הסוד העתיק שמוסתר בשיר 'והיא שעמדה' - ולמה הוא מנחם יהודים כבר אלפי שנים?

אחד הרגעים המרגשים בליל הסדר הוא השירה המשותפת של "והיא שעמדה", כאשר כל המשפחה מסבה סביב שולחן הסדר ושרה יחד. שיר זה אינו רק חלק נוסף מתוך ההגדה, אלא סמל מוחשי להבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו – כי זרעו ימשיך להתקיים ולהחזיק באמונתו לאורך כל הדורות, עד הגאולה.

באיורים המלווים את ההגדה המסורתית, מופיע לא פעם ציור הממחיש את התגשמותה של הבטחה זו: יהודי ניצב איתן, מוקף בדמויותיהם של אויבי העם היהודי לאורך ההיסטוריה – פרעה, נבוכדנצר, חיילים יוונים ורומאים. בעוד שהאימפריות האדירות הללו נעלמו ואינן, אותו יהודי עדיין עומד, איתן ובלתי מנוצח. העולם משתנה ללא הרף, ציוויליזציות קמות ונופלות, אך בניו של אברהם נותרו כאן, נושאים את לפיד האמונה מדור לדור.

אך מהו כוחה המיוחד של השירה הזו? מדוע הצליחה לנחם דורות רבים של יהודים, שלא משנה מה עמד לפניהם – אם זה האינקוויזיציה, שליט אכזר זה או אחר או אפילו הנאצים – ברגע ששרו את "והיא שעמדה", גם כאשר המצב היה נראה אבוד, הרגישו אותם יהודים שהניצחון מונח כבר בכיסם?

במהלך מסע החיים של האדם בעולם, הוא חווה קשיים ומכשולים. אם הוא אדם מאמין, הוא יודע שאותם האתגרים מגיעים מהקב"ה, אך הוא אינו מבין את הנהגתו. פעמים רבות הוא מתקשה לראות את אותם המכשולים כ"אתגרים" ולא כ"עונשים". זהו בדיוק האתגר העיקרי שחווה האדם המאמין – ההנהגה האלוקית אינה מופיעה תמיד בצורה ברורה, ולעיתים נדמה לו כי אינו מושגח על ידי אלוקים. "אם אלוקים היה דואג לי ומשגיח עלי, לא היו קורים לי כל הדברים הללו". אך באמצעות "והיא שעמדה", כל אדם יכול לראות כיצד אלוקים מנהל את העולם ומשגיח על עם ישראל. אין שום דרך להסביר בכלים היסטוריים כיצד אימפריות אדירות ששלטו מאות ואפילו אלפי שנים נעלמו מן העולם, ואילו עם ישראל קיים גם קיים.

לאורך כל הדורות, בחג הפסח, כאשר התאספו היהודים בליל הסדר סביב השולחן, נשאו מבטם לשמיים ושרו בדבקות את הניגון, שפתיהם הוגות את המילים "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". מילים אלו אינן רק תיאור היסטורי יבש של העבר, אלא חוק טבע המעיד על הנהגת ה' בעולם – הן לעם ישראל כולו והן לכל פרט ופרט בתוכו. כל דור וכל אדם חווה אתגרים משלו – בין אם אלה רדיפות פיזיות ובין אם ניסיונות אחרים, וכולם חלק מההשגחה האלוקית. כשם שכל אלו שקמו לכלות את עם ישראל נעלמו מן העולם, כך גם כל הגורמים לאותם ניסיונות ייעלמו, אך אלו שיעמדו בהם – יישארו אחריהם.

אותה הנהגה רמוזה בפסוק במפורש: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ומצאו רעות רבות וצרות, ויאמר ביום ההוא: הלא על כי אין אלוקי בקרבי מצאוני הצרות האלה. וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים ל"א, י"ז-כ"א). הקב"ה אומר למשה רבנו שיהיו זמנים שבהם עם ישראל יחשוב שאלוקים אינו בקרבו ואינו משגיח עליו, אך כל עוד עם ישראל מחזיק בשירה – היא התורה וזהותו היהודית, זהותו זו שממשיכה להתקיים בזמן שכל זהות אחרת מתפוגגת לה בקורות ההיסטוריה – היא תהיה העדות להנהגת ה' בעולם. כל עוד היא קיימת, בני ישראל יוכלו תמיד לראות דרכה את השגחת ה'.

"והיא שעמדה" אינו רק ביטוי לעבר, אלא גם מקור נחמה ותקווה להווה ולעתיד. בעיצומם של ימים מאתגרים, כאשר הזהות היהודית עומדת תחת לחצים שונים, השירה הזו מזכירה לנו שאנו חוליה בשרשרת ארוכה, שתחילתה באבותינו וסופה בגאולה השלמה.

לכן, בכל פעם שאנו שרים את המילים הללו בליל הסדר, אנו לא רק זוכרים – אנו מתחזקים. אנו שואבים כוח מההיסטוריה שלנו, מהאמונה שעברה מדור לדור, ומהידיעה כי כשם שעמדנו מול כל ניסיון בעבר, כך נעמוד גם מול האתגרים של ימינו, מתוך ביטחון בהבטחת ה'.