הדרכה למתחזקים

המדריך למתחזק: לשון הרע – מה כל כך בעייתי לומר כמה משפטים על אחרים בשיחות פרטיות?

למה ביהדות לדבר לשון הרע נחשב כמשהו כל כך נורא? מה כל כך חמור להגיד כמה דברים על אחרים בשיחות של בין חברים, שלא נראים מזיקים? ומהי ההשפעה של לשון הרע בעולמות עליונים?

שתף במייל
| כ"ה תמוז התשפ"ב |
whatsapp
אא

לדבר לשון הרע על אחרים בצורה פומבית, לפרסם דברי גנאי ברשתות החברתיות, לפרסם בכלי המדיה השונים חשדות וספקולציות על דמויות ציבור – נחשב באופן מובן בעיני רוב העם, שעדיין לא חוספס לגמרי בהשפעת רוח התקופה, כהתנהגות לא מוסרית בעליל. על זה לא צריך להרחיב יותר מדי את הדיבור. ממדי הנזק של לשון הרע עלולים להיות אדירים, עד איבוד מקור הפרנסה, אובדן הביטחון העצמי, השפלה, ריסוק התא המשפחתי ועוד, כמו שנאמר "חיים ומוות ביד הלשון". אבל מה הבעיה לזרוק בשיחה אישית כמה משפטים על השכן המעצבן מלמעלה, או על המוכר במכולת השכונתית שלא יודע לתת שירות ללקוחות, או על קולגה לעבודה שזרקה הערה ממש חצופה? אי אפשר קצת לשחרר קיטור? זה אפילו לא נראה שזה יוכל להזיק או לפגוע בהם באיזושהי דרך, אז מה הבעיה?

הרגילות לדבר לשון הרע נחשבת כה חמורה עד שבעליה נמנים מבין ארבע הכתות שאינן מקבלות פני משיח, והנה לשון הגמרא "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה – כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע" (מסכת סנהדרין, דף קג).

לא כולם יודעים אך כל דיבור של לשון הרע הוא למעשה עבירה על כמה מצוות התורה, בהתאם לתנאים ולנסיבות בהם נאמר לשון הרע. ה'חפץ חיים' מונה בספרו 31 מצוות מהתורה הקשורות בלשון הרע, מהן 17 הן מצוות לא תעשה, ו-14 מצוות עשה. בנוסף לשלושים ואחת מצוות אלו ישנם 4 ארורין המוזכרים בפרשת כי תבוא, שמשמעותם קללה ונידוי של התורה.

הרב ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל כתב את ספריו 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' במטרה להחדיר בציבור את המודעות והידיעה ההלכתית ללשון הרע, משום שרוב הציבור זלזל בכך. גם כיום ישנה רגילות בקרב חלקים מהציבור לומר את כל אשר עובר במחשבה, ללא שום מסננת. כאילו ולאמירות של מאחורי הגב אין ממשיות, וזו הנישה של החופש המוחלט.

בעל ה'חפץ חיים' כותב בהקדמה לספרו זה "נתמוטט העניין מכל וכל, כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו, ולא להתבונן בו מתחילה פן דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשון הרע".

 

מי גרוע יותר מבהמה?

ההבדל המהותי שבין אדם לבעלי החיים הוא כוח הדיבור שהקב"ה נטע באדם. כוח הדיבור הוא היסוד השורשי והמהותי של האדם. והמטרה שלשמה ניתן כוח זה היא כדי להרבות בטוב על ידי דיבורים חיובים, כמו אמירת מחמאות ועידוד, תפילות, לימוד תורה ועוד, כמו שהקב"ה אומר לכנסת ישראל בשיר השירים "הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב". אבל אם משתמשים בכוח הדיבור כדי לרכל וללכלך על האחר, יצרנו שליליות עם המתנה שה' נתן לנו. במקום להרבות באהבה ואחדות הבאנו לפירוד והבלטת השלילי והרע. על כך אומר ה'חפץ חיים' "ידוע הוא שיתרון האדם מכל בעלי החיים הוא במה שיוסיף בו הקב"ה את הנפש המדברת... וזהו רק אם מתקן בכוח הדיבור, אשר נתן לו הקב"ה. לא כן אם משתמש בדיבורו לרע, הוא גרוע יותר מהבהמה אשר על הארץ כי היא איננה מקלקלת על כל פנים" (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק ג).

מדורי הרכילות בעיתונות החילונית ותוכניות הבידור העוסקות בריכולים על סלבס מקבלים רייטינג גבוה, אבל אם תיקחו צעד אחד אחורה ותסתכלו על זה קצת מלמעלה – היש מכוער מזה? לעדכן כמה קילוגרמים עודפים נותרו לאיזו דמות אחרי הלידה, להביא מבקרת אופנה שתרד ללא רחמים על הלבוש שלבשו דמויות שונות לאיזה אירוע, לעדכן על פרטים אישיים, ובמיוחד המכאיבים והעסיסיים, מתוך חייהם של אחרים – זה שפל, נמוך.

הקב"ה נתן לנו כלים שמטרתם היא לקדם את עצמנו אל עבר השלמות. כל אמירה של לשון הרע היא למעשה שימוש במתנה שהקב"ה נתן לנו כנגד רצונו, ובכך לא בלבד שמועלים בתפקיד שיועד לנו מעצם בריאתנו, אלא גם מנצלים לרעה את הכוח שניתן לנו וכופרים בטובתו של הקב"ה.

איזו הנאה יש למי שמדבר לשון הרע, ומדוע מדובר באשליה? הרב אייל אונגר מאיר את נושא לשון הרע מזווית מרתקת ולא שגרתית. צפו:

 

כוח רוחני עוצמתי בעולמות עליונים

ה'חפץ חיים' מסביר כי לכוח רוחני ישנה עוצמה גדולה יותר בהשפעתו על עולמות עליונים, מאשר כוח גשמי. ולכן מצווה או עבירה הנעשים באמצעים גשמיים משפיעים פחות מאשר כזו הנטולה גשמיות. זו הסיבה שמצוות תלמוד תורה עוצמתית יותר ממצוות נטילת לולב או ציצית, שעבורן צריך אמצעים גשמיים. ולכן עוון לשון הרע, שהוא מגיע מכוח רוחני בלבד, יוצר השפעות חמורות יותר בעולמות עליונים, מאשר עוונות אחרים הקשורים לחומר, כמו לדוגמא גזל. והנה לשונו "כְשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹדָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעֲוֹנוֹת. נִמְצָא תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ לָשׁוֹן הָרָע חָמוּר שֶׁבְּכָל הָעֲוֹנוֹת. וְהַטַּעַם לָזֶה נִרְאֶה בִּפְשִׁיטוּת, דִּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁהִטְבִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ, אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, הַיְסוֹד הָרוּחָנִי הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק מֵהַיְסוֹד הַגַּשְׁמִי, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ הַגַּשְׁמִי לִמְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּהִתְגַּבֵּר הָאֵשׁ עַל דָּבָר הַגַּשְׁמִי מְכַלֵּהוּ, וְכֵן בְּהִתְגַּבֵּר יְסוֹד הָרוּחַ הוּא יָכוֹל לְפָרֵק הָרִים וּלְשַׁבֵּר סְלָעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "ְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים'' (מלכים א' י''ט, י''א), כֵּן הַדָּבָר בָּעִנְיָנִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ צִיצִית וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְכָל הַמִּצְוֹת, אַף שֶׁעַל יָדָם פּוֹעֵל גַּם כֵּן תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְעַל יָדָם גַּם כֵּן נִתְקַדֵּשׁ הָאָדָם לַה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִים לֵאלֹקֵיכֶם'' (במדבר ט''ו, מ(', אַף עַל פִּי כֵן אֵין שׁוּם הִשְׁתַּווּת בֵּינָם לְבֵין לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמוֹ דְּאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת אֵינָם שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְהַטַּעַם כִּי כָּל הַמִּצְוֹת הֵם מִצְטָרְפוֹת אֶל הַגֶּשֶׁם, כְּמוֹ מִצְוַת צִיצִית, אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם, אֶלָּא עַל יְדֵי לְבִישַׁת בֶּגֶד שֶׁהוּא גַּשְׁמִי, וְכֵן סֻכָּה וְלוּלָב וּכְהַאי גַּוְנָא כָּל הַמִּצְוֹת, לֹא כֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁעִנְיָנוֹ תָּלוּי בְּכֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁהוּא כֹּחַ פָּשׁוּט רוּחָנִי בִּלְבַד, וּלְכָךְ פְּעֻלָּתוֹ שֶׁפּוֹעֵל לְמַעְלָה נוֹרָא עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן קְדֻשַּׁת תַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

"וְכֵן הַדָּבָר לְהֶפְכוֹ בְּעִנְיַן קִלְקוּל, כִּי בְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן עֲוֹנוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהֵן גַּשְׁמִיִּים, אֵין קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ, לֹא כֵן בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַל יְדֵי כֹּחַ רוּחָנִי בִּלְבַד, קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הוּא חָזָק וְנוֹרָא עַד מְאֹד, וּלְכָךְ עָנְשׁוֹ גַּם כֵּן הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם" (שמירת הלשון, שער הזכירה, פרק א).

 

איזו הנהגת שמיים אתם רוצים? הדיבור קובע

ה'חפץ חיים' מביא סיבה נוספת לחשיבות הגדולה שנתנו חז"ל לעוון לשון הרע ורכילות, והיא השפעתו של האדם על הנהגת שמיים עמו ועם כלל העולם על ידי הדיבור שמוציא מפיו. לאדם ניתנה יכולה להשפיע באיזו הנהגה הוא עצמו יונהג, וכן יתר העולם – במידה של רחמים וחסד, או במידה של דין, וזאת על פי הנהגתו שלו עם אחרים. אם הוא נוהג כלפי אחרים ברחמים, כך ינהגו מלמעלה עמו ועם כלל ישראל, וכן להיפך, כאשר אדם רואה רע באחר, מקטרג עליו, דן אותו לכף חובה, הוא מעורר את מידת הדין בשמים.

"יָדוּעַ הוּא, כִּי לְפִי מַה שֶּׁהָאָדָם מַנְהִיג אֶת עַצְמוֹ בְּמִדּוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כָּל מִדָּה לְפִי עִנְיָנָהּ. אִם דַּרְכּוֹ לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וּמִתְנַהֵג עִם אֲנָשִׁים בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהָרַחֲמִים, הוּא מְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים, וּמְרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הָעוֹלָם בִּשְׁבִילוֹ. וּמִפְּרִי פִּי אִישׁ תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ, וְזוֹכֶה הוּא גַּם כֵּן שֶׁיְּרַחֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וְיַעֲבִירוּ עַל פְּשָׁעָיו, כְּמַאֲמָרָם "כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת מְרַחֲמִין עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם) "שבת קנ''א), "כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו" (יומא כ"ג)".

וכאן מביא החפץ חיים את דברי הזוהר הקדוש המדהימים בפרשת אמֹר: "לָמַדְנוּ, בַּמַּעֲשֶה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה. אִם אָדָם עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה כָּרָאוּי, כָּךְ מִתְעוֹרֵר הַכֹּחַ הָרָאוּי לְמַעְלָה. עָשָׂה אָדָם חֶסֶד בָּעוֹלָם – הִתְעוֹרֵר חֶסֶד לְמַעְלָה, וְשׁוֹרֶה בַּיּוֹם הַהוּא וּמִתְעַטֵּר בּוֹ בִּשְׁבִילוֹ. וְאִם נוֹהֵג אָדָם בְּרַחֲמִים לְמַטָּה – מְעוֹרֵר רַחֲמִים עַל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וּמִתְעַטֵּר בְּרַחֲמִים בִּשְׁבִילוֹ, וְאָז אוֹתוֹ הַיּוֹם עוֹמֵד לוֹ לִהְיוֹת מָגֵן בִּשְׁבִילוֹ בְּשָׁעה שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ... בַּמַּעֲשֶׂה תָּלוּי הַדָּבָר לְגַמְרֵי לְעוֹרֵר כְּנֶגְדּוֹ לְמַעְלָה דָּבָר אַחֵר".

ממשיך החפץ חיים וכותב "וְאִם מִדָּתוֹ תָּמִיד לְהִתְנַהֵג עִם אֲנָשִׁים, שֶׁלֹּא לְוַתֵּר לָהֶם כְּלוּם מִשֶּׁלּוֹ וְשֶׁלֹּא לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, הוּא מַגְבִּיר בָּזֶה לְמַעְלָה אֶת מִדַּת הַדִּין עַל הָעוֹלָם וְגַם לְעַצְמוֹ, דִבְמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד בָּהּ מוֹדְדִין לוֹ, וְאֵין מְוַתְּרִין לוֹ כְּלוּם מִמַּעֲשָׂיו".

ממשיך ומסביר ה'חפץ חיים' כי כאשר אדם מדבר לשון הרע הוא נותן כוח לשטן לקטרג על ישראל. אותה התעוררות של לשון הרע מביאה כנגדה להתעוררות בעולמות עליונים, היוצרת חורבן בעולמנו.

"וְאִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע עַל חֲבֵרוֹ וּמְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, הוּא מְעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה עִנְיַן קַטֵּגוֹרְיָא (=קטרוג) עַל יִשְׂרָאֵל וְנוֹתֵן בָּזֶה כֹּחַ לַשָּׂטָן שֶׁיְּקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת פְקוּדֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "יֵשׁ רוּחַ אַחַת, שֶׁעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, וּמָתַי שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בְּנֵי אָדָם בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז מִתְעוֹרֶרֶת אוֹתָה הָרוּחַ רָעה הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעְלָה, הַנִּקְרֵאת סַכְסוּכָא, וְהִיא שׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל הַלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁפָּתְחוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְהִיא עוֹלָה לְמַעְלָה וְגוֹרֶמֶת בְּזוֹ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם, שֶׁמְּעוֹרְרִים לְאוֹתוֹ צַד הָרַע, וְלֹא שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם וְלֹא חוֹשְׁשִׁים עַל זֶה וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁבַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה תְלוּיָה הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַעְלָה, בֵּין לְטוֹב בֵּין לְרַעַ... וְכֻלָּם מְקַטְרְגִים לְעוֹרֵר לְאוֹתוֹ נָחָשׁ הַגָּדוֹל, שֶׁיְּהֵא מְקַטְרֵג עַל הָעוֹלָם, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כְּשֶׁנִּמְצֵאת הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלּוֹ לְמַטָּה". וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן רַק מְעַט בָּעִנְיָן הַנּוֹרָא הַזֶּה, נָבִין מִיָּד עַל יְדֵי זֶה מַה שֶּׁהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקפִּיד כָּל כָּךְ עַל עָוֹן זֶה יוֹתֵר מִכָּל עֲוֹנוֹת, עַד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִשְׁתַּתֵּף כְּלָל עִם הַבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע לְהַצִּיל אוֹתוֹ מִצָּרוֹתָיו.

"דִּכְלָל הוּא בְּכָל הָעִנְיָנִים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְלָכֵן כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם כּוֹבֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּבוֹלֵם פִּיו מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי גְּנוּת עַל חֲבֵרוֹ וּלְעוֹרֵר מְדָנִים עָלָיו, כֵּן לְמַעְלָה אֵין הַמְקַטְרֵג יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר קַטֵּגוֹרְיָֹא. לֹא כֵן אִם נִמְצָא, חַס וְשָׁלוֹם, דֵּלָטוֹרְיָא בְּיִשְׂרָאֵל מִלְּמַטָּה, לְבַד מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר בָּזֶה לְמַעְלָה הַבַּעַל דֵּלָטוֹרְיָא עַל עַצְמוֹ קַטֵּגוֹרְיָא עֲבוּר עֲוֹנוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְקַמָּן בְּשֵׁם רַזַ''ל, הוּא מְעוֹרֵר כֹּחַ הַקַּטֵּגוֹרְיָא עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בָּא הַשָּׂטָן וּמְקַטְרֵג עַל יִשְׂרָאֵל עֲבוּר עֲוֹנוֹתֵיהֶם וְתוֹבֵעַ דִּין עֲלֵיהֶם וְכִבְיָכוֹל מֻכְרָח לְהַעֲנִישָׁם עֲבוּר זֶה, וּמִי גָּרַם כָּל זֶה? הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מִלְּמַטָּה".

 

אבא שונא את מי שמלשין על בנו

הקב"ה אוהב את עם ישראל כאבא שאוהב את בנו יקירו, כמו שנאמר "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים", וכאשר יבואו לאב ויספרו כי בנו נהג שלא כשורה ויקטרגו עליו, יהא עליו בלית ברירה לעורר אותו לתשובה. ומכאן ניתן ללמוד על שנאתו של הקב"ה למי שמקטרג על בנו, כפי דבריו של ה'חפץ חיים' "וְהִנֵּה מִכָּל זֶה נוּכַל לְהָבִין אֶת גֹּדֶל הַשִּׂנְאָה, שֶׁיֵּשׁ לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמְסַפֵּר הַזֶּה, דִּכְמוֹ שֶׁהָאָב אַף שֶׁהוּא מַכֶּה לִבְנוֹ וּמֻכְרָח לְמַלְּאוֹת רְצוֹן הַמְסַפֵּר לוֹ, בַּאֲשֶׁר שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם נִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ עֲבוּר זֶה שִׂנְאָה גְּדוֹלָה עַל הַמְסַפֵּר, בְּהִתְבּוֹנְנוֹ בּוֹ כִּי אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן בְּסִפּוּרוֹ לְתוֹעֶלֶת בְּנוֹ רַקּ לְקַנְתֵּר עָלָיו, כֵּן הַדָּבָר יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּעִנְיָן זֶה, כַּיָּדוּעַ דְּהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב לָאָדָם, יוֹתֵר מִשֶּׁהָאָדָם אוֹהֵב אֶת עַצְמוֹ וְרוֹצֶה רַק בְּטוֹבָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁלֹּא יְדַבְּרוּ עֲלֵיהֶם דֵּלָטוֹרְיָא (=הלשנה) כְּלָל... וְהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע גּוֹרֵם הִפּוּךְ כָּל זֶה, עַל כֵּן הוּא נִתְעָב מְאֹד בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ".

 

לשמור על הנפש

שלמה המלך החכם באדם אומר "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו (משלי כ"א, כ"ג), כשהכוונה היא שמי ששומר את פיו מלדבר רעה, שומר על הנפש שלו מצרות רוחניות. הרב עופר שרביט מסביר על פי דברי הזוהר הקדוש בפרשת תזריע "אדם המדבר לשון הרע – במקום שירד עליו שפע של קדושה וטהרה, הרגשה טובה ושמחה, יורדת עליו רוח של חלישות ושל טומאה".

 

לבנות את בית המקדש השלישי

עם דיבור ניתן לבנות, לקרב בין אנשים, ליצור מערכות יחסים חזקות יותר, להביא לשלום, אך ניתן גם להרוס, להחריב ולהרחיק.

ה'חפץ חיים' מסביר שהשנאה היא הסיבה השורשית שמובילה לביטוי מעשי של לשון הרע. אם הייתה בינינו אחדות, אהבה והענקת חשיבות לאחר לא היינו מגיעים כלל למצב של רצון לדבר רעה על האחר. ה'חפץ חיים' מסביר שזו אחת הסיבות לכך שבית המקדש השלישי עדיין לא נבנה. בית המקדש השני נחרב בעוון שנאת חינם, והתיקון לשנאת חינם הוא להרבות באהבת חינם. ברור שדיבורי לשון הרע ורכילות הם ההיפך הגמור מאהבת חינם, ורק מרחיקים אותנו מהיעד. "כידוע, נחרב בית המקדש בעוון שנאת חינם ולשון הרע, ואין הוא נבנה מחדש עד שלא יתוקן חטא זה. הרי מי ששומר לשונו מרע, נוטל חלק בבניין בית המקדש", כותב ה'חפץ חיים'.

 

האתגר השבועי

רכשו את הספר "נצור לשונך – מדריך להלכות לשון הרע", הכתוב בשפה קלה ומלווה בדוגמאות, ולמדו כל יום הלכה אחת ממנו. לרכישת הספר "נצור לשונך" בהידברות שופס הקליקו כאן.

אופציה חלופית, למחזיקי סמארטפון, היא להצטרף לקבוצת וואטסאפ של 2 הלכות לשון הרע ביום.

 

אדם שחוסם את פיו מלדבר לשון הרע רואה הצלחה גדולה – הרב יגאל כהן מבהיר מהי החומרה שיש בדיבורי לשון הרע, וכיצד אפשר להימנע מלשון הרע:

 

למה מדברים רע על אחרים? הרב יגאל כהן בקטע קצר על לשון הרע ממבט של אמונה:

 

הידברות שופס

ארכיאולוגיה תנכית והאדם במעגל השנה

619לרכישה

מוצרים נוספים

ADHD כוחות העל של ילדיה הקשב

סטנדר עץ מהגוני 3 קומות

ערכת מוצרי בדיחות

הקוסם - ערכת קסמים - 70 קסמים

ספר מנגן - ספר הברכות שלי

כלי למים אחרונים פסים כסף וזהב

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה