כיצד ארון הברית לא תפס מקום? תיאוריית עיקום המרחב

חז"ל אמרו, שמקום הארון בקדש הקדשים אינו מן המידה, כלומר הוא לא תפס מקום. איך ייתכן דבר כזה?

בעבר נתפס המרחב כתנאי מקדים למציאות. מאז איינשטיין ותורת היחסות הכללית, מתברר כי המרחב והזמן הם גמישים. למעשה, כל גוף בעל מסה יוצר סביבו עיקום של המרחב-זמן ביחס ישר למסת הגוף. ככל שמסת הגוף גדולה יותר – כך העיקום גדול יותר. על מנת להמחיש ולפשט את התיאוריה המוזרה והלא פשוטה להבנה הזו, נדגים אותה במציאות בעלת שני ממדים בלבד, כלומר מישור: אם ניקח סדין גדול, ונמתח אותו באופן שווה מכל הכיוונים, נקבל מישור חלק וישר, כך שאם נגלגל עליו כדור פינג-פונג קטן מצד לצד, הוא ינוע בקו ישר. כעת, אם ניקח כדורסל ונניח אותו במרכז הסדין אזי הסדין "יתעקם" סביב הכדורסל, ובעצם המישור הדו-ממדי החלק והישר שלנו הפך להיות מישור דו-ממדי עקום. אם נגלגל עליו כעת את כדור הפינג-פונג הקטן, הוא לא ינוע בקו ישר, אלא יושפע מהעיקום של הסדין שנוצר בעקבות הכדורסל. הוא ינוע בקו עקום ויגיע לצד השני בנקודה אחרת מהנקודה שאליה היה מגיע לולא היה שם הכדורסל.

בשלב מסוים גילו אנשי מדע כי יש ביקום מקומות שבהם יש כוח משיכה עצום, לא נתפס. ההסבר לכך הוא כי במקומות האלו נמצאים כוכבים בעלי גודל עצום יותר מכל מה שאפשר לדמיין, וכיוון שהינם כה גדולים, גם עיקום המרחב סביבם הוא בלי שיעור. כל גרם שמים שיעבור לידם – "יילכד" ויהפוך לחלק מהמסה שלהם. לא ניתן גם לראות אותם, כיון שכוח המשיכה העצום שלהם לוכד גם את קרני האור. הם לא מחזירים אור, ולכן מכנים אותם "חורים שחורים".

לפי התיאור בגמרא (מגילה י ע"ב), רוחבו של קודש הקודשים, שבו היה עמד ארון הברית, היה 20 אמות, אך המרחק שנמדד בין ארון הברית עד הכותל מצד ימין היה 10 אמות, והמרחק שנמדד בין ארון הברית עד הכותל מצד שמאל היה גם הוא 10 אמות, כלומר ארון הברית כאילו לא תפס מקום במציאות.

לאור תורת היחסות הכללית, זה כבר לא נשמע מוזר כל כך. ניתן אולי לומר שזהו עיקום מרחבי מופלא וקיצוני אפילו יותר מחור שחור: כיוון שארון הברית לא תפס מקום בכלל, כלומר אפס מרחב, ניתן לומר שעיקום המרחב היה מקסימלי, כלומר עיקום אינסופי של המרחב. במילים אחרות, המרחב "נקרע". לפי תורת היחסות הכללית, עיקום אינסופי נוצר ממסה אינסופית, ולכן ניתן לומר שמסתו של ארון הברית היתה אינסופית. וכיוון שארון הברית הכיל בתוכו את לוחות הברית ואת התורה, אפשר לראות כאן שהתורה היא לא חלק מהמרחב. התורה היא אינסופית ונצחית, מעל המרחב, כלומר מעל הממדים הברורים והגלויים לנו.

דבר מעניין נוסף: כתוב שארון הברית היה "נושא את נושאיו" (ילקוט שמעוני שמואל ב', פרק ה' רמז קמ"ב), כלומר נושאי ארון הברית במדבר לא יכלו לשאת אותו בעצמם (מפאת משקלו), אם לא נתנו לו לשאת אותם. ואכן, אם מסתו של ארון הברית היתה אינסופית, הרי ברור שאי אפשר היה לשאת אותו בכוחות אנושיים, אלא רק בעזרת כוחות אלוקיים אינסופיים, ואז הוא היה גם יכול לשאת את "נושאיו".

הבסיס למאמר חז"ל שהארון נושא את נושאיו ושהתנהגותו היתה לא טבעית, הוא התיאור שבתורה, שאינו מאפשר מציאות של נשיאת הארון כפי שהיא מתוארת בדרך טבעית. לוחות הברית היו גוש אבן ענק. הם היו מונחים בתוך שלושה ארונות, אחד מעץ ושניים מזהב, ועליהם כפורת מזהב, כל זה בגודל של אמתיים וחצי. המשקל הוא עצום, ארבע טבעות זהב אינן יכולות לשאת אפילו משקל נמוך בהרבה.

אבל המישור הפיזי הוא רק סמל, בא ללמד אותנו שלא אנחנו נושאים את התורה, אלא היא נושאת אותנו.