הגילוי המפתיע: יהודים בסין 700 שנה אחרי – סיפורם של קהילת קאיפנג

לפני כשבע מאות שנה הגיע לעיר הסינית קנטון אדם מוסלמי רכוב על סוס, והתחיל לשאול עוברים ושבים איפה יש "יהודים". אם זה נשמע לכם הגיוני, אתם צריכים לדעת קודם משהו על סין ועל קנטון, סין היתה מנותקת לחלוטין מאירופה או מכל מקום אחר שבו היו יהודים. קנטון היא העיר הרביעית בגודלה בסין. כיום חיים בה 18.5 מיליון בני אדם, יותר מפי שניים מתושבי מדינת ישראל. מובן שאז המספר היה קטן יותר, אבל עדיין מדובר על כמות עצומה של בני אדם, שאין להם שמץ של מושג בכלל מה זה "יהודי". אנחנו מדברים על המאה ה-13, ימי הביניים.

אך למרות המוזרות שבדבר, הצליח אותו מוסלמי למצוא יהודי בקנטון. כנראה היה שם בית כנסת, ואחד ממדריכי התיירים המקומיים ידע היכן נמצא מקום קדוש של אנשים המכונים "יהודים". המוסלמי הגיע לבית הכנסת, ולא מצא שם אף אדם. אחרי חיפושים באזור הוא מצא בקרבת מקום אדם מבוגר וחולה, שאכן היה יהודי. המוסלמי שאל אותו אם יש לו ספר תורה למכירה, והיהודי הסכים למכור לו את ספר התורה של בית הכנסת, שגם כך היה עזוב.

מדוע מוסלמי צריך ספר תורה?

זהו סיפורה המעניין של קהילת קאיפנג, קהילה יהודית בסין של ימי הביניים. אף אחד אינו יודע כיצד ומדוע הגיעו היהודים לקאיפנג הרחוקה, אך הכתובת של בית הכנסת שלהם מתארכת את בנייתו לשנת 1163, לפני כ-900 שנה. משערים כי היו אלו סוחרים מפרס, שנעו בעקבות דרך המשי. המשי יוצר אז בעיקר בסין, ושיירות של סוחרים היו מוליכות אותו למערב. סוחרים יהודים נעו בכיוון השיירות האלו כדי לקנות משי בזול ולמכור בעצמם, וכך היו כאלו שהשתקעו בתחנות שונות לאורך דרך המשי.

הקיסר הסיני משושלת מינג אישר את מגורי היהודים בקאיפנג, ואף הקצה להם שישה שמות משפחה שבהם מותר להם להשתמש: עי, שה, גאו, גין, לי, גן, שי. היהודים השתלבו במסחר הסיני ונהנו מהטבות רבות, אך הם סבלו מתופעה אחת: שיטפונות. בית הכנסת עמד סמוך לנהר היאנגצ'ה, שהנמל שלו היה חלק מנתיבי המשי, ופעם בכמה עשרות שנים היו שטפונות מציפים את בית הכנסת. בדרך כלל אפשר היה להיערך מראש, בעקבות גשמים רבים, אך שנה אחת אירע שיטפון פתאומי, וכל ספרי התורה הושחתו, למרבה הצער, במים. לא היה להם מי שיודע לכתוב ספר תורה, וגם אם היה – לא היה לו מקור להעתיק ממנו. חומשים מודפסים לא היו אז, כמובן, ויהודי קאיפנג היו בבעיה.

אמנם כיוון שהיו עשירים, יכלו להרשות לעצמם לשלוח שליחים לכל עיר בסין שבה ידעו כי היו בה פעם יהודים. ידיעות בטוחות לא היו באותם ימים, אבל שמועות עתיקות היו בידיהם, ולכן הם שלחו שליחים לערים שונות. הם שלחו בכוונה שליח מוסלמי, שכן המוסלמים מאמינים גם הם בקדושת התורה, וכך ידעו שייזהר בקדושתה, לפחות במידה מסוימת.

השליח המוסלמי אכן הצליח להשיג ספר תורה בעיר קנטון, וכך השיגו יהודי קאיפנג ספר תורה כשר. אולי בהמשך הם יכלו להעתיק ממנו עותק נוסף, והקהילה המשיכה לשרוד ולשגשג במידת האפשר. בכתובת נוספת שנמצאה בבית הכנסת של קאיפנג מוזכרות שבעים משפחות מחברי הקהילה, עם מגילת יוחסין שלהן מאברהם אבינו ועד אליהן. כתובת אחרת מתארת את נאמנותם של היהודים לקיסר, וכיצד לחמו עבורו במלחמות שונות.

לראשונה שמעו האירופאים על יהודי קאיפנג דרך מיסיונר נוצרי שישב בבייג'ינג. בשנת 1605 דיווח אותו מיסיונר למפעיליו באירופה כי הוא פגש יהודי שטוען שישנה קהילה שלמה של יהודים בקאיפנג. כשניסה לדבר איתו אודות הנצרות, התברר לו כי ליהודי קאיפנג אין מושג על דת הנצרות. המיסיונר כתב מכתב לראש בית הכנסת של קאיפנג, וסיפר לו כי המשיח שהיהודים מחכים לו כבר הגיע, והוא נציגו של המשיח... השיב לו ראש בית הכנסת כי לפי אמונתם המשיח לא הגיע עדיין, ומחכים למשיח שיגיע בקץ הימים ויגאל את ישראל.

בשנת 1850 פתחה כת נוצרית משיחית, בהנהגתו של הסיני הונג שיוצ'אן, במרד כנגד קיסרות צ'ינג. המרד סחף חלקים עצומים מסין בכללה, וכונה "מרד טאיפינג". במהלכו נהרגו עשרות מיליוני אנשים, ויש שכינו אותה "המלחמה הקטלנית בתולדות האנושות": 7% מאוכלוסיית העולם מתו במלחמה להכנעת המרד. במשך 14 שנה טבחו חיילי הקיסר בערים ובכפרים סיניים במטרה לבער את המורדים. במהלך האירועים האלו נחרב בית הכנסת של קאיפנג, ויהודי הקהילה נפוצו ברחבי האזור. משם ואילך הידלדלה הקהילה מאד. אנשים בודדים נשארו באזור היהודי לשעבר, והידע שלהם ביהדות הלך ונעשה דל. כיום ישנם בקאיפנג כחמש מאות יהודים, מתוכם כמה עשרות עדיין מבקרים בבית כנסת, אך כולם נמנעים בהחלט מאכילת חזיר, מה שמשמש אצלם כסימן היכר בסיסי ליהדות, וכן נמנעים מאכילת פירות ים, המצויים מאד אצל הסינים.