מבחן האמונה: איך זוכים לשמחה אמיתית?

מִי יְפָאֵר וּמִי יְתָאֵר גֹּדֶל מַעֲלוֹתֶיהָ שֶׁל הַ"שִׂמְחָה" כַּמָּה טוֹבָה הִיא לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ יַחְדָּו. קָשֶׁה לִקְנוֹתָהּ כִּכְלֵי זָהָב, וְנוֹחַ לְאַבְּדָהּ כִּכְלֵי זְכוּכִית. אֱמֶת, שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יָכוֹל לִקְנוֹת מִדָּה מֻפְלָאָה זוֹ, אוּלָם עָלֵינוּ- לְכָל הַפָּחוֹת- לִבְרֹחַ מֵאוֹיְבֶיהָ שֶׁל הַשִּׂמְחָה.

הַפָּסוּק אוֹמֵר (תהלים צז, יא): "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה".

וִיבֹאַר עַל פִּי מַה שֶּׁהִסְבִּיר הָרַב רְפָאֵל שִׁמְשׁוֹן הִירְשׁ זצ"ל: "עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז, כט)- 'חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים' הֵמָּה אוֹיְבֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁיָּרְשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם לְעַצְמָם עַל יְדֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת רַבִּים.

רַבִּים הֵמָּה אוֹיְבֵי הַשִּׂמְחָה, מֵהֶם הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים שֶׁבִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם וְלֹא הִצִּיבוּ לָהֶם אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמוּנָה וְהַתְּמִימוּת בַּה', אֶלָּא בִּקְּשׁוּ לָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשָׁם וְלִפְתֹּר בְּעָיוֹתֵיהֶם בְּדֶרֶךְ סִבּוֹת מִקְרִיּוֹת וְטִבְעִיּוֹת בִּלְבַד, וּמֵה' רָחַק לִבָּם.

וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי פַּעַם מֵהַצַּדִּיק רַבִּי יְשַׁעְיָה אַרְיֵה קְלַיְן זצ"ל, מִזִּקְנֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, פֵּרוּשׁ עַל פָּסוּק "עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח, עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי", שֶׁאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי 'עַד אָנָה תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח', וְיוֹדֵעַ אֲנִי גַּם 'אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי', וְהוּא- 'עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי'. דְּהַיְנוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי וַאֲחַפֵּשׂ דְּרָכִים מִסִּבּוֹת הַזְּמַן בְּעֵצוֹת שׁוֹנוֹת. אֲבָל כְּשֶׁאַחְלִיט שֶׁאֵין לִי שׁוּם עֵצָה אֶלָּא רַק לִזְעֹק אֵלֶיךָ וּלְהָבִין שֶׁרַק אַתָּה יָכוֹל לַעֲזֹר לִי- אָז יָדַעְתִּי כִּי יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּךָ מִמֶּנִּי וּכְבָר לֹא תִּשְׁכָּחֵנִי וְלֹא תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי. וְהוּא מִדֶּרֶךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא- מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵחַ מֵהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הֲרֵי שֶׁהוּא בְּמַצָּב 'עַד אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח', וְכֵן כְּשֶׁהוּא מַסְתִּיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמְחַפֵּשׂ עֵצוֹת, הֲרֵי הוּא בְּמַצָּב 'עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי', אֲבָל כְּשֶׁמְּסַלֵּק אֶת הָעֵצוֹת מִנַּפְשׁוֹ- סָר מִמֶּנּוּ הַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה.

שִׂמְחָה אֲמִתִּית לְעֻמַּת שִׂמְחָה מְדֻמָּה

עַד כָּאן דִּבַּרְנוּ בְּאָדָם שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת דַּרְכֵי רְפוּאָתוֹ בְּסִבּוֹת טִבְעִיּוֹת וְהוֹלֵךְ וּמְבַקֵּשׁ עֵצוֹת לְהֵחָלֵץ מִמַּצָּבוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ.

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁטּוֹעֶה הוּא הָאָדָם וְהוֹלֵךְ מִפַּח אֶל הַפַּחַת בְּבַקְּשׁוֹ אֶת רְפוּאַת נַפְשׁוֹ- הַשִּׂמְחָה- בִּשְׂדוֹת זָרִים, שִׂמְחָה שֶׁל הוֹלְלוּת, שִׂמְחָה שֶׁל עֲרָיוֹת, וְחוֹשֵׁב שֶׁבְּכָךְ יָבִיא מָזוֹר וּתְרוּפָה לְנַפְשׁוֹ הַכּוֹאֶבֶת.

מוּבָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁרֹב מַכְאוֹבֵי הַנֶּפֶשׁ- הַדִּכְאוֹנוֹת, הַפְּחָדִים וְחֹסֶר יִשּׁוּב הַדַּעַת, נוֹבֵעַ מִפְּגַם הַקְּדֻשָּׁה, כְּגוֹן: הִסְתַּכְּלוּת עַל נָשִׁים, תַּעֲרֹבֶת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, שִׂיחָה עִם נָשִׁים, וּכְמוֹ כֵן חֹסֶר צְנִיעוּת לָאִשָּׁה הַנִּכְשֶׁלֶת וּמַכְשִׁילָה אֶת הָרַבִּים, הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי וְלִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לִטֹּל אֶת שַׁלְוַת נַפְשָׁם וּמַרְגּוֹעָם.

וּמוּבָא בַּגְּמָרָא (סנהדרין ע"ה פ"א), מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁחָלָה בְּאַהֲבַת אִשָּׁה אַחַת, וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים, שֶׁרְפוּאָתוֹ שֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהּ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת, וְאַל יְדַבֵּר עִמָּהּ וַאֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.

יָדְעוּ חֲכָמִים כִּי הַדִּבּוּר עִם הָאִשָּׁה הוּא הָאוֹיֵב הַגָּדוֹל לַנֶּפֶשׁ, וְגַם אִם לְמַרְאִית עַיִן יָבִיא לָאָדָם רְפוּאָה לְנַפְשׁוֹ הַחוֹלָה- סוֹפוֹ שֶׁיֶּחֱלֶה בְּמַחֲלַת נֶפֶשׁ קָשָׁה מִמֶּנָּה עַד כְּדֵי שֶׁכְּדַאי לוֹ שֶׁיָּמוּת, כִּי עָתִיד הוּא לִסְבֹּל בֶּעָווֹן זֶה יִסּוּרֵי גּוּף וְנֶפֶשׁ קָשִׁים מִסִּבְלוֹ שֶׁל עַכְשָׁו.

אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב- שִׂמְחָה

אֲנָשִׁים הוֹלְכִים לִפְּסִיכִיאָטֶרִים לְהֵרָגַע וּלְהִתְרַפֵּא מִדִּכְאוֹן נַפְשָׁם, וּפְעָמִים תְּשׁוּבָתָם אֲלֵיהֶם לֵילֵךְ לִמְקוֹמוֹת בִּלּוּי, לְהִסְתַּכֵּל בִּסְרָטִים וּבְמַרְאוֹת אֲסוּרוֹת. אוֹי וַאֲבוֹי! הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְהִתְרַפְּאוֹת מֵהַמַּחֲלָה בְּהַלְעָטַת חַיְדַקֵּי הַמַּחֲלָה בְּעַצְמָם? הֲלֹא אֵלּוּ גּוֹרְמֵי חָלְיֵי הַנֶּפֶשׁ הַחַדִּים בְּיוֹתֵר, הַפּוֹגְעִים יְשִׁירוֹת בְּנַפְשׁוֹ וּמֹחוֹ שֶׁל הָאָדָם לְטַמְטְמוֹ וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת בִּינָתוֹ וְיִשּׁוּב דַּעְתּוֹ.

לָכֵן, הָרוֹצֶה לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה, יִזָּהֵר וְיִשָּׁמֵר מֵחִקּוּיֵי הַשִּׂמְחָה, וְיֵדַע לְהַבְדִּיל בֵּין שִׂמְחָה אֲמִתִּית לְבֵין שִׂמְחָה מְדֻמָּה, שֶׁסּוֹפָהּ תּוּגָה, תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה. כָּל מִצְוָה, כָּל חֶסֶד, כָּל הִתְעַסְּקוּת בַּתּוֹרָה, הֵם הֵם בְּכֹחָם לְהָבִיא אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית לָאָדָם. חִזּוּק בָּאֱמוּנָה, זְהִירוּת מֵחֵטְא, תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה, תְּפִלָּה מִקִּירוֹת לֵב בִּשְׁפִיכַת הַנֶּפֶשׁ לַה', הֵמָּה הָעֵצוֹת הַיְעוּצוֹת, מִפִּי ה' יָצְאוּ עַל יְדֵי עֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים, וְכַנֶּאֱמָר: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינַיִם", "אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב- שִׂמְחָה".

וְהִנֵּה, כָּל מִי שֶׁיִּמְצָאֵהוּ מִקְרֶה בִּלְתִּי טוֹב מִפִּגְעֵי הַזְּמַן, הַשֵּׁם יַצִּילֵנוּ, וְהוּא מִשְּׁלֵמֵי הַדַּעַת, בְּוַדַּאי לֹא תִּמְצָאֵהוּ הָרָעָה, כִּי אִם בְּעֵת הַשִּׁכְחָה וְהֶפְסֵק הַדְּבֵקוּת, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה. וּלְפִי עֶרֶךְ הַשִּׁכְחָה וּפְחִיתוּת וַאֲרִיכוּת זְמַנָּהּ, חַס וְחָלִילָה, תִּהְיֶה עֶרֶךְ מִקְרֶה הַהִיא, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ. ("פרי הארץ" מכתב ל)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.