"חביב אדם שנברא בצלם": איך להסתכל על הזולת בעיניים של ערך וכבוד?

"הוא (רבי עקיבא) היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם.

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר (בראשית ט), כי בצלם אלהים עשה את האדם". (מסכת אבות ג', י"ד).

בעולם שמקדש הישגים חיצוניים, חז"ל במסכת אבות מחדדים אמת בסיסית: "חביב אדם שנברא בצלם" (אבות ג', י"ד). המסר הזה מזכיר לנו שכל אדם נושא בתוכו ערך עצום, משום שהוא נברא בצלם אלוקים. ההכרה בכך משפיעה על האופן שבו אנו רואים את עצמנו, את זולתנו, ואת היחסים בינינו.

מוסיף רבי עובדיה מברטנורא ומביא את דברי הרמב"ם כי הקב"ה הראה לאדם חיבה רבה, בכך שהוא מודיע לו על כך שהוא נברא בצלם אלוקים. ומדוע? משום שברגע שמישהו עושה טובה לחברו ומודיע לו על כך, הוא מראה לו חיבה רבה יותר מאשר אם היה עושה לו טובה בלי להודיע לו על כך. כאן, הקב"ה לא רק ברא את האדם בצלם, אלא גם הודיע לו על כך, ובכך הראה לו את החיבה היתרה.

"חיבה יתירה נודעת לו – רמב"ם פירש: חיבה יתירה הראה הקב"ה לאדם, שהודיעו ואמר לו: ראה שבראתיך בצלם. שהמטיב לחברו ומודיעו הטובה שעשה עמו – מראה חיבה יתירה, יותר משאילו הטיב עמו ואינו חשוב בעיניו להודיעו הטובה שעשה עמו".

מה המשמעות של "נברא בצלם"?

"צלם אלוקים" מתאר את הכוחות הרוחניים והייחודיים שניתנו לאדם – יכולת החשיבה, היצירה, והבחירה המוסרית. הגמרא במסכת סנהדרין (ל"ז ע"א) "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא". כלומר, לכל אחד יש ערך ייחודי ובלתי ניתן להחלפה.

מסיבה זו, כל אדם ראוי לכבוד ושוויון, לא משנה את מעמדו או מצבו החברתי. תפיסה זו מחייבת אותנו לראות את הזולת בעיניים של הערכה וכבוד, ולהימנע משיפוט חיצוני או מתוך דעות קדומות, תוך הבנה שכל אדם יש לו מקום חשוב בעולם.

כיצד אמירה זו באה לידי ביטוי בחיינו האישיים?

ההכרה בכך שנבראנו בצלם מחזקת את תחושת הערך העצמי שלנו, ומזכירה לנו שאיננו נמדדים רק בהצלחות חומריות או חברתיות.

בהתאם לכך, עקרון זה תורם גם לפיתוח רוחניות פנימית בחיינו, בכך שהוא מעודד אותנו לפתח ערכים כמו צניעות, ענווה, וחסד, ולהתמקד במהות האדם מעבר לדימוי החיצוני. זה מסייע לנו להתמודד עם אתגרים פנימיים וחיצוניים בצורה בוגרת ומחוברת יותר, ומעורר בנו תחושת אחריות כלפי עצמנו וכלפי סביבתנו.

במקביל, היא דורשת מאיתנו לראות את הזולת כבעל ערך דומה. ההכרה בכך שנבראנו בצלם אלוקים מלמדת אותנו גם את הצורך לכבד ולהתייחס בכבוד לכל אדם, לא משנה את מעמדו או הצלחותיו. כאשר אנו רואים את הזולת כמי שנושא את אותו ערך פנימי, אנו מסוגלים ליצור קשרים אמיתיים ועמוקים יותר, המבוססים על כבוד הדדי והבנה. גישה זו משנה את הדרך בה אנו רואים את העולם ואת היחס שלנו כלפי אחרים – במקום לשפוט על פי חיצוניות או מוניטין, אנחנו לומדים להעריך את האדם על מהותו הפנימית.

לעיתים מתחים, קונפליקטים או דעות קדומות עלולים לגרום לנו לשפוט את האחר על פי מראה או התנהגות בלבד. חז"ל במסכת אבות (א', ו') מזכירים לנו: "הווי דן את כל האדם לכף זכות." כלומר, כדי להכיר בערכו של אדם, עלינו להתאמץ ולראות מעבר לחיצוניותו.

במסכת שבת ל"א, א' מוזכר הסיפור על הלל הזקן והשאלות המוזרות שמציב לו אותו אדם. הלל הזקן כיבד כל אדם, ללא קשר למעמדו או להתנהגותו. גם כאשר האדם שואל שאלות מוזרות או לא במקום, הלל לא נזף בו ולא דחה אותו, אלא ענה לו בסבלנות ובכבוד. הלל, במעשים ובתשובותיו, מיישם את העקרון הזה, ומראה כיצד יש להתייחס בזכות ובערך לאדם בכל מצב, מתוך הבנת ערכו הפנימי.

כיצד ליישם בחיי היומיום?

טיפוח הערכה עצמית: זכרו את הערך הפנימי שלכם, גם ברגעים של כישלון או קושי.

התייחסו לאחרים בכבוד: זכרו שכל אדם שאתם פוגשים נושא בתוכו צלם אלוקים – ראו בו את הפוטנציאל והערך המיוחד שלו.

חפשו את הטוב שבכל אדם: גם כאשר קשה, נסו למצוא תכונה אחת חיובית באדם אחר ולהתמקד בה.

הציווי "חביב אדם שנברא בצלם" מזכיר לנו שכל אדם, ללא קשר לנסיבות חייו, נושא עמו ערך אינסופי. כשאנו מכירים בערך העצמי שלנו ושל זולתנו, אנו יוצרים חברה שמבוססת על כבוד, שוויון ואכפתיות אמיתית.

שאלה למחשבה:

איך תוכלו להעמיק את ההכרה בערך שלכם או של אדם אחר סביבכם היום?

איך אפשר לומר שהאדם נברא בצלם אלוקים, והרי האלוקים אינו גוף ולא דמות הגוף? הרב זמיר כהן בקטע קצר ומחכים. צפו