הרבנית ימימה מזרחי
הרבנית ימימה עם ראשי תיבות מפתיעים מפרשת השבוע על עסקת החטופים: הנבואה שמתגשמת מול עינינו
בימים שבהם מתרקמת עסקת חטופים, שמעלה שאלות של אמון וברית, הרבנית ימימה מגלה את כוח הקימה של עם ישראל, עם ראשי תיבות מפתיעים מפרשת השבוע
- הרבנית ימימה מזרחי / פרשה ואישה
- פורסם ט"ז טבת התשפ"ה

בימים אלה מסתמנת עסקה להשבת החטופים.
קודם כול אנחנו חייבות להבין שאנחנו באמת חוֹוֹת היסטוריה. אנחנו מרגישות על פנינו את משק כנפי ההיסטוריה. אלה מהלכים אדירים.
ואנחנו ב"ימי השובבי"ם". ימים של שיבה ממשהו שחשבו שאי אפשר לשוב ממנו, משהו שכאילו נפגם וזהו, אין ממנו דרך חזרה.
בימים האלה, אומרים חכמים, אפשר לתקן את "פגם הברית". זו ברית שנפגמה;
הברית שלנו לשמור על האזרחים שלנו בשמחת תורה הנורא ההוא, הברית שמחייבת אותנו לחשוב גם על אלה שנשארים מאחור בעסקה שנרקמת עכשיו. וזה לא פשוט בכלל.
כשפרעה אומר, לְכוּ נָא רק הַגְּבָרִים, מתעקש משה: כולם! בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ.
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה, כך פותח החומש, והחיד"א כותב, וזה מצמרר: "שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים" – ראשי תיבות שביה.
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה.
אני רוצה שנסתכל על ההפטרה הקסומה של השבוע הזה: הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב. הפסוק מדבר כאן על אנשים שבאים ממקום כל כך רחוק.
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם. תמונה של כל מיני שבויים, שבאים מרחוק ומגיעים לכותל ומִשְׁתַּחֲוִים לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ . ומודים לו. בעזרת ה' נראה את זה עוד השבוע!
וההפטרה מספרת איך זה יקרה: בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה.
מה זאת אומרת?
חז"ל מסבירים שישמעאל הוא כמו עץ מאוד מאוד חזק. ולמה יש לו כוח? כי יש לו זכות שעומדת לימינו: כיבוד הורים, כיבוד אב.
אבל הזכות הזאת הולכת ומתייבשת, בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה, ומי יהיו אלה שיציתו את השארית הזאת, היבשה?
נשים! כך כתוב בהמשך הפסוק: נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ. נשים והגבורה שלהן.כמו נשי מצרים,שכל אחת מהן עושה תנועה קטנה והיא אפילו לא חולמת שזה ייכתב בדפי ההיסטוריה:
בתיה מושיטה יד.
מרים בסך הכול עומדת מרחוק ומתפללת – וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק – אח שלה טובע אי שם ביאור, ואין שום דבר שהיא יכולה לעשות, אז היא עומדת ומתפללת, עושה את המעשה היחיד שהיא מסוגלת לו.
ציפורה לוקחת אבן צור ואומרת: אין מה לעשות, כרגע אין מי שיטפל בצד הרוחני של הילדים שלי, אז אני כאן. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ.
איזה כוח מדהים יש לנשים, כוח קימה!
וכשחושבים על איך הם והן ייראו כשיחזרו מהשבי –
מה יהיה? איך אפשר להתאושש? האם יש לפגם הזה תיקון?
אבל נשי עם ישראל התאוששו.
אנשים שיצאו מהשואה התאוששו.
לעם הזה יש את יכולת הקימה בדי.אן.איי.