השיעור הגדול באכפתיות: הרבנית ימימה מזרחי על נפגעי המלחמה

אכן זמנים כל כך טעונים, כל כך לא פשוטים.

וכשאני שואלת אלמנות צעירות או אימהות

שכולות של הזמן הזה, תגידי, מה עוזר לך?

מה הכוח המרכזי שמתדלק אותך בימים האלה?

והן יענו לי: הקהילה. נשים שנכנסות בשקט

ויוצאות. ומחבקות. או אפילו רק מניחות עלי

את העיניים מרחוק.

בלי הקהילה, לא הייתי מסוגלת לעמוד על רגליי.

כשמשה רבנו בפרשת בהעלותך אומר: אני לא יכול יותר.

לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת, אני לא יכול! אין לי כוחות!

אומר לו הקב"ה:

אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. תקיף את עצמך.

תאסוף סביבך אספת אנשים, תיאסף אל תוכם,

הם יעזרו לך.

אז נכון, אנחנו פוגשים גם ביטויים של אספסוף בפרשה,

אנשים שנאספים, מְגַבִּים זה את זה לכל מיני דברים

לא טובים, אבל היכולת להיאסף סביב מישהו

היא כזו הצלה אדירה.

ואנחנו נפגוש את זה אצל אישה. אישה סובלת.

אישה שמרגישה כמו נפגעות המלחמה הזו,

מרגישה ש-אָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים?

אני רואה את זה אצל נשים צעירות, לא עלינו,

שיושבות שבעה, והן נמצאות כביכול מחוץ למחנה.

מרגישות את הכלימה הזאת, שאין לה הצדקה כמובן,

אבל זו יכולה להיות ההרגשה:

עלבון גדול.

ושני גורמים נאספים סביבן ואומרים: אנחנו נעזור לך.

הראשונים יהיו העם. עם ישראל.

וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. כולנו עוצרים

ומחכים לאישה הזו. וזה נורא, זה נורא לעצור

באמצע המדבר, החניות הן מקום כל כך נורא.

איך אומר משה רבנו לחמיו – עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר

וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. רגע, למה צריך עיניים בחניה?

צריך עיניים – ווייז – כשנוסעים!

והתשובה: לפעמים כשמישהו חולה ותקוע במקום,

הוא צריך עיניים טובות שיניחו עלי ויגידו לו:

אַל תִּדְאֲגִי, עֵינַיִם שֶׁלִּי. אנחנו כאן, אנחנו מפסיקים

את כל העיסוקים שלנו כי את בצער.

אנחנו כאן עד שתאספי את עצמך.

וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.

והאספה השנייה היא אספת אחים.

שני אחיה של מרים הנביאה נאספים סביבה ומבקשים

שני דברים.

הבקשה הראשונה היא אַל נָא!

והבקשה של האח השני היא: נָא!

זאת אומרת: לא. וכן.

אהרון יבקש על אחותו: אַל נָא תְהִי כַּמֵּת! שהיא לא תהיה

כמו מתה, שהיא לא תצטער יותר מדי!

ומשה יאמר: אֵ-ל נָא רְפָא נָא לָהּ. זה הצד החיובי.

לא רק שלא תצטער, אלא שגם יהיה לה טוב,

שנראה אותה בריאה ושמחה. 

זה שיעור מאוד גדול לכולנו, שיעור באכפתיות.