מרכז הטיפול של תורת חיים התגייס לשיתוף פעולה עם ארגון הידברות - על פעילותו הענפה במחלקות אמ"א ושבויות

המונית נעצרת ביישוב יד בנימין, מול המבנה של 'מרכז תורת החיים'. בוקר סגרירי, עננים אפורים מתקבצים יחדיו בשמיים, גשם עתיד לרדת, האוויר קר במיוחד.

אבל מול החיוך של אורה מורדוף, רכזת מרכז הטיפול ומטפלת בעצמה, אשר יוצאת לקראתנו, נראה שגם קרני השמש מגיחות לרגע מבין העננים. כאשר נכנסים אל המבנה המטופח והמרשים מגלים שהחיוך מדבק. בפינת הקפה תלמידות ביה"ס להכשרת המטפלים שהקדימו לבוא מברכות לשלום תוך הכנת שתייה חמה, חיוך נינוח על שפתיהן, גם צוות המשרד חייכן ומאיר פנים, וכבר אפשר לשכוח את מזג האוויר שבחוץ.

המשרד של אורה קטן למראה, חמים וחביב כמותה, אבל מהפינה השקטה והצנועה הזו נקשרים קצוות במטרה אחת: להוביל לטיפול הטוב ביותר עבור הפונים.

"ההתאמה בין המטפל למטופל חשובה מאוד. היא חלק מהבסיס עליו נשענת הצלחת הטיפול. אני מנסה להרגיש את האדם שבטלפון, לזהות מה מתאים עבורו בכדי להגיע למקסימום התאמה. כמובן תוך שמירה על רגישות וגם על פרטיות הפונה. כמובן שגם לאחר מכן אני ממשיכה ללוות מדי פעם בטלפונים את המטופל, לבדוק שיש שביעות רצון או יש צורך לערוך שינוי

האם המטופלים צריכים לנדוד עד ליד בנימין כדי לקבל טיפול?

"לאו דווקא. המטפלים שלנו עובדים בכל רחבי הארץ והמגמה שלנו שהמטופלים יוכלו לקבל מענה סמוך לביתם".

המקור: התורה בלבד

בעבר הלא מאוד רחוק כמעט ולא היו אנשי טיפול תורניים. ואין זה אומר שלא היו בעיות. אלא שאנשים משלנו שיטפלו בהן, כמעט ולא היו בנמצא.

אבל במרוצת השנים האחרונות חלה תנופה גדולה. עשרות מכוני הכשרה, קורסים ואף מסלולים אקדמאיים המיועדים לציבור התורני, עד כדי כך שהשוק כיום מוצף במטפלים, אולי עוד יותר מאשר מטופלים.

אולם למרות ריבוי המטפלים התורניים, רבים מהם לומדים במקומות לימודיים אשר הלימוד בהם מתבסס על הפסיכולוגיה המודרנית או שיטות אחרות שמקורן אינו מהיהדות.

כמובן החומר הלימודי עובר סינון והתאמה, אבל המקור זר.

האם בתורה הקדושה שלנו יש את הכלים גם לטיפול בבעיות הנפש? במרכז הטיפול תורת החיים מאמינים שאין צורך כלל בתורות חיצוניות. את המענה הטיפולי, אף לבעיות המסובכות ביותר, ניתן למצוא בתורה עצמה.

בחדרו של אור הרניק, אדם צעיר, נעים ועמוק מבט, מנהל מרכז הטיפול, אנו מנסים להבין יותר.

לכאורה נראה שהתורה נועדה לאדם הבריא. ולטיפול בכל העקמומיות למיניהן נועדה הפסיכולוגיה

"ברור שהתורה לא נועדה רק לאדם מתוקן. מה התורה נועדה לעשות אם לא ליישר את כל עולמנו הפנימי – את המחשבה, את הלב וגם את המעשה?", תוהה אור, "זה לא חידוש שלנו, אלו פסוקים מפורשים, האמירה הזו מופיעה גם ברמב"ם שכתב "ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות". בתורה עצמה קיימת הראייה הפנימית והעמוקה של הנפש ממנה נגזרות דרכי העזרה והטיפול".

אבל גם הפסיכולוגיה יכולה לסייע

"זו שאלה שאני נשאל הרבה, רבים מוסיפים ושואלים "הרי אתה לא תשלח אדם שחולה בגופו, שיש לו דלקת, לרב שירפא אותו. אז למה כאן אתה מבדיל" אומר אור, "אבל בל נשכח שיש הבדל גדול מאוד בין רפואת הנפש לרפואת הגוף. הגוף של יהודי וגוי זהה, לכן לימוד רפואה וכיו"ב ניתן ללמוד ממקורות גויים. אבל הנפשות של יהודי וגוי הן שונות. אז אם אני לוקח כלים שעזרו לגויים זה ממש לא אומר שזה דבר שגם יעזור ליהודי. מלבד זאת הפסיכולוגיה ברובה לא מתבססת על מחקר מדעי מדיד, אלא על תיאוריות רבות שאין להן ביסוס מחקרי. מדובר בהשערות שנשענות ברובן על תפיסות אישיות של התיאורטיקנים השונים, ואם אותו תיאורטיקן חשב שמוצא האדם מהקוף אז הוא פירש את הדברים לאור הנחה זו".

בכדי להמחיש את ההבדל בין תפיסות פסיכולוגיות זרות לבין ראיית התורה אור מביא דוגמה את אחת החלוקות הידועות של פרויד בין 'האני העליון' ל'אני'.

"פרויד ראה את המערכת המוסרית והערכית ובעצם את כל הטוב שבאדם כמערכת חיצונית לאדם ונכפית עליו על ידי חינוך, תפיסת החברה, הדת ועוד. ואילו הרצון האמיתי של האדם היה שייך בעיניו לחלקים הבהמיים והנמוכים יותר. כאשר הרצון האמיתי כביכול נרמס על ידי ה'אני העליון'. לעומת זאת על פי התורה הנשמה היא החלק העמוק והגבוה של האדם. היא לא חיצונית אלא חלק ממנו. המטרה שלנו בטיפול היא לגלות את החלק הזה. והאדם לא יימעך ולא יירמס. להיפך, הוא יצמח ויאיר".

אבל פסיכולוג חרדי בוודאי מביא את השקפת עולמו היהודית לטיפול

"אם הלימוד שלו היה על פי תורות זרות בסופו של דבר גם אותן הוא יביא לטיפול. נכון, ניתן לערוך סינון, לבקר, להכניס השקפה תורנית, אבל בסופו של דבר הבסיס המקצועי נשען על תורות זרות שרואות את הנפש בצורה שונה מהצורה בה התורה הקדושה שלנו רואה.

ניקח דוגמה מקרה של אדם הסובל מדחפים יצריים מוגברים. אנו שואפים לטפל בשורש של הבעיה. מה שנראה במבט שטחי כיצריות ובהמיות גסה הוא למעשה 'אהבה נפולה'. זאת אומרת שלאדם זה יש כוח אהבה אלוקי גדול שהוא אינו מודע אליו. והכוח הזה יורד למקום שלילי של כוח האהבה הנפולה. המטרה שלנו בטיפול זה לחבר אותו למקום הגבוה אליו הוא שייך. לחבר את זה למקום של אהבת הזולת, של זוגיות פורחת, של אהבת ה'. ואנשים מגלים דברים שלא ידעו על עצמם. שהם לא תארו שקיימים בהם בכלל".

אברך שלומד זמן רב בכולל יוכל להפוך למטפל רק מהתורה שלמד בכולל?

"זה שכל הידע, הפרקטיקה והכלים הם מהתורה לא אומר שכל לימוד תורה יהפוך אדם למטפל. יש בהכשרה שלושה רבדים, רובד של ידע, להכיר את מבנה הנפש, מה גורם לחולאים השונים, הכרה של הפרקטיקות והכלים השונים וכדומה. ישנו רובד נוסף של מיומנות, שאדם יתרגל את השימוש בטכניקות ובכלים השונים. וכמובן גם רובד שמגיע מתוך עבודה פנימית של האדם, שהאדם מפתח מודעות עצמית גבוה, מפתח את מידותיו הטובות שמאפשרות הבנה אמיתית ועמוקה של עצמו ושל האדם שמולו, ללא השלכות מעצמו על אחרים וכדומה".

בפסיכולוגיה המילה אמונה היא מחוץ ללקסיקון. המטפל לא אמור לחזק ולהטיף באמונה. זה לא 'מקצועי'

"גם אנחנו לא 'מטיפים חיזוקים באמונה' " מפתיע אור בתשובתו, "האמונה והחיבור לקב"ה זה אמנם הבסיס. מכאן מגיעה תחושת האושר, השפע, השמחה ובריאות הנפש. אבל הדרך לבנות חיים והסתכלות של אמונה ועמידה מדוייקת מול ה' לא נעשית בדרך של דרשות והטפות מוסר. אלא אנו משתדלים בע"ה להוביל את האדם במהלך הטיפול אל החיבור לקב"ה, מתוך עצמו.

האמונה היא נושא שעולה פעמים רבות בשיחות הטיפוליות. שאלות נוקבות, הבעת כאב, ריחוק ואפילו כעס. 'למה זה קרה דווקא לי'. כאשר פעמים רבות מדובר באנשים שעברו מצוקות או פגיעות קשות מאוד. אנחנו לא בורחים מהשאלות. להיפך, מניחים אותן על השולחן. הבירור הוא חלק מהטיפול. והתשובות אינן מונחתות על ידי המטפל, אלא הן חלק מהתהליך העמוק שעוברים ביחד עם המטופל, כאשר בסופו של דבר הוא מגיע למקום שלם עם עצמו ועם חייו, בע"ה".

האם מגיעים אליכם ללימודי הכשרת המטפלים גם אנשי מקצוע עם רקע אקדמאי, ניסיון וותק?

"בהחלט. יש לנו תלמידים רבים שמגיעים לכאן לאחר שנות לימוד וניסיון. רבים מהם מרגישים חסר בשלב מסוים. רוצים להכניס את התורה לתוך הטיפול שלהם. ומוכנים להקדיש לכך לימוד וזמן".

האם היו אצלכם מטפלים שהחלו את דרכם דווקא כמטופלים?

חלק מרכזי ביותר בהכשרת המטפלים שלנו הוא עבודה אישית פנימית שלהם על עצמם, וזה אחד המדדים המרכזיים שלנו בהסמכה של המטפלים. זה לא נגמר בסוף הלימודים, כל מטפל צריך להיות כל הזמן בעבודה אישית פנימית, זה הדבר היחיד שמאפשר הבנה עמוקה ואמיתית של הנפש, בלי להכניס את השני לתבניות".

 מתיר אסורים

את הקושי שלו הוא טומן עמוק בלב. הוא משוכנע שאם מישהו מסביבתו יידע על כך, המבט כלפיו ישתנה. הוא יהפוך דחוי, מבוזה, שפל. וההורים, להם במיוחד אסור לדעת. מכולם. זה ישבור להם את הלב.

מן הצד הוא רואה את חבריו מתחתנים בזה אחר זה. בונים בית. אחרי שנה – שנתיים ילד ראשון. אחר כך, ילד שני. הוא מקנא בהם. הוא כנראה לעולם לא יזכה לכך. אף אחד לא מבין למה הוא פוסל כל הזמן את הצעות השידוך. חושבים שהוא בררן. לא מעלים על דעתם את הסיבה האמתית.

יש לו לב, הוא לא רוצה לאמלל אישה שתסבול מכך שאין לה בעל ככל הבעלים.

אז בינתיים הוא סובל ומתייסר, ומשוכנע שנגזר עליו לחיות בכלא הזה, בבדידות ובצער, אולי עד סוף שנות חייו. כי זה איסור תורה.

אבל דבר אחד הוא לא יודע. התורה שאסרה עליו גם מעניקה לו את הכלים להתרפא.

בעיות שונות ומגוונות מגיעות לפתחם של המטפלים מתורת החיים. אחת הבעיות שבה יש למרכז הטיפול מקסימום אחוזי הצלחה היא בעיה שלא נעים להעלותה – ובפרט בציבור שלנו – אך למרבה הצער יש לא מעט הסובלים ממנה.

"יש היום גישות ומחקרים שנטיות הפוכות זה דבר מולד, גנטי. יש גם גישות ומחקרים שמוכיחים הפוך", אומר אור, "אנחנו מחזיקים בגישה השנייה – ה' ברא את האדם ישר. גם מי שסובל מנטייה הפוכה זו – בטבעו המקורי היה אדם עם נטיות רגילות ומשהו גרם לשינוי הזה".

אבל המציאות היא שהוא לא מרגיש כך

"הוא מרגיש הפוך מכך. זה נכון. פעמים רבות הוא גם לא שם לב ומודע לדבר שגרם לו לשינוי. אנו יכולים להעיד שבכל המקרים הרבים שהגיעו אלינו, תמיד יכולנו לזהות יחד עם המטופל את הדבר שגרם לשינוי בנטייה הטבעית. ישנם מספר גורמים שהופכים לאדם את הנטייה, למשל, ברבים מהמקרים זו פגיעה בגיל ילדות. פגיעה שגם המטופל עצמו לא בהכרח זוכר אבל היא קיימת ומשפיעה. הפגיעה יצרה סדק בנפש בנושא המיני, וגרמה לנטייה לבני מינו. עוד סיבה שיכולה לגרום לשינוי הנטייה הטבעית היא העדר דמות גברית בסביבה. למשל ילד שגדל בין אחיות והאב לא היה דמות דומיננטית בבית. הצורך החזק בדמות אב יכולה ליצור פעמים רבות שינוי בנטייה הטבעית. בשיחות הטיפוליות אנחנו מעלים את הנושא, לא נבהלים, לא שופטים, מנסים לגשש אחר השורש ולטפל בו, ובסייעתא דשמיא יש אחוזי הצלחה מדהימים".

כידוע זה איסור מהתורה. אבל נראה שאתם דווקא מקבלים את המטופלים ואת הקושי שלהם

"אין איסור בעצם העובדה שלאדם יש נטיות הפוכות. זה ניסיון גדול ומי שעומד בו הוא צדיק. יש לי ממש רגשי הערצה לבחורים ונשואים שמגיעים אלינו עם נטיות הפוכות ושמרו על עצמם ונפשם. שנזכה לעמוד במחיצתם בעולם הבא. וגם אלא שנפלו, בסופו של דבר המטרה שלנו היא לעזור להם להחזיר את הנטייה הטבעית ואנו עסוקים רק בכך. אני לא רואה שכל מיני תוכחות וחיזוק במידת האשמה זה דבר שמועיל. להיפך. לרוב הם מגיעים אכולים ומיוסרים מאשמה ושנאה עצמית. כשומרי מצוות הם מודעים היטב לאיסור מהתורה ומרגישים פגומים ורחוקים מה'. חלק מהעבודה היא דווקא לגרום להם להרגיש עד כמה ה' אוהב אותם".

לפעמים כאשר הוא נזכר בשאיפות שהיו לו כאשר החל את חזרתו בתשובה, עולה על פניו חיוך עצוב.

הוא היה אז תמים, רצה כל כך לעבוד את ה', ללמוד תורה לשמה, קיווה שיהיה כמו הסטייפלר לפחות.

חלפו מאז למעלה מחמש עשרה שנה. הוא נישא ויש לו שבעה ילדים. הם גרים בצפיפות, בשכירות אסטרונומית, אשתו תמיד מתאוננת ועייפה, הילדים לא מספיק מחונכים בעיניו, הוא עובד כמעט כל הזמן בגלל אילוצי הפרנסה אבל חשבון הבנק תמיד במינוס וכנראה לעולם לא תהיה להם דירה משלהם. הוא מוצא את עצמו מתרגז שוב ושוב.

פעם היה כאן בחור תמים שרצה לעבוד את ה'. היום לא נותר ממנו כלום. רק אדם עייף שסוחב את החיים.

"אנו עובדים רבות עם ציבור בעלי התשובה. לפני מספר שנים ערכנו יום עיון גדול בנושא" מספר אור, "בעלי תשובה הם ציבור מדהים, נמצאים במקום שצדיקים גמורים לא עומדים בו, אך לצערנו הם גם מתמודדים עם קשיים רבים מאוד. המעבר העצום שהם עשו בחייהם הוא דבר כל כך לא פשוט. כל המציאות שלהם פשוט משתנה וזה דבר שהוא לא קל לנפש, ובלי כלים והדרכה נכונה – פעמים רבות נוצרות כל מיני בעיות. יש מבעלי התשובה שנוטים להקצנה ומצפים לכך גם מסביבתם. הם רואים את התורה במושגים של שחור לבן. חז"ל לימדו אותנו ש'גדול שימושה מלימודה'. מי שגדל בסביבה טבעית של שומרי מצוות יודע איך לאזן בין המורכבויות והצדדים השונים בתורה, כי הוא ראה את זה בביתו, הוא יודע איך זה נראה. אבל בעל תשובה מכיר את התורה מהספר. ולכן עלול להגיע לבלבול ביחס לכוחות שלו ושל סביבתו".

אצל חלק מהם יכולים להופיע געגועים לעבר החילוני?

"כאשר קיימים געגועים כאלו זה נובע מעיוות בתפיסת עבודת ה' המביא לתחושת מחנק. כאשר לאדם טוב בדרך ה' הוא לא אמור לחוש געגוע לעבר. המטרה שלנו היא ביחד איתם למצוא את הדרך המתאימה להם באופן שיוכלו לחוש שמחים ומבטאים את עצמם בדרך התורה. הגיעה אלינו פעם בחורה בעלת תשובה שהתבטאה בצער: 'פעם הייתי שמחה, אהבתי לרקוד, לשיר. והיום אסור לי". זו טעות. מותר לרקוד, מותר לשיר, אבל בדרך הראויה והנכונה. או בעל תשובה שהיה בעברו אדם פעיל, איש עשייה, ועכשיו חושב שעליו רק ללמוד בכולל במשך כל שעות היום וכתוצאה מכך חש מתוסכל וחנוק. צריך לבחון אם באמת זה מה שמתאים לו ולאופי שלו".

ומה לגבי טיפול בבעיות נפשיות קשות מאוד? גם לזה יש מענה אצלכם?

"להכל יש פיתרון בעזרת ה'. הקב"ה לא מביא לאדם דברים בשביל לתקוע אותו, חס ושלום, אלא רק כדי להצמיח. כמובן, אנו עושים הכל על פי חוק ולא לוקחים אחריות על החלק התרופתי וגם לא עושים אבחונים פסיכיאטרים וכדומה, אלא מפנים לפסיכיאטר בעת הצורך. ב"ה זכינו לעבוד עם אנשים שהיו במצבים מאוד קשים, שהיו מאובחנים בסכיזופרניה וכדומה וב"ה הם התקדמו מאוד. חלקם ממש החלימו לגמרי בחסדי ה'.

חשוב להדגיש שאנו לא מאמינים בהדבקת כותרות על אנשים. נכון שלהרבה אנשים יש תסמינים משותפים והרבה פעמים גם גורמים דומים לחולי הנפש השונים, אך כל אדם הוא שונה. האירועים איתם נפגש הם שונים ומה שעבר נועד לתיקון האישי שלו, וממילא גם דרכי הטיפול אצל כל אדם שונות.

וזהו? הבן אדם יהיה בריא, ולא יצטרך כלל תרופות?

"זו השאיפה וזה אפשרי" משיבה אורה, "היו לנו לא מעט אנשים שהגיעו להחלמה מלאה גם מדברים קשים ביותר. כמובן שיש הבדל באחוזי ההצלחה בין מחלות פסיכוטיות ובין דיכאונות וחרדות, אבל אם אדם במוכנות לעבודה אפשר להחלים מהכל ואף לצמוח".

עמו אנוכי בצרה

להאמין לו או לא? לרגע אחד לימור מתלבטת ולאחר מכן חוזרת לארוז את המזוודה עם מעט חפציה.

הפעם זה יהיה אחרת. כך הוא הבטיח. ונשמע כמו פעם, רך ומיטיב. קורה שטועים. והוא למד מהטעויות. כך הוא אמר, ביקש סליחה והבטיח לקחת אותה למסעדה בתור פיצוי.

במגירה היא מוצאת שרשרה יקרה מזהב שקנה לה פעם. היא עונדת על צווארה. הוא בוודאי ישמח לראותה מקושטת בשרשרת שלו. והם יוכלו להתחיל מחדש ולשכוח את מה שקרה.

מלבד זאת, יש לה אפשרות אחרת? הכסף הולך ואוזל, בעל הדירה מאיים לפנותה, עם ההורים מזמן נותק הקשר ואין לה חברות.

היא מזמינה מונית ובינתיים מתעטפת ברעלה. הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו זה שאלות תמהות מצד הנהג. שיחשוב שהיא ערבייה. הכי טוב.

חמש דקות והמונית כבר מצפה למטה.

כאשר הנהג שומע את הכתובת של השכונה הערבית הוא לא אומר מילה. אבל מן המראה מביט בבחורה המצטנפת במושב האחורי. זה רק נדמה לו או שמבעד לרעלה יש עיניים יהודיות, מבוהלות ועצובות?…

לאחרונה מרכז הטיפול של תורת חיים התגייס לשיתוף פעולה עם ארגון הידברות על פעילותו הענפה במחלקות אמ"א ושבויות.

אור מסביר, "המציאות הקשה מדברת בעד עצמה והנתונים הסטטיסטיים מבהילים ומעציבים. הרגשנו צורך לעשות מעשה וביקשנו לשתף פעולה וליטול חלק עם העשיה של ארגון הידברות המוסרים נפש בנושאי היהדות הקדושה הצלת חיים ונפש ממש. הרי יש לנו במרכז מערך מטפלים מיומן עם הרבה רצון טוב, שיכול לסייע לנשים שכה זקוקות לכך. יצרנו קשר עם הידברות ונענינו בשמחה. אנחנו מרגישים שעוד נכון לנו שיתוף פעולה מבורך יחדיו ומצטרפים למערך שלם של הארגון ומוסיפים לרשות הידברות אנשי טיפול מקצועיים ובעלי ניסיון. המטרה שלנו היא לסייע ולהשתתף עם הארגון בחלק של החילוץ הנפשי שלהן מן השבי המנטאלי וזהו בעצם החילוץ האמיתי".

לטפל בנשים השבויות זה בוודאי מאתגר מאוד

אורה: "במידה מסוימת זה מזכיר טיפול בנוער בסיכון שיש לנו עמו כבר ניסיון ארוך שנים. הנשים הללו מגיעות בלי אמון בעולם, בלי אמון בעצמן, ונראה שהן עושות הכל כדי שגם אנחנו נפסיק להאמין בהן. אבל התפקיד שלנו הוא להמשיך ולגלות בהן אמון, למרות הכל.

מלכתחילה אנחנו מגיעים עם סבלנות, עם נכונות לעבודה קשה ותהליכים ארוכים. הטיפול בהן שונה מאוד מטיפול רגיל שבו יש שיחה שבועית ותהליך טיפולי. כאן הטיפול כולל גם תמיכה, קשב וליווי גם במשך השבוע, וכולל לפעמים אף אירוח בשולחן השבת. אנו רוצים להעניק להן תחושת חמימות, של מישהו שאכפת לו ונמצא שם תמיד. בסופו של דבר זה מחלחל פנימה".

וברמת התהליך הטיפולי עצמו?

"יש פה כמה גורמים שצריך להתמודד איתם, ערך עצמי נמוך, חוסר אמון וייאוש מהיכולת להגיע לחיים טובים ועוד. בכל גורם אנו כמובן מטפלים בדרך אחרת.

לדוגמה רבות מהן מגיעות תחת שבי נפשי ומחשבתי עמוק. אפילו כאשר הן סובלות הן עדיין נאחזות באשליה של האהבה. יכולות לומר משפטים 'אני לא יכולה בלעדיו', 'אני רוצה רק אותו'.

אנחנו עורכים בירור, האם זה 'הוא' שאת לא יכולה בלעדיו או משהו אחר שאת צריכה? וכך לאט לאט אנו מגיעים לנקודת השורש. הצורך באהבה, באמון, באכפתיות. להגיע לתובנה שזה לא הוא אלא הצורך הלגיטימי והמובן שלה באהבה.

דוגמא נוספת היא נושא הייאוש. רבות מהן לא מאמינות שיוכלו אי פעם להקים בית נאמן עם בן זוג יהודי שיאהב אותן. 'איך אני אמצא מישהו נורמלי?' הן שואלות בייאוש. כמובן שזו שאלה שיש לה בסיס, זה באמת לא מהלך פשוט לשקם את החיים, אך זה כן אפשרי בע"ה. המטרה שלנו זה לפרוץ את חומת הייאוש. למשל בעבודה בכוח הדמיון, שזו טכניקה שאנחנו משתמשים בה הרבה. לנסות לראות את עצמה במקום עתידי טוב. לפתוח פתח פנימי לאור".

וגם כאן אינכם באים אליהן בטענות על ההתבוללות והעזיבה את עם ישראל?

"בדומה לאלו שבאים אלינו עם נטיות הפוכות גם הן גדושות בייסורים והלקאה עצמית", משיבה אורה, "הן לא צריכות מאתנו תוכחות, אלא קבלה ובעיקר תחושה של מקום אוהב שיקבל אותן תמיד. כמובן, בלי לתת לגיטימציה לעצם הקשר.

צריך להבין באיזה מצב עגום הן נמצאות. במקרים רבים נעזבות על ידי הוריהן, מסומנות על ידי סביבתן וקהילתן. מחוקות ובודדות. מה שגורם עוד יותר להיאחז בקשר עם הערבי. בוודאי שאנחנו לא יכולים לעשות להן מה שעשה להן כל העולם, אלא להיות איתן ולעורר בהן מחדש את האמון. בעולם, בעצמן ובקב"ה".

לא כך תכננה דקלה את ההיריון הראשון שלה. היא חשבה שיהא זה בערך בגיל עשרים וחמש, לאחר שתתבסס בעבודה מסודרת, ותמצא בן זוג מתאים. מדי פעם היא חשבה עליו, על הילד הראשון שייוולד לה. כמה תאהב אותו ותדאג לו. אפילו כבר היו שני שמות שחשבה עליהם. אחד לבן ואחד לבת.

אבל כשההיריון הבלתי צפוי הופיע – היא הייתה בדיוק בתחילת לימודי המזכירות, עבדה קשה במשמרות כקופאית ובן הזוג לא רצה כלל להקים עמה בית אלא נטש אותה.

ההורים כעסו עליה 'חסרת אחריות שכמותך', ולחצו לבצע הפלה, גם החברות ניסו לשכנע ש'אסור לה להרוס לעצמה את החיים' ולהפוך לאמא חד הורית.

והיא הייתה מבולבלת כל כך.

מסכן התינוק הזה, הרהרה לעצמה. אבל מה איתי? גם אני מסכנה. מה עושים?

ובאמת, מה עושים במצבים מעין אלו?

"זה באמת לא פשוט", מסכימה אורה, קיבלנו ממחלקת אמא של ארגון הידברות צוהר רחב לעולם של האישה והריונה בכל אופניו "התפקיד שלנו הוא להעניק מענה אמיתי לנשים שמשתפים אותנו ממחלקת אמ"א.. נקודת המוצא שלנו היא שאישה רוצה את וולדה. זה טבע האישה ואם כך מדוע היא מגיעה למצב שהיא רוצה להפיל? מתוך קושי, בלבלול, לחצים שונים, תנאי חיים לא קלים וכיו"ב. אבל עצם הרצון הטבעי קיים בכל אחת" והכי חשוב להבין שחיים לא בידינו להפסיק …

אבל נשים רבות רואות בעובר מטרד או אפילו גורם שפלש והרס את חייהן

"נכון, אבל משהו גורם לכך ובתהליך הטיפולי צריך לפרק את הקושי ולזהות את שורשיו. למה היא מרגישה כך? מהיכן זה נובע? מחששות או פחדים למיניהם? תגובת הסביבה? האשמה עצמית? וכן הלאה. כאשר בדרך כלל ניתן להבין מאוד את הצפת הרגשות השליליים. יש להם בסיס מציאותי. חלק מהנשים הללו בודדות, הוריהן לוחצים עליהן לבצע הפלה ואפילו מאיימים בנטישה במקרה שלא תעשנה זאת. אין להן בן זוג שייקח אחריות, אין להן גב כלכלי. אנחנו בע"ה מנסים יחד עם הנשים למצוא מענה אמיתי לכל החששות ואת הכוחות והתעצומות להתמודדויות השונות. אנו מאמינים בלב שלם, שמעשיית רצון ה' לא מפסידים".

אולי הן היו צריכות לחשוב על זה קודם, לפני ש'הסתבכו'

"כמובן, אבל אנחנו לא באים מהמקום הזה של לשפוט ולהאשים ולומר משפטים כמו 'את הבאת את עצמך למקום הזה. המציאות היא שזה קרה והאשמות לא מועילות. השאלה מה עושים עכשיו".

אור מוסיף: "הטיפול מטרתו לתת לאישה כוחות וכלים כדי להתמודד עם בחירה נכונה ולהמשך עם המשימה של גידול הילד העתידי. חייבים להתייחס להתמודדויות שלה ולחשוב ביחד אתה מה ואיך עושים, על מנת שתוכל להתמודד ולחיות נכון יחד וטוב עם כל הכרוך בכך".

שמענו ממחלקת אמ"א, שמניסיון של אלפי מקרים, המחשבות המפחידות שאוחזות בנשים בתקופת ההריון לרוב לא מתגשמות, כמובן במידה והן מקבלות את הסיוע וההדרכה הטובה שמחלקת אמ"א נותנת. צריך להודות הרבה לקב"ה שנתן לעם ישראל את מחלקת אמ"א, כי לולא המחלקה הזאת  נשים רבות היו צריכות להתמודד לבד עם המון קשיים נפשיים וגשמיים. מעבר למעטפת הרוחנית של התמיכה והליווי הנפשי שמחלקת אמ"א מביאה, אנו עדים גם לכך שהנשים הללו זוכות לקבל גם סיוע גשמי וליווי צמוד לאורך כל הדרך יום ולילה.

אספר מקרה שקרה לפני מספר שבועות, התקשרו אלינו ממחלקת אמ"א, בסביבות השעה 1:00 בלילה, כי שמעו שאחת הבנות צריכה סיוע באחת הדירות. נדהמנו ממסירות הנפש, "שתחכה עד הבוקר", אבל לא, קלינה וכל מחלקת אמ"א פשוט מוסרות את הנפש על הנשים הללו והרבה נשמות יקרות מסתובבות פה בעולם בזכותן ואנו שמחים על הזכות להיות שותפים במפעל היקר והגדול הזה שנקרא מחלקת אמ"א.

הביקור מסתיים. בזמן שחלף במרכז הנעים והחמים בחוץ ירד גשם ששטף את השבילים והמדרכות. מן עלי העצים נוטפות טיפות מים, נוצצות כרסיסי בדולח בשמש שיצאה מבין העננים.

תחושת התרעננות נעימה באוויר. והעולם נראה מתחדש ומאיר מתמיד.

כמה טוב להרגיש בבית … יהודי …

https://youtu.be/C5ZlliZ8dn4

מרכז הטיפול תורת החיים

0508684124 או במייל merkaztipul.th@gmail.com

לפרטים ויצירת קשר, חינם ללא תשלום:

שבויות – המחלקה למניעת התבוללות, לסיוע, דיווחים ותרומות:

טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il