הנכד צבע בצבעי גואש בלי לבקש רשות

בתי השאירה אצלי את הנכד בן ה-4.  הוא יודע מה אני מרשה ומה לא. הייתי בשיחת טלפון, וכשסיימתי התברר שהוא צבע בצבעי גואש בלי לבקש רשות, ולכלך את כל הרצפה בסלון, השולחן, הכסא שישב עליו וזה שלידו, ואת הידיים שלו.

כעסתי מאוד ואמרתי לו שלא ארשה לו שוב לצייר בצבעים האלו. חטפתי מהיד שלו את הצבעים ושמתי למעלה.

הוא צחק לי בפנים, וברח עם ידיים מלוכלכות לחדר השני. הוא אמר לי: אני יכול להגיע לכל מקום!

איך אני צריכה להגיב אם זה קורה שוב?

* * *

מה שעשית היה נכון, אלא שלא ביצעת את זה בתבונה. ברגע שאת כועסת על הילד, את מאבדת את הקניית הלקח.

בעצם, הילד עשה דבר אסור. ודאי שלא היית צריכה ללטף אותו, לרקוד משמחה, למחוא כפיים או לקנות לו מתנה... אבל גם הכעס היה מיותר.

מדוע? כי הכעס לא לוקח אותנו לשום מקום.

איך הילד ילמד את הלקח?

בפעם הבאה, אם יקרה דבר כזה, את תאמרי לו כך: "אתה יודע שאני לא מרשה לקחת לבד את הצבעים, אתה גם יודע שאני תמיד מאוד נזהרת ומניחה משטח של עיתונים לפני שצובעים. אתה מבין שאני לא רוצה שכך ייראו השולחן, הכיסאות והרצפה, ובכל זאת עשית את זה.

"זה סימן שעדיין איני יכולה לסמוך עליך.

"אם כן, אני לוקחת את הצבעים, ולצערי אצטרך להניח אותם במקום גבוה.

"חבל לי מאוד, כי אני אוהבת כל כך את הציורים שלך. אבל כשתחליט שאתה מסוגל לצייר כפי שצריך, אוריד לך אותם, ותוכל להמשיך לצייר בהם יפה".

כשתאמרי את הדברים כך, הילד יחשוב על מה שעשה. הוא לא יתווכח על כך שאת שמה את הצבעים למעלה. מדוע? כי יבין.

הוא לא יחשוב איך להתווכח אתך, אלא מה להסיק ממה שקרה כאן.

ודאי שאינך צריכה לאפשר לו לעשות מה שאת לא רוצה שיעשה, והוא צריך לדעת זאת.