השבת שלי

"כל ההכנות לשבת נחתו עליי בבום"; השבת של טליה שפר

הלחץ לקראת שבת בתחילת תהליך התשובה, ההחלטה לרווח את גבולות הטבעונות, וגם על הפעם הראשונה בה חצתה את גבולות הקו הירוק. טליה שפר, יועצת בריאות, על השבת שלה

| ח' תמוז התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

מהי שבת בשבילך?

"שבת עבורי היא מעין עולם הבא, זמן של מנוחה, משפחה, אורחים, שולחן שבת, התבודדות ושמחה. זוהי התחושה כיום, אך בתחילת תהליך התשובה שלנו, הדבר לא היה כך. כמי שלא גדלה בעולם שומר מצוות, וכלל לא ידעה מה עושים בשבת, כל הפרטים הקטנים, כמו לשים פלטה ומיחם, נחתו עליי ב'בום' כזה, שגרם לי מתח רב. במשך תקופה ארוכה ההתארגנות לשבת היתה עבורי מלחיצה מאד, והייתי מגיעה לרגע הדלקת הנרות בתחושה של מיאוס וייאוש. כך נראו הדברים, עד שבשלב מסוים, החלטתי שהשבת נכנסת אצלי כבר בחמישי בערב, באופן שבו השולחן ערוך מוקדם וכל האוכל מוכן במקרר. רק אז הצלחתי לקבל את השבת ברוגע ולחוות את טעם המנוחה, ויום שישי הלחוץ הפך ליום של נחת, שבו יוצאים לפעמים אפילו לטיול עם הילדים. כיום אני עדיין מכינה חלות ביום שישי ומסיימת עם כל הדברים הקטנים שנשארו, אך עד הצהריים הכל כבר מוכן, ואז אפשר להכניס את השבת ברוגע ובנחת, ממש להרגיש את השקט והקדושה שיורדים על העולם".

מתי את מתחילה להתכונן לשבת, ומה זה כולל?

"בדרך כלל ביום ראשון אני עושה קניות, ומתחילה כבר לדמיין את שולחן השבת. אחר כך, בגלל עיסוקיי הרבים, אני מכינה בכל יום קצת, ושמחה על כך שאפשר להביא באופן הזה את השבת לכל השבוע. השעות במטבח, בהן אני מכינה את האוכל, הן ממש זמן של תענוג עבורי, כאשר כבר מיום רביעי אני מכינה סלטים, וביום חמישי מבשלת את רוב האוכל לשבת".

תארי את התפריט השבתי שלכם

"יש אצלנו חלות ולפחות שני סוגי סלטים חיים. לפעמים אנחנו מכינים גם דג, ותמיד יש הרבה מאד ירקות - אפויים, מבושלים או חיים. הטבע מפנק אותנו במגוון מדהים. משמח אותי לראות את כל הצבעים על השולחן, והעושר הזה מוסיף לתחושת הפאר וההדר שלו. יחד עם זאת, יכולה להיות אצלנו גם סעודה עם חלות, טחינה וסלט, בזמנים בהם אין את היכולת להכין מעבר לכך. בעבר לא השכלתי לשחרר, והרגשתי הרבה לחץ סביב הצורך להכין סעודות מכובדות ויפות גם בזמני קושי, אך בעלי דורון היה חוזר ואומר לי שאם המצב לא מאפשר, אז מספיק חלות וטחינה, והעיקר שנהיה בשמחה. לקח לי זמן לקבל את המקום הזה, ולהבין שעיקרו של שולחן השבת הוא השירים, דברי התורה, וקירוב הלבבות סביב השולחן, כשמבחינת האוכל, אפשר לצאת ידי חובת סעודה גם בחתיכת חלה. זה לא שלחם וטחינה הם מה שהיינו רוצים לכתחילה, אבל יש זמנים בהם נכון לא להכין מיליון סלטים ולהרגיש אשת חיל גאה, אלא להתחשב דווקא במצב הבית, הילדים והכוחות, ולהיות במידה הנכונה.

"במקום הזה, דור השפע לא מיטיב אתנו, ולפעמים אנחנו מכניסים את עצמנו לעבדות מיותרת, שבסופו של דבר רק מזיקה. כך יכולים להגיע למצב בו יש גם יותר מידי אוכל, ואז במקום להשתמש בו לטובה, הוא מגיע לפח האשפה. אם חושבים על אנשים שסבלו בחייהם חרפת רעב, ומנגד רואים את כמויות האוכל שנזרקות כיום, הדבר בהחלט מעלה את המחשבה - בשביל מה אני טורחת, כדי ליפול אחר כך ב'בל תשחית'? יש איזשהו גבול בין עונג לנגע ובין שפע לפשע, ואני אישית הייתי צריכה ללמוד עם הזמן את מידת ההשקעה הנכונה בסעודות, ולזכור שעם כל הרצון להדר ולפאר, במידה וחלק מהאוכל ילך לפח אחר כך, או שהדבר יהיה מעל לכוחותיי - הידור כזה לא שווה את ההשקעה.

"בנוסף, כמי שמנחה אנשים לתזונה נכונה, בעבר הייתי במקום טבעוני אדוק, אך עם הזמן למדתי להרחיב את הגבולות. אחד הדברים שהביא אותי לכך, הוא שבכל פעם שהיה דג על השולחן,  דורון שאל אותי אם אני רוצה שהוא יגיש לי, ואני עניתי שלא. באחת הפעמים אמרתי לו - 'תגיד, אתה לא יודע שאני לא אוכלת דגים?', והוא ענה 'בשבוע שעבר לא אכלת, אבל אולי השבוע כן תרצי לאכול?' כמי שמדברת הרבה על התחדשות ותנועה בחיים, הבנתי שדווקא בנושא התזונה אני סוגרת בפני עצמי כל התחדשות, ושאולי הגיע הזמן לשאול מידי פעם מחדש, מה נכון לי שם. מאז, אני באמת לפעמים אוכלת גם את מה שמחוץ לתחום, ומשתדלת לא להיות תחת איזושהי הגדרה קשוחה. גם אצל הילדים ראיתי קושי דומה, כך שכאשר הבנות היו קטנות, מיד כשהן היו מגיעות לסבא וסבתא, שאצלם הרשיתי לאכול בחופשיות, הן הפריזו כל כך עם הממתקים, עד שנהיו חולות. שאלתי אז את עצמי, אם אולי מרוב שמירה על הבריאות, אני בעצם מחנכת אותן רק לרצות לברוח מכך ולחלום על הג'אנק שמחוץ לבית, ודרך זה הבנתי, שעם כל הרצון לטבעונות, חשוב לתת לכל דבר את המקום והזמן הנכונים עבורו. כך, התחלנו להכין עוגה ומנות אחרונות לשבת, ושם אנחנו נותנים להם את הזמן והמקום הנכונים, כמצווה של עונג שבת. בנוסף, היראה שהייתה לי בעבר ממאכלים שאינם בריאים התחלפה בהבנה שלמעשה בגופנו יש כח בורר, שיודע איך להפיק חיות מכל מה שנאכל, ובמקביל אותו כח גם יודע איך להפריש את הפסול והמיותר. לכן, העיסוק צריך להתמקד יותר בכמות ובאופן שבו אנו אוכלים. מאכ"ל הוא ראשי תיבות מה, איך, כמה ולמה, וגם כאשר ה'מה' הוא לא בריא, אם אוכלים אותו בשמחה, שזה ה'איך', בכמות הגיונית, שזה ה'כמה', ולכבוד עונג שבת, שזהו ה'למה', אז הגוף יצליח לעכל אותו כראוי, וגם יפנה מתוכו את הפסולת, שלא עולה במצב כזה על גדותיה".

איך נראה שולחן השבת שלכם?

"למרות שהשבת מוכנה כבר ביום שישי בצהריים, עדיין יש בליל שבת איזשהו תדר של לחץ באוויר, ולכן בערב יש לפעמים רמה מסוימת של התפרקות. עם השנים למדנו לוותר ולהכיל יותר בזמן הזה, להניח לילד שהולך לישון במקום לשבת לידינו, ולא לכעוס על דברים או לעשות עניין, שכן העיקר הוא שיהיה לילדים זיכרון של קדושה ונועם. לא תמיד הכל הולך חלק בזמן הזה, וזו הזדמנות נהדרת עבורנו לברר על מה עוד יש לעשות תשובה. אז לפעמים מצליחים לאגד את כולם, לשמוע ולדבר, ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו לבד ליד השולחן, אחרי שכל הילדים כבר המשיכו הלאה בסיום הסעודה.

"בבוקר המצב הוא אחרת, אחרי שכולם נחו ואכלו היטב, ואז יש הרבה דיבורים, שירים, סיפורי פרשת השבוע, ופעמים רבות גם אורחים. כמעט תמיד מגיעים לסעודה חברים של הילדים, ולפעמים גם חברים שלנו מהישוב, או אורחים שהגיעו אלינו ליחידות האירוח, והזמנו לסעודת שבת".

החלק הכי אהוב עליך בשבת?

"זה כמו לשאול איזה ילד אני הכי אוהבת... בכל אופן, אם צריך לבחור, אז נראה לי שמנוחת הנפש, שמתחילה כבר בהדלקת נרות, ובה יש איזשהו מעבר של מימד במחשבה, והתנתקות מכל טרדות היום יום. ממש כאילו מישהו כיבה בתוכי את כל המחשבות הקשורות לימות החול והכניס אותי לבועה של שקט ונחת. המתנה הזו מגיעה בכל שבוע מחדש".

מהו האתגר שלך בשבת?

"במהלך השבת באים לשחק עם הילדים חברים רבים. מצד אחד אני שמחה מאד שכיף וטוב להם, ומצד שני הדבר לפעמים פולש לי לשקט ולמנוחה.  אז האתגר עבורי הוא לדייק כל פעם מחדש במידת החסד - לראות מתי אני מאפשרת זאת, ומתי מוצאת פתרונות אחרים לעניין. יש פעמים בהן הילדים הולכים לחברים, ובתקופות שמזג האוויר מאפשר הם משחקים יותר בחוץ, אך בזמנים אחרים אני מבינה שנכון עכשיו לוותר על השקט שלי, ולאפשר להם להיות יחד עם החברים בבית, למרות כל הרעש הנלווה לכך".

איך אתם מאהיבים את השבת על הילדים?

"בקינוחים הטעימים, בהפתעות לשבת, במשחקים יחד, שכמעט ולא מתאפשרים באמצע השבוע, ובעצם זה שלא צריך לקום בבוקר עם צלצול השעון. העיקר הוא כמובן הדוגמא האישית, שכן כאשר הילדים רואים שאנחנו מתענגים על השבת, אז גם הם רוצים ואוהבים אותה".

שבת בלתי נשכחת

"בתחילתו של תהליך התשובה שלנו, הגענו לשבת אצל משפחה ביישוב פסגות, אשר באיזור בנימין. זו היתה עבורי הפעם הראשונה בחיי בה חציתי את גבול הקו הירוק, ובמהלך הנסיעה לשם, הלב שלי דפק, ותהיתי איך אני מפקירה כך את ביטחון ילדיי. אולם ברגע שהגענו למקום, וראיתי את חיוכה הטוב של המארחת ואת הצמיד הכתום שעל ידה, התרסקו אצלי כל הסטריאוטיפים שהייתי בטוחה בהם כל כך, והלב שלי פשוט נפתח. המיקום המיוחד של ארץ האבות, העלה בדמיוני את אברהם אבינו הולך שם עם הצאן, וכשהבטתי בכל הילדים שלה יושבים יפים כל כך ליד השולחן ושרים יחד, אמרתי לעצמי שזה גם מה שאני רוצה".

 

מתכון שבתי אהוב במיוחד

מעדן תמרים ושוקולד

מגלענים 20 תמרים בשרניים, ומניחים כל חצי תמר בתוך מנג'ט. מכניסים לכל אחד פולי קקאו נא שבורים, ג'וגי ברי, ואגוזי לוז קלויים מעט.

ממיסים על אש קטנה, תוך כדי ערבוב מתמיד, כוס טבעות שוקולד מריר (טבעי 100% קקאו ללא סוכר), יחד עם חצי כוס שמן קוקוס ושתי כפות סילאן או מייפל. בוחשים ללא הפסקה, כדי למנוע מהשוקולד להישרף, ולאחר שהכל נמס שופכים על כל תמר ממולא מהשוקולד המומס, ומעבירים להקפאה.

רוצה לספר לנו על השבת שלכם? כתבי אל support@htv.co.il, השאירי פרטים ומספר טלפון, ונחזור אליך בקרוב.


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.6 (13 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים