רון שלייפר: "ישראל הפכה את סינוואר לגיבור בעולם הערבי"

החטופים הישראליים צעדו אל רכב לבן של הצלב האדום בשני מוקדים שונים ברצועת עזה, לעיני ההמון העזתי המריע. הם נראו מחויכים ומאושרים. ברקע ניצבו חמושי חמאס, ש'אבטחו' את בני הערובה בדרכם אל אנשי הצלב האדום שהמתינו להם. לאחר מכן נרשמה חתימה צינית על מסמכי 'שחרור' וחלוקה צינית עוד יותר של שקית עם 'מזכרות מהשבי' לחטופים האומללים. רק לאחר מכן החטופים הושבו לישראל, באחד מהרגעים המרגשים והמורכבים גם יחד בכמעט שנה וחצי של מלחמה קשה מול הטרור האכזרי של חמאס.

התמונות הללו שודרו בכל העולם שוב ושוב. מחלקת המדיה של חמאס הוציאה בהמשך גם תיעוד וידיאו, שסיכם את רגעי השחרור. עד כמה התיעודים משחרור החטופים היו חשובים לארגון הטרור? עבור חמאס היה זה הישג משמעותי בלוחמת התודעה שהוא מנהל נגד ישראל. הוא גם הציג את החטופות מחויכות ומאובטחות בידי אנשיו, כביכול הארגון דאג להן היטב בשעה שהיו בחזקתו. ואולי יותר חשוב מבחינתו: חמאס הציג שליטה בשטח ובהמון העזתי הסוער שעמד מסביב.

ד"ר רון שלייפר, מרצה בכיר במחלקה לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מומחה ללוחמה פסיכולוגית ומחבר הספרים "לוחמה פסיכולוגית" ו"פוסט לוחמה פסיכולוגית", חוקר מזה שנים את זירת הלוחמה הפסיכולוגית. הוא לא מופתע מהשימוש המושכל שחמאס עושה בקרב תודעה נגד ישראל.

"מטרתה של לוחמה פסיכולוגית היא כפשוטה, להשפיע על התודעה", מסביר שלייפר בריאיון מיוחד להידברות. "לוחמה פסיכולוגית היא זירת לחימה שמתנהלת בלי כדורים, רובים או טנקים, אבל אסור לזלזל בהשפעה שיש לה על הצדדים הלוחמים. למעשה, לוחמת תודעה היא חלק מאוד חשוב בכל מלחמה.

שלייפר מציין כי "הפרופגנדה (תעמולה) קיבלה יחסי ציבור שליליים מאוד בעקבות מלחמת העולם השנייה, במהלכה הנאצים עשו שימוש אכזרי בתעמולה נגד העם היהודי, במסגרת מאמצם  לשלוט על עמם ולהביא הרס וחורבן לעולם. לכן עד היום בדמוקרטיות נרתעים מהמונח הזה. עם זאת, בחברות שאינן דמוקרטיות מבינים נכונה את ההשפעה שיש לתעמולה ומיישמים אותה בצורה טובה במיוחד במסגרת המלחמות שהם מנהלים. חמאס, כארגון טרור, הוא דוגמה לגוף שעושה שימוש משמעותי בלוחמת תודעה נגד ישראל".

האם ישראל מצידה מצליחה לנהל לוחמה פסיכולוגית טובה מול ארגוני הטרור?

"בצה"ל של עד לפני שנה וחצי היה מושג כזה שלא מכניסים פוליטיקה לצה"ל", משיב שלייפר. "בהערת אגב, זה כמובן היה שקר, כי לא הכניסו פוליטיקה רק אם היא הגיעה מצד ימין של המפה הפוליטית, בעוד שמצד שמאל הכניסו גם הכניסו. אבל מעבר לכך, עמדה זו היא בעיה אקוטית ומשמעותית בכל הנוגע לניהול לוחמת תודעה מול האויב שקיים מולנו. ולו בגלל שמדובר במתכון בטוח להפסד תודעתי מול אויב שכל צורת הלחימה שלו היא פוליטית, עד כדי כך שהוא מקריב את אנשיו שלו כדי לנצח במסגרת קרב תודעה שהוא מנהל מולנו".

העתק ממלחמת ווייטנאם

שורשיה של הלוחמה הפסיכולוגית המודרנית נבטו במלחמת ווייטנאם. "חמאס ושאר ארגוני הטרור למעשה עושים שימוש בעקרונות של לוחמה פסיכולוגית בהם השתמשו לוחמי הווייטקונג במאבק שהם ניהלו מול האמריקנים בתקופת מלחמת ווייטנאם", מסביר שלייפר. "בשני המקרים מדובר בלוחמים שמבקשים, או ביקשו, להכניע כוחות גדולים מהם. בשל כך, השיטות שהתאימו ללוחמי הווייטקונג באותם ימים מתאימות גם למחבלים הפלסטיניים בימים אלו. הראשונים להעתיק את לוחמת התודעה של הווייטקונג היו מחבלי אש"ף, וחמאס העתיק אותה לימים מאש"ף".

מה כללה הלוחמה הפסיכולוגית שניהלו לוחמי הווייטקונג נגד האמריקנים?

"תחילה הם ביקשו להבהיר לעולם כולו, ולעם האמריקני במיוחד, את חוסר הצדק במלחמה שניהלה ארצות הברית נגדם הרחק מאדמתה. בהמשך הם התמקדו בחוסר התוחלת שלה. בשני המקרים, בראייתם כמובן. הווייטקונג עשו זאת כשהם מתמקדים בתיווך המלחמה לציבור מנקודת מבטם. לשם כך הם השקיעו מאמץ רב בכלי התקשורת, כדי להגיע אל הציבור ולהעביר לו את השקפת עולמם על המתרחש בווייטנאם".

במה דומה צורת הלחימה של המחבלים הפלסטיניים לזו של הווייטקונג?

"בשורה של נושאים", משיב שלייפר. "הווייטקונג, לדוגמה, נהגו לגרום לעצמם נזקים, ואז הביאו את התקשורת האמריקנית כדי לסקר את הנזק שעשו האמריקנים לצפון ווייטנאם, כשהם מקוננים על 'האכזריות' האמריקנית כביכול. דפוס זה אומץ במלואו על ידי אש"ף. כשמחבלי הארגון פעלו מלבנון, הם נהגו לירות קטיושות לעבר ישראל מתוך מחנות הפליטים סברה ושתילה. לאחר שישראל הייתה מגיבה בירי לאזור ממנו נורתה האש, המחבלים נהגו לנצל זאת כדי להביא למקום עיתונאים וצלמים להראות להם את 'האכזריות' הישראלית כביכול, בכך שהיא תוקפת אזורים אזרחיים בתוך מחנות הפליטים.

"גם חמאס עושה שימוש בצורת לחימה תודעתית כזו. הוא יורה עלינו מתוך מחסות אזרחיים, וממהר להיתלות בכל תגובה ישראלית כדי להציג את חוסר הצדק כביכול שבה אנו נוהגים כלפי תושבי הרצועה. במהלך המלחמה הנוכחית היה גם מקרה שבו הג'יהאד האסלאמי ירה לעברנו ופגע בבית חולים בעזה. המחבלים כמובן מיהרו להאשים את ישראל, אלא שאז התיעוד גילה את האמת".

האם אופי הלחימה של הווייטקונג הוכיח את עצמו בסופו של דבר?

"בהחלט. זו הייתה הצלחה גדולה מאוד של מדינה כפרית מול המעצמה החזקה בעולם – ארה"ב. האמריקנים, כידוע, התקפלו לבסוף מהמדינה, וזה היה ניצחון אדיר עבור הווייטקונג".

"חמאס משלם מחיר עצום"

בפרפרזה להתמודדות הישראלית מול חמאס, האם ניתן לומר שארגון הטרור מנצח גם הוא בזירה התודעתית?

"אין ספק שחמאס מצליח לנהל מולנו לוחמת תודעה יעילה מאוד", משיב שלייפר באנחה. "אבל הוא עושה זאת במחיר עצום, של אזרחים רבים שלו שנהרגים. חמאס, לדוגמה, יורה לעברנו מתוך ריכוזי אוכלוסייה ואנו מגיבים בירי חוזר לאזור, כשהמשמעות ברורה. חמאס מנהל נגדנו מלחמה באמצעות שימוש ב'מגנים אנושיים'. הוא עושה זאת בכך שהוא למעשה משכנע את אנשיו באמצעות שימוש באסלאם, כדי להציג בפניהם את התזה הבאה: זה בסדר גמור שאנשים ייהרגו במלחמה, בגלל שבמקרה כזה הם 'יגיעו לגן עדן'".

האם יש דרך להילחם בזה?

"הדרך הטובה ביותר להיאבק בלוחמה הפסיכולוגית שחמאס מנהל היא בכך שנציג לפלסטינים דווקא את הערך שיש בהישארות בחיים. עלינו להבליט בפניהם את הערך הדתי שיש בלחיות על פי דתם, ולא למות עליה. העובדה שהפלסטינים משוכנעים שהמוות הוא ערך עליון מאפשרת למנהיגי חמאס, שחיים להם בארמונות פאר במדינות ערב, לתת להמון למות בשבילם".

מה, לדעתך, ישראל לא מבינה במאבק התודעתי שהיא מנהלת מול הפלסטינים?

"ההנהגה הישראלית אינה מבינה די הצורך שהמאבק שלהם נגדנו הוא בעל משמעות דתית. מדינת ישראל ניסתה להציע להם להיות סינגפור של המזרח התיכון – לתת להם איים מלאכותיים, פרנסה טובה, מרחב דיג ועוד אי אלו דיבידנדים שמדברים לאזרחים שמתגוררים במערב. הבעיה היא שגם אם הפלסטינים נהנים מדברים אלו, הם פחות מדברים אליהם. מבחינתם מדובר במאבק דתי, והוא מעל הכול".

"הבעיה היא", ממשיך שלייפר, "שמקבלי ההחלטות אצלנו חושבים שהפלסטינים הם אנשים מטורפים, במקום להיכנס לראש שלהם ולהבין את הלך החשיבה שלהם. צריך להבין, שהחינוך ברצועה מגיל קטן ועד גיל 18 הוא לרצח וטרור. זו המציאות התודעתית שמולה אנו צריכים להתמודד".

ומהזירה העזתית לזו הלבנונית: מזכ"ל חיזבאללה לשעבר, חסן נסראללה, נחשב בעולם הערבי לרב-אמן במאבק הפסיכולוגי נגד ישראל. מה היה סוד כוחו?

"הם יצרו את האגדה הזו סביבו", טוען שלייפר. "כיוון שלא הייתה לו יכולת צבאית אמיתית לחסל את ישראל, אז הוא נהג לדבר על רוח האדם. נסראללה עשה קמפיין טוב למול האפשרויות המעטות שהיו לו. הרי לא היו לו מטוסים או צוללות. במקום זאת הוא עשה קמפיין תודעתי שלם, שכלל גם משחק הונאה מעולה בו הציג כביכול שיש לו 150 אלף טילים, דבר שנראה כלא נכון במבט לאחור. בכלל, צריך להבין שבנושא הזירה התודעתית כל אחד מהצדדים הלוחמים מפרסם מידע שנוח לצד שלו, וזה כולל גם את מדינת ישראל. כך שבאופן כללי קשה להאמין לרבים מהפרסומים שמציגים הצדדים השונים.

"גם אנו ניהלנו לחימה תודעתית שדיברה על רוח האדם, כשהיינו חסרי משאבים", ממשיך שלייפר. "במהלך מלחמת העצמאות ואחריה, מדינת ישראל ניהלה לוחמת תודעה טובה, שנועדה לאחד את רוח העם מאחורי הלוחמים. עשינו זאת סביב מגדל המים בקיבוץ בארי ובמקומות נוספים. במחנה להכשרת השריון בג'וליס היה כתוב 'האדם שבטנק ינצח'. בקיבוץ נירים נכתב 'לא הטנק ינצח, אלא האדם שבטנק ינצח'. כך עודדו את תושבי המדינה הצעירה בעידן שלפני 'חיל האוויר החזק במזרח התיכון'".

(צילום: Miriam Alster / FLASH90)

החטופים כנשק

ברקע עסקת החטופים המתנהלת בימים אלו, מה עומד מאחורי התיעודים של חטופים בשבי שהציג חמאס לאורך חודשי המלחמה?

"התיעודים הללו הם דוגמה לשימוש מעולה, למרבה הצער, שעושה חמאס בנשק פסיכולוגי. סטלין הגדיר בעבר מוות של אדם אחד כ'טרגדיה', לעומת מוות של מיליון בני אדם שזו כבר 'סטטיסטיקה'. לכן, מי שרוצה להשפיע על דעת הקהל צריך להראות פריט אחד מתוך הסיטואציה, ואז דרכו הוא מצליח להקרין על כולה. כי בסוף, כמה גופות אפשר להכניס לפריים אחד?! המוח לא מעכל את זה. לכן הם מציגים בפנינו, אחת לתקופה, את האדם הבודד שנתון בשבי ומתחנן לעזרתנו. זה פורט על הנימים של הישראלים ומביא, מבחינת הטרוריסטים, לתוצאה של הפעלת לחץ על ממשלת ישראל להשגת עסקה, כפי שאכן הושגה לבסוף".

התיעוד של חיסול סינוואר עורר דיון סביב נכונותו. האם ישראל עשתה נכון כשהציגה את חיסול רב המרצחים?

"במקרה זה ישראל טעתה בשיקול הדעת", טוען שלייפר בנחרצות. "למעשה, היו לחיסול סינוואר שני קליינטים מרכזיים. הראשונים היו תושבי הרצועה לצד מחבלי חמאס והעולם הערבי. אבל הוא גם נועד לעיניהם של אזרחי ישראל שבבית, כדי להבהיר להם את הצדק והחשיבות במלחמה שעליה שילמנו מחירים כבדים. לכן, התיעוד של סינוואר כשהוא שוכב מת וסביבו חיילי צה"ל – זו הייתה תמונה מרשימה במיוחד לטובת ערעור דעת הקהל הפלסטינית והערבית. זו הייתה תמונה של השפלה, תמונה של המנהיג שלהם כשהוא שוכב לרגלי חיילים ישראליים, מת ומאובק בבית מט ליפול.

"לאחר מכן ישראל הציגה תיעוד חדש, מצילום הרחפן, בו נראה סינוואר ברגעיו האחרונים. מנהיג חמאס שהורה על הטבח נראה שם כשהוא זורק מקל לעבר הרחפן, שצילם את הבית מבפנים כדי לשלול הימצאות של חמושים. בישראל תמונה כזו התקבלה בלגלוג טבעי. זה הרי ברור שהרחפן לא ייפגע ממקל שהארכי-טרוריסט יזרוק לעברו, וגם אם כן – בחוץ ממתינים הלוחמים שיבואו לחסל אותו. למעשה, בעיניים מערביות האירוע הזה מסמל את שיא העליבות שלו.

"אבל מבחינת העולם הערבי, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לחלוטין. בעולם הערבי יש ערך למלחמה עד הרגע האחרון. מאז פרסום התיעוד, סינוואר הפך לגיבור הרואי שנלחם עד הרגע האחרון ולא ויתר גם בשארית כוחותיו כשבידו מקל בלבד. מבחינה זו, דובר צה"ל עשה טעות בשחרור התיעוד. מי שהחליט להוציא את זה חשב בוודאי שזו מחווה פתטית מבחינת סינוואר, אבל בעולם הערבי, כאמור, הדבר מתקבל באופן שונה לחלוטין. נרשם כאן חוסר הבנה משווע של התרבות הערבית – תנאי הכרחי לניהול לוחמה פסיכולוגית יעילה".

מה כן היה צריך לעשות?

"מה שקורה באירועים מעין אלו הוא, שיש בעיה מובנית בלוחמה פסיכולוגית, מפני שהיא פונה גם לעם שלך, שלו אתה קורא לתמוך במלחמה, וגם לצד השני שכלפיו התוצאה אמורה להיות שונה ונועדה לקרוא לו שלא לתמוך במלחמה. כאן רצינו להראות את הגבורה שלנו, שחיסלנו את המפלצת, אבל בעולם הערבי יצרנו מציאות הפוכה".

בשולי הדברים מבקש שלייפר לציין כי למרות הכול, יתרון החיסול של סינוואר הוכיח את עצמו כלוחמה פסיכולוגית יעילה במיוחד: "ברגע שמחבלים ראו את סינוואר מת, הם נכנעו בג'באליה, שם נלחמו כוחות ישראליים מולם באותה עת. כי בסוף, כל שלטון מבוסס על פסיכולוגיה".

ברקע הדברים, ישנה יחידה שממוקדת מטרה בנושא לוחמת התודעה בעולם הערבי: דוברות צה"ל בשפה הערבית. איזה ציון אתה נותן להם?

"דובר צה"ל בעולם הערבי עושה עבודה מעולה", אומר שלייפר. "לדעתי הוא צריך להיות כוח משמעותי יותר באגף דובר צה"ל. הוא צריך להיות במעמד דומה לזה של דובר צה"ל דניאל הגרי ולא ככוח מתחתיו כפי שהוא היום, הרבה מתחתיו. סדר העדיפות של דובר צה"ל צריך להשתנות".