מגזין

"רק בגיל 16 גיליתי שאני גוי": סיפורו המופלא של גר הצדק אילן בלומנפלד

הוא נולד בהונגריה ועלה לארץ במחשבה שהוא יהודי. מאז שהתבררה לו האמת הוא הספיק להתנגד להתיישבות החרדית ברכסים, לשרת בצה"ל ולהגיע אל היהדות דווקא בקנדה

שתף במייל
| כ"ג סיון התשפ"ב |
אילן בלומנפלד
whatsapp
אא

אילן בלומנפלד מדבר בקול שקט ואצילי. קשה להאמין שהאדם הזה, שעל לשונו מתגלגלים פסקי חז"ל ומדרשי אגדה לא גדל בתקופה משמעותית מחייו כיהודי. אפילו מכריו הקרובים מתקשים להאמין שהוא לא נולד כיהודי כאשר הם מגלים זאת לראשונה, כפי שהוא מעיד באוזנינו. קשה עוד יותר להאמין בכך כאשר נחשפים לסדר יומו של בלומנפלד, אברך שקדן, שעושה לילות כימים בלימוד תורה ומסתופף בצל רבו הגדול, האדמו"ר מביאלא.

אנו מתיישבים עמו לראיון שבו הוא ניאות לגולל בפנינו את תולדות חייו. "נולדתי ברומניה", הוא פותח בסיפורו. "הורי ואני עלינו לארץ בהיותי כבן 3, כשאנו מנצלים את יהדותו של אבי לשם קבלת אזרחות ישראלית. ההגעה לארץ עבורנו הייתה מסיבה פרקטית בלבד. באותה תקופה שלטו על הונגריה הקומוניסטים, והמצב במדינה המזרח-אירופאית היה קשה מנשוא". הפתרון הפשוט מבחינת הוריו של בלומנפלד הייתה עלייה לארץ, בה הם התקבלו בזרועות פתוחות הודות להיותו של האב יהודי. או כלשון הזהב של אילן: "השם סידר שנגיע לכאן".

 

גילוי מצמרר במשרד הפנים

בארץ ישראל השתלב בלומנפלד הרך במערכת החינוך החילונית, והשוני בינו לבין חבריו כלל לא ניכר. "לצערי, במערכת החינוך הכללית לא מטמיעים את הזהות היהודית, וכך אני גדל ללא כל קשר אמיתי ליהדות. אומנם פה ושם מלמדים אותנו מושגים ביהדות, אבל ספק גדול אם ניתן לכנות זאת לימודי יהדות. ידענו שבחנוכה מדליקים נרות, בשבועות משפריצים מים ובתווך יש את פורים שבו מתחפשים. הרבה פולקלור; מעט מאוד מהתוכן העשיר באמת שיש לעם היהודי להציע".

בכל אותו הזמן בלומנפלד כלל לא ידע כי הוא שונה מחבריו היהודיים. עם הגיעו לגיל 16, הוא קיבל את הבשורה בדרך הכי לא צפויה שיש. "הגעתי נרגש למשרד הפנים כדי להנפיק תעודת זהות", הוא נזכר, "אלא שבאמצע הכנת המסמכים הפקיד שמולי המהם לעצמו דבר לא מובן, ולאחר מכן אמר תוך כדי הקלדה במחשב: 'הדת: נוצרי'. בתחילה הייתי בטוח שלא שמעתי היטב, וליתר ביטחון שאלתי אם הוא רושם עלי שאינני יהודי. להפתעתי הוא השיב בחיוב. הוכיתי בתדהמה. כששאלתי מדוע הוא השיב שהסיבה לכך היא שאמי איננה יהודייה".

(צילום: shutterstock)

למרות השנים שחלפו, בלומנטל לא מסוגל לשכוח את החוויה הזו. "זה היה הלם של ממש. קשה לי אפילו להסביר את ההרגשה שהייתה לי אז. בתור חילוני אומנם לא הכרתי את היהדות מקרוב ולא ידעתי מה אני מפסיד, אך עדיין, לגלות באמצע החיים שאתה שונה מכל חבריך; שאתה שגדלת כיהודי כשר, אינך באמת כזה, זה לא היה פשוט בכלל".

בשלב זה בלומנפלד קיבל החלטה להבין מה זו היהדות שאליה איננו שייך. הוא עדיין לא ביקש להתגייר, אלא רק להבין. היה זה בתקופה שקדמה לעידן הטכנולוגי, ולבלומנפלד לא היה בדיוק היכן לברר זאת. "היום", הוא אומר בחיוך, "התמונה שונה לחלוטין, כמובן, עם אתר היהדות הגדול 'הידברות' שרווי בכל כך הרבה תוכן – והיה לי לעזר רב בתקופה מאוחרת יותר. אני חב להידברות רבות על כל הסיוע שנתן לי, ועבורי השיחה עמך כעת היא מעין סגירת מעגל", מציין בלומנפלד ברגש.

באותה עת כאמור, אימפריית הידברות עדיין לא קמה, ובלומנטל החליט לנצל את מגוריו בעיר רכסים לשם איסוף מידע על היהדות. "באותה עת, העיר הלכה והתמלאה בחרדים, ואני, כמו עוד רבים מהחילונים שהתגוררו שם הבטנו בעין רעה מאוד על ההתרבות של הציבור החרדי בעיר. ראיתי בהם פרזיטים ומוזרים, כפי שהתקשורת הכללית מהדהדת את פרצופם יום וליל, אך בשלב מסוים הבנתי שהם מהווים ערך לימודי עבורי, בגלל שמי כמוהם יודע מהי יהדות?!

"התחלתי לשאול, לתהות ולנסות להבין. זה היה דבר נדיר, הקשר הזה ביני – הצעיר הלא חרדי – לבין החרדיים בעיר שידעה מהומות באותה עת, מהבערות צמיגים בכיכרות העיר ועד הפגנות סוערות נגד הציבור החרדי. לא חסרו שם גם מראות של צעירים המגיעים אל סביבות בית הכנסת בשבת וצופרים בהתרסה. אז תמכתי בכך, היום אני מתחלחל רק מלחשוב על כך. החילונים שעשו זאת נקטו בצעדים הפרובוקטיביים הללו בגלל שזעמו מאוד על כך שהם נדחקו החוצה בגלל התרבות הציבור החרדי בעיר. ואני, אם בתחילה הייתי בצד החילוני והמתריס, בהמשך התחלתי כאמור להתעניין ביהדות, ואף עבדתי עם חרדי בנגרייה, והתחלתי להתחבר אל החרדים כדי להבין טוב יותר מהי יהדות. ידידי החדשים הפנו אותי לרב שמתעסק עם נוער שרוצה להתקרב. באופן אירוני, התחלתי לשמור תורה ומצוות לפי ידיעותי הדלות, כשאני כלל לא יהודי. אולם מאחר שלא ידעתי כמעט דבר, לא בדיוק שמרתי מצוות. כך חיללתי שבת בטעות. בהערת אגב, רק לימים אני אבין שאכן הייתי צריך לחלל שבת. אבל אז ניסיתי להמציא את השיטה מחדש ולשמור על יהדות מבלי להתגייר".

ביום מן הימים הציע לו אחד מידידיו החדשים להיכנס לישיבה, בה יוכל להעמיק את ידיעותיו ביהדות. אבל הוא ידע מיד כי אינו מסוגל לעשות זאת. "בנערותי הייתה תקופה שבה עברתי עם משפחתי להתגורר בארה"ב. באותה תקופה אמי התגרשה", הוא מסביר, "נותרנו אני, אח נוסף ושתי אחיות ושבנו לארץ. במהלך חזרתנו לישראל, אחי נפטר בעקבות התמכרות לחומרים מסוכנים, ואני נשארתי המבוגר האחראי שמגן ומפרנס את אמי ואת שתי אחיותי. בשל כך, האופציה לעבור לישיבה לא עלתה כלל על הפרק מבחינתי באותה עת".

 

עם הכוונת על הפלסטיני

ואז בלומנפלד הגיע לגיל גיוס, וכמו כל חבריו - התגייס לצבא. "בצבא נחלשתי מאוד בחיפושי אחר האמת. לאחר שנכנסתי לחברה החרדית הבנתי כי צודקים אלו שאומרים כי הצבא איננו מתאים לציבור חרדי; אפילו אני, כגוי שחיזר אחר היהדות, נחלשתי במהלך שירותי הצבאי". אולם אם בכל הנוגע ליהדות בלומנפלד התרחק, בתחום הצבאי הוא דווקא עשה חיל. "שירתי בגדוד חמישים של הנחל המוצנח", הוא אומר, "היינו באותה עת בגוש קטיף ומבואותיו. המקום היה שקט יחסית אבל היו בהחלט מקרים של היתקלויות וירי והשתלבתי בצבא בצורה מיוחדת". בלומנפלד היה זה ששימש כמגן ממרחק על החיילים, כצלף.

(צילום: shutterstock)

משירותו הצבאי במבואות הרצועה, זכור לו היטב מקרה אחד שבו כמעט ירה למוות בכוח של הרשות הפלסטינית. "חיפיתי על לוחמים שלנו מגג סמוך, כאשר התקרב אליהם כוח סיור של המשטרה הפלסטינית. שני הצדדים – הישראלי והפלסטיני - החלו להתווכח ונשקים כוונו זה כלפי זה. השוטרים הפלסטיניים לא ידעו זאת, אבל אני גיביתי את הכוח שעל הקרקע. הייתי יכול להוריד אותם ברגע, עוד לפני שיספיקו לעשות משהו, ואף נעלתי עליהם את הכוונת. למזלם הצדדים הורידו את הנשקים לאחר מספר רגעים שנדמו לנצח".

לאחר מכן בלומנפלד עבר לשרת בגבול הלבנוני. בלבנון עסקנו פחות בשירות מבצעי ויותר בתרגילים לקראת עימות בגבול. מי שהיו מבצעים יותר את הפעילות בשטח היו הסיירות שהם פועלים שם בעיקר". עם זאת את עיקר שירותו הצבאי עשה בלומנפלד בגוש קטיף והסביבה. "מפעם לפעם גם היינו נדרשים לבצע שם מעצרים של מחבלים, אבל זה היה שונה ממה שאנו רואים כיום בג'נין עם ההיתקלויות הקשות שמתרחשות שם. אז זה היה פשוט יותר".

באופן מעניין, אף על פי שנחלש בחיפושיו אחר היהדות בלומנפלד החזיק במהלך שירותו הצבאי במנהגים יהודיים שונים. "נהגתי לאכול כשר בצבא כי זה האוכל שמגישים שם, אבל גם הייתי מניח תפילין ומתפלל בכל בוקר, אף על פי שלא כל החיילים בסביבתי עשו זאת. אני לעומת זאת, החזקתי עדיין ביצר החיפוש שלא כבה לחלוטין, ולמן הרגע שבו הבנתי כי זהו רצון השם - החלטתי שככה אני מתנהג. אומנם לא הייתי אז יהודי, אבל כבר ראיתי את עצמי כיהודי", הוא מדגיש.

(צילום: shutterstock)

לאחר תום שירותו הצבאי, בלומנפלד הצעיר החליט לטוס, כמו חברים רבים נוספים, לחו"ל, לטיול אחר צבא. "בניגוד אולי לרבים מחברי, הטיול הזה היה מבחינתי חלק מהחיפוש הלא נגמר שלי אחר מטרותי בחיים, ונעשה כהבנה שכדאי לי בשלב זה להתרחק מהארץ". בלי לחשוב הרבה, בלומנפלד עלה לטיסה לקנדה. הסיבה לבחירה ביעד הלא שגרתי שבחר, בזמן שחבריו העדיפו דווקא את המזרח הרחוק, הייתה נעוצה בעובדה שבמקום התגורר דודו מצד אמו, דבר שהעניק לו אפשרות להתאקלמות קלה יותר במקום".

כל דבר שמתרחש בעולם הזה מכוון ממעל, יגלה בלומנפלד עם הגיעו לקנדה, וכך מסתבר שמיקום מגוריו של הדוד היה למרבה המזל באזור שבו מתגוררים יהודים חרדים. השלב הבא היה השתלבות של בלומנפלד בקהילה היהודית המקומית. "התחלתי להתפרנס כאופה במאפייה שבבעלות יהודי חרדי מקומי. הוא קיבל אותי בזרועות פתוחות כאשר שמע שאני מישראל, ואני מצדי שירתי אותו באמונה במשך חמש וחצי שנים".

 

מהמסיבות לעולם התורה

בשלב זה מגיעה תקופה שבלומנפלד היה מעדיף להדחיק מזיכרונו. "באותה נקודת זמן נפגשתי עם ישראלים נוספים, והחלטנו להתחיל ליהנות, כפי שחשבתי אז שניתן ליהנות - בטרם הכרתי את היהדות ואת העונג האמיתי של יהודי בעולם הזה. התחברנו מאוד, היה לנו שם גם חבר שעסק במוזיקה, והתחלנו להשתתף במסיבות, ולמרבה הצער להתרחק מכל דבר שזיק יהודי נודף ממנו".

"באחת הפעמים צעדתי עם החברים ביער רגע לפני עוד מסיבה, כשאני חושב בשמחה כי הקב"ה הולך לצדי ושומר עלי, ושעוד מעט המשיח יגיע ויגאל אותנו, על כל הניגודיות שבדבר, אלא שאז עצרתי לרגע ממחשבתי ואתגרתי את עצמי בשאלה: 'למה אתה שמח כל כך, אם זה מה שאתה עושה כיום ואלו החברים שלך? כך מתכוננים לביאת המשיח? מה עם משפחה, מה עם ילדים – הרי אפילו את המצווה שבתורה עדיין לא קיימת? הקול הזה היה חזק ממני והדהד בתוכי במשך כל השעות שחלפו מאז לצד החברים. הם לא הבינו מה קורה איתי, אבל אני כבר קיבלתי החלטה.

"ימים ספורים לאחר מכן כבר הייתי על מטוס בדרכי לארץ. הייתי חדור מטרה, והבנתי כי עד כה בזבזתי את חיי, וכי הגיע הזמן שאקח את עצמי בידיים. בשלב זה נכנס לתמונה ארגון הידברות, שממנו קיבלתי מידע רב ערך שעזר לי במיוחד. היו גם רבנים שזכרתי מעברי ברכסים, ויצרתי איתם קשר מחודש. באותה עת הבנתי שעלי להתנתק מחברי הישנים, ועברתי להתגורר עם אמי בחיפה, שם מצאתי פרנסה כאופה".

ממש במקביל, בלומנפלד התחיל בהליך של גיור. "חברי מבית הכנסת של ביאלא, שבו נהגתי להתפלל כגוי, הביטו בי כאילו נפלתי עליהם משום מקום כאשר ביום אחד ביקשתי מהם לבוא ולהעיד עבורי בבית הדין במסגרת הליך גיורי. הם לא ידעו עד אז שאינני יהודי, ולמען האמת גם לא יכלו לנחש שהאיש שמתפלל לצדם מדי בוקר איננו יהודי"...

ההיכרות של בלומנפלד עם חסידי ביאלא הובילה אותו גם לקשר עם האדמו"ר מביאלא, לאחר שאחד מהחסידים ערך שמחה משפחתית והאדמו"ר הגיע לשבות בחיפה בכדי להשתתף בשמחה. "זכיתי להתלוות לאדמו"ר בדרכו לביתו, ובמשך כחצי שעה סיפרתי לו את סיפורי. לאחר מכן זימן אותי האדמו"ר לחדרו והורה לי בעיניו מרחיקות הלכת שאעבור לירושלים ואכנס שם לישיבה, כדי שאוכל ללמוד בה תורה".

כחסיד אמיתי, בלומנפלד ציית ללא עוררין, ועבר כבר באותו שבוע לירושלים. זו גם הייתה תחילת הישועה שלו, לאחר שהמשגיח בישיבה הירושלמית שאליה נכנס הציע לו שידוך. "זו הייתה אישה שעלתה לארץ מסין כדי לעבוד עם ילד שלקה בניוון שרירים. היא סעדה את הילד, ובזמן הזה הוא שיתף אותה בכל מיני סיפורים על היהדות והיהודים. לאחר חמש שנים הילד נפטר, והיא החליטה להתקדם בלימודי יהדות והתגיירה. המשגיח של הישיבה הבין מיד כי הצעה זו מיועדת עבורי משמים, ולאחר שנפגשנו - החלטנו להמשיך הלאה. נישאנו, לא לפני שאני עושה גיור נוסף לחומרה אצל הרב ברנסדורפר מ'העדה החרדית', בכדי שהאדמו"ר מביאלא ייענה להיות מסדר הקידושין בחתונה".

לאחר חתונתם המשיכו השניים להתגורר בירושלים, כשרעייתו משמשת כאחראית במחלקת ניתוחי עיניים בבית חולים שערי צדק בעיר. "היא עובדת קשה מאוד", הוא מעיד. "עבודתה מתחילה בשעה 08:00 בבוקר ומסתיימת בשעה 20:00 בערב. את כל זה היא עושה בשביל שאני אוכל לשבת וללמוד", הוא מוסיף בהתרגשות. ובעוד רעייתו המסורה עובדת עד כלות במחלקת העיניים בבית החולים כדי להאיר את עיניהם של מטופליה, בעלה יושב והוגה בהתמדה בתורה, כשהוא מאיר את עיניהם של ישראל.

 

"כיום אין תינוקות שנשבו"

כיום אילן בלומנפלד, 42, מביט לאחור אל שנות החיפוש הארוכות שעבר ולא מתחרט לרגע. "הכול היה לטובה", הוא אומר מביתו שבשכונת צפניה בירושלים, משם הוא עושה את דרכו יום אחר יום ללימוד משותף בחברותא בכולל "תורה ואמונה". בין לבין הוא מטפל בשלושת ילדיו, בשעה שרעייתו המסורה דואגת לפרנסת המשפחה.

מפרספקטיבה של יהודי שעבר רבות עד שהגיע לעם היהודי, הוא סבור כי הרפורמות שמציעים אי אלו גורמים בממשלה ומחוצה לה בנושא הגיור הינם דבר מסוכן מאוד. "זה דבר שאסור שיקרה. הרפורמה עלולה לפגוע בהליך היהדות, כאשר גם כך כל אדם שמתגייר חייב שיהיו בידו כל המסמכים המעידים שעבר גירות לחומרה ובצורה היהודית ביותר – אחרת הוא ובני ביתו ייתקלו בבעיות רבות".

כמסר לסיום מבקש בלומנפלד להבהיר לציבור כאחד שהגיע מ"שם", שאין כיום תינוקות שנשבו. "אין כזה דבר בדור הדעה שלנו", הוא קובע. "לו רק אם אדם שנמצא בציבור שאיננו חרדי יתעניין מעט או ישאל, הוא יגיע אל האמת במהרה. ויש כיום מספיק מקומות ואנשים שבהם ניתן למצוא תשובות לשאלות הקשות. כפי שאני אמרתי שלא ייתכן שישנם יהודים כל כך רבים שלומדים יומם ולילה ללא תכלית - שהרי הם 'עם הספר', וזו ההבנה שהובילה אותי אל האמת – כך גם כל אחד יכול ומסוגל להגיע אל האמת.

"ולאחי החרדים", מוסיף בלומנפלד, "חשוב לי לומר לכם שלאחר שנכנסתי אל העולם החרדי גיליתי שישנם כאלו שעלולים להסתכל לעבר החילונים ולחשוב שהם מבלים ונהנים, אך אלו שחושבים כך אינם מבינים שזה כלל לא נכון, כי כשאתה חי בלי תורה ומצוות אתה נמצא במצב של ריקנות, וגם אם יש לך הנאה קלה - זו הנאה רגעית לחלוטין; כשאין לאדם מהות, החיים שלו ריקים מתוכן. אני גיליתי זאת על בשרי, ורק כאשר הגעתי לעולם החרדי הרגשתי שאני מתמלא בתוכן".

הידברות שופס

ספר דניאל עם פירוש נזר חזיונות של הרב זמיר כהן

45לרכישה

מוצרים נוספים

סט ארכיאולוגיה תנכ"ית הרב זמיר כהן

חבורת תריג 9 - בתעלומת הזהב

זה אפשרי - הרב יצחק פנגר

גביע קידוש מוכסף

מקראות שלובות - מגילת איכה

הקרב על המקדש

לכל המוצרים

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה