הסוד לאושר שאין לו תחליף: כך תתחבר לאהבה העמוקה ביותר שיש

אחת המצוות בתורה היא המצווה לאהוב את הקב"ה. אהבת השם היא פסגת השאיפות הרוחניות של האדם – חיבור עמוק ואמיתי לנשגב, הממלא את הנפש בשמחה טהורה ובשאיפה לעשות את רצון הבורא. אהבה זו אינה רגש חולף אלא מצב תודעתי שמסיט את האדם מהבלי העולם הזה ומכוון את מחשבותיו, פעולותיו ותחושותיו להתעלות רוחנית ולהגשמת הערכים האלוקיים.

כך כותב בעל ה"אורחות צדיקים" בשער האהבה:

"ומה היא האהבה? היא אהבת הנפש ונטותה מעצמה אל הבורא יתברך כדי שתדבק באורו העליון. הנפש הזאת היא מקור הדעת, והיא טהורה וזכה, והבורא קושרה בגוף אשר חשקם רב לנסות אם היא תלך בדרכי השם. ומפני שהאדם מלובש בגוף, הנברא ברוח בהמות, אין כח בנשמה הנבראת מאלוקים לחשב אחר בוראה, כי מעורבת היא בתאוות הגוף, וכל ימי קטנות האדם אינו מבקש ואינו שואל אלא תאוותיו ותענוגיו, כי מרוב תאוות הגוף - אכילה ושתייה ועידוני העולם הזה, שהוא עולם שווא ושקר, וחושב לאסוף הון רב - אין כח בהנשמה לחשוב אחר הבורא יתברך, כי היא מלובשת בהבלי שווא. ואחרי שתרגיש הנפש במה שיש לה תועלת לעצמה בלתי שיתוף הגוף, אז היא תתאווה לבקש מנוחה ממידות הגוף, כאשר יתאווה החולה לרופא; וכשתתרפא הנפש מתחלואיה, אז יהיה לה אור בעצמה וכוח בנפשה".

כלומר, בעל ה"אורחות צדיקים" מסביר שאהבת אמת היא אהבת הנפש לבורא, המתעלה מעל תאוות הגוף. הנפש, שהיא טהורה וזכה, מחוברת לגוף הגשמי שמלא בתאוות ושאיפות חומריות, כמו אוכל, שתייה ועושר. בשל השפעות הגוף, האדם נוטה להתמקד בתענוגות העולם הזה ואינו מחפש את הבורא. אך כאשר הנפש מתחילה להבין את טובתה הרוחנית ומתרחקת מתאוות הגוף, היא משתוקקת להתקרב לבורא, כמו חולה המחפש רופא. תהליך זה מוביל את הנפש לריפוי רוחני, שבסופו היא זוכה לאור פנימי ולכוח להתעלות ולהתקרב לאורו של הבורא.

המחבר ממשיך ומתאר במתק שפתיים את אהבת האדם לבוראו. כה דבריו:

"וכיצד היא האהבה? שיאהב את השם אהבה גדולה ויתרה רבה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת השם יתברך. והנפש הלוא מלאה אהבה, ואותה אהבה קשורה בשמחה, ואותה שמחה מברחת מעל לבבו נעימות הגוף ותענוג הנפש, ואותה שמחה עזה ומתגברת על לבבו, וכל הנאות שבעולם הם כאין כנגד שעשוע הלב האוהב השם ברוך הוא בכל לבבו, ובכל הרהוריו יהגה איך לעשות רצון הבורא, ולזכות הרבים, ולעשות קידוש השם, ולמסור עצמו באהבת השם ברוך הוא. ואל יבטל מדברי-תורה בשביל תענוגי ושעשועי ילדיו, וחיבת ראיה ודיבור, וגם לעזוב טיולם, וינעים זמירות כדי למלאת לבבו שמחה באהבת השם ברוך הוא".

המחבר מתאר את אהבת השם כתחושת אהבה עוצמתית ועמוקה שממלאת את נפשו של האדם. אהבה זו מלווה בשמחה פנימית חזקה, שמסלקת את ההנאות החומריות של הגוף ומשכיחה את תענוגות העולם הזה. עבור אדם שאוהב את השם, כל הנאות העולם כאין לעומת השמחה והסיפוק שבאהבת הבורא.

אהבה זו מתבטאת בשאיפה מתמדת למלא את רצון הבורא, לפעול לטובת הזולת, לקדש את שמו ולמסור את עצמו באהבתו. המחבר מדגיש את החשיבות של העדפת אהבת השם על פני תענוגות ארציים, כגון שעשועי ילדים, טיולים או הנאות ראייה ודיבור. כדי לחזק אהבה זו, מומלץ לנגן זמירות וליצור שמחה בלב, המכוונת לאהבת השם ומעצימה את הדבקות בו.

לסיכום, אהבת השם אינה רק מעלה רוחנית, אלא דרך חיים שמעניקה לאדם משמעות עמוקה ושמחה שאין לה תחליף. היא קוראת לנו להתעלות מעל תענוגות רגעיים, להתמקד בקדושה ובעשייה למען הזולת, ולשאוף להיות שותפים פעילים בקידוש שם השם בעולם. כך נזכה לחוות את עוצמתה של אהבה אמיתית – אהבה שמאירה את הלב ומחברת אותנו למקור חיינו.