אינטרנט

מה עושים כשהילד מכור למשחקי מחשב? מנחות ההורים המפורסמות עונות על השאלה הכואבת

זיוה מאיר, מנוחה פוקס, דקלה יוספברג ואסתר אברהם – מומחיות בתחום ההדרכה ההורית נוגעות באחד האתגרים החינוכיים שילדי דור המהפכה הטכנולוגית מציבים בפני ההורים – התמכרות למסכים. וגם: מה אפשר לעשות אם הילד התמכר?

| י"ח שבט התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

כשהם מתחברים למסכים, הם מתנתקים מהחיים. הילדים ובני הנוער בדור המהפכה הדיגיטלית מעמידים אותנו, ההורים, בפני מבוכה: איך נדע מתי משחק תמים במחשב או שעות צפייה מרובות הופכים להתמכרות חסרת שליטה, שלעיתים יוצרת תלות מסוכנת? ארבע מומחיות בתחום הדרכת הורית וחינוך ילדים מדברות על אחת הבעיות הכואבות – מה עושים כשהילדים מתמכרים למסך?   

המהפכה הדיגיטלית מציבה בפני ההורים אתגרים חינוכיים שמחדדים את הצורך בבירור עצמי בנוגע לשאלות מהותיות: מהם הגבולות שלי כהורה? האם בכלל אני תופס את עצמי כבעל סמכות הורית? איך מתמודדים עם לחצים חברתיים מצד החברים והסביבה? לצד הלבטים והמשימות החינוכיות, המציאות מטיחה את תוצאותיו הקשות של השימוש המוגזם במחשב. כך, לפני כחצי שנה, ביוני 2018, התווספה לספר האבחנות הרפואיות החדש של ארגון הבריאות העולמי התמכרות למשחקי מחשב. האבחון כולל את המכורים לסמארטפונים, מחשבי טאבלט, לפטופים ומחשבים נייחים, לצד התמכרות למשחקי מחשב. רק לאחרונה נשלח לאשפוז פסיכיאטרי נער כבן 14, בגלל התמכרות למשחק.

מהו הגבול הנכון? ממתי שימוש סביר במחשב הופך לתלות מסוכנת, שגולשת להתמכרות? הסופרת ומנחת ההורים מנוחה פוקס אומרת שהשימוש במחשב הופך להתמכרות כשמתקיימים כמה גורמים: "כשהמשחק גובר על הילד. משתלט על חייו של הילד, כשהילד אובססיבי לגביו. אפשר לבדוק זאת על פי תדירות ההתעסקות במחשב. עד כמה הילד עוסק במחשב ולא עוזב אותו, עד כמה הוא משחק ברצף מבלי שיימאס לו, ועד כמה המשחק פוגע בתפקודו. את הפגיעה בתפקוד קל מאוד לזהות -  הילד מאבד מהר מאוד את העניין בלימודים. הוא מאבד את העניין בחברים והוא מאבד את תחושת הזמן.

"יצא לי לשמוע בהרצאותיי הורים רבים שמתלוננים שמאז שהמחשב בבית והילד מתעסק בו, הוא ממש לא מה שהיה קודם. הוא מזלזל בשיעורי בית, כמעט לא לומד למבחנים ומאחר לעיתים תכופות לכיתה כי שיחק עד שעה מאוחרת בלילה. סיפר לי אבא, שילדו, הלומד בכיתה ו'  היה ילד מוצלח מאוד בלימודים. הוא תמיד היה לומד הרבה יותר ממה שלמדו בכיתה, כדי להצטיין בכיתה גם בשיעור שלמחרת. המורים אהבו אותו מאוד ולא הפסיקו לשבחו. אפילו המחשב שהיה נוכח בבית, לא משך אותו אליו. עד שיום אחד התפתה לשבת מול המחשב עם משחק ששיחק בן דודו, מאז מרגע שהוא מגיע הביתה הוא רץ למחשב, מתנפל עליו כאילו לא ראה אותו חודשים, ולא מפסיק לשחק אפילו כשקוראים לו לארוחות. הוא ירד בלימודים, חלש בציונים והוא לא מוכן בשום אופן לשנות ממנהגו. זהו ילד מכור".

(צילום: shutterstock)

יש הורים שמענישים את ילדיהם בגלל שימוש מוגזם. מניסיונך זה מועיל?

"סיפרו לי הורים שילדתם, הלומדת בכתה ג', כל כך אוהבת את המחשב, עד שהיא לא נפרדת ממנו מאז שחוזרת הביתה, והבעיה הגדולה מבחינתם, שהיא מציגה פעמים רבות שהיא לא מרגישה טוב כדי להישאר בבית, וכשהיא נשארת היא כל הבוקר משחקת ולא קמה ממקומה. ההורים ניסו לגרום לילדה להתעסק בדברים נוספים מלבד המחשב, אבל לא הצליחו, גם כאשר השתמשו בעונשים ובאיומים. הם איימו עליה שלא יאפשרו לה לשחק במחשב במשך שבועיים, אבל ביום הבא הילדה הייתה כל כך חסרת שקט, היא שברה דברים בבית, התחצפה והשתוללה. רבה עם האחים הקטנים שלה וגרמה להורים להסיר את העונש ולאפשר לה לחזור למחשב. רק שם נרגעה לחלוטין וחזרה לעצמה. זוהי ילדה מכורה".

דקלה יוספסברג, מנחת הורים, יועצת זוגית ואישית בגישת שפר, ובעלת סדנת 'פשוט להיות אמא' בקמפוס היהודי, אומרת שהאינדיקציה לדעת מתי הילד מכור היא כאשר כשההורה חושב שזה בעייתי. "הקדוש ברוך הוא הפקיד בידינו פיקדונות יקרים – ילדים. יחד איתם הוא נתן לנו לב, מוח ואינטואיציה בריאה לדעת מתי משהו הוא בגבול, ובמידה ומתי עניין כלשהוא חורג ממידתו והוא בעייתי", אומרת יוספברג.

"לגשת למומחים כדי לקבל תשובות לכמה - זה כמעט נגד הטבע. הורה, באשר הוא הורה, יודע מצוין מה טוב לילד שלו וכמה ויודע היטב כשהוא רואה התנהגות חריגה או בעייתית. יתרה מכך, בכל בית השאלה תקבל תשובה אחרת. הורה אחד יגיד שמשחק ביום הוא בעייתי מבחינתו. אחר יגיד שמבחינתו - הדבר הזה הוא מוקצה לגמרי, והורים אחרים יחשבו שאפילו כמה שעות ביום זה ממש בסדר, מכל מיני סיבות".

לשיטתך במה זה תלוי?

"בהשקפת עולמו של ההורה, בערכים שבהם הוא דוגל, בחינוך שהוא קיבל וכמובן - במבט שלו על הילד. כי יש הורה שיחשוב שדווקא המשחקים האלו, מרגיעים או משחררים או מהנים את הילד שלו ולכן הוא מעדיף לתת לו משחק בבית מאשר לראות אותו משחק בחוץ וכו'. אז בעצם, אין כללים. בעיה היא עניין אישי. אם שעות או מינון המשחקי מחשב בעייתי מבחינתכם - אז זה בעייתי".

זיוה מאיר, מנחת הורים ובעלת מיזם 'קהילת ההורים של אמא מאיר' שמופיע גם בקמפוס היהודי, אומרת שנוכל לזהות ילד או נער מכור על פי התנהגותו: "התנהגותו של האדם תתאפיין בצורך למשהו שהוא תלוי בו, בחוויה שלו, אם הוא לא ישיג את הדבר שלו הוא מכור, הוא גמור. הוא חייב מחשב על אותו משקל של 'חייב משהו מתוק'. כשהילד מבלה זמן רב מול המחשב ומוכן לוותר על הרבה דברים רק בשביל לבלות עוד זמן מה במחשב, זה סימן שהוא בכיוון לא טוב, וכדאי להציב לו גבול".

מנוחה פוקס מחדדת: "ילדים שמכורים למחשב נמצאים בחוסר שקט מוחלט, כשהם מתגעגעים אליו, או כשאינם יכולים משום מה להתעסק בו. ילדים שמכורים למחשב מתקשים להוציא את השבת. הם מחכים ליד המחשב משך החצי שעה האחרונה, ומסתכלים בשעון בכל שנייה. ילדים שמכורים למחשב אינם מצליחים ליהנות משום דבר אחר. משום פעילות אחרת. סיפרה לי אימא שהיא נוהגת פעם בשבוע לצאת עם ילדיה לטיול: לשמורת טבע או לביקור מרוחק בבית אחת מחברותיה. עבור הילדים הייתה זו מאז ומתמיד שעה מופלאה. ביתה בת ה-12 החליטה שהיא יותר לא רוצה לצאת עם אימא, חבל לה להפסיד זמן מחשב. זו ילדה, שבעבר לא הייתה מוותרת על יציאה כזו בשום פנים ואופן. מאז שמצאה את עצמה במחשב לא מעניין אותה כלום. כולל הדברים שריתקו אותה לפני כן. ילד שמכור מאבד את הסיפוק מדברים שאהב קודם. שום דבר לא ישווה לדעתו להנאה העצומה שלו מהמחשב! ילד שמכור למחשב ימצא את עצמו משקר לעיתים קרובות להוריו, כי הוא יודע שאינם מרשים לו לעשות זאת".

אולי יעניין אותך גם:

זיוה מאיר "כך תגדלו את ילדכם ללא רגשות אשם"

דקלה יוספסברג חושפת איך אפשר לחנך ילדים, בלי לצאת מהכלים?

 

השימוש במחשב כאסקפיזם

האם לדעתכן שימוש מוגזם במחשב הוא בעצם ביטוי לחוויה קשה של בדידות, אולי זה סוג של בריחה ממציאות שקשה להם מבחינה רגשית? וייתכן שהתרבות דווקא מעודדת את אסקפיזם

דקלה יוספברג: "ברור שאנחנו חיים בתרבות של 'מינימום מאמץ ומקסימום נוחות', בדור של אי לקיחת אחריות  אישית. גיל 13 של פעם זה אולי גיל 20 של היום. כל הזמן נדמה לנו שהילדים לא מספיק בשלים או בוגרים או עצמאיים. נדמה לי שההתעסקות הבלתי נגמרת של הילדים עם משחקי מחשב היא חלק מתרבות ה'אין לי כח', וה'מגיע לי'. אבל גם אם התרבות שאנחנו חיים בה היא כזאת, זה לא בהכרח צריך לערער אותנו. אם הורה 'סגור במאה אחוז' על כך שמדובר במשהו פסול, הוא לא יחזיק אותו בבית, וגם לא יילחץ מהילד שלו שמתלונן שלכולם יש ו'רק אתם לא מרשים'. אם לא נפחד מהילדים או מזה שאנחנו הורים לא טובים, ועוד רגשות אשם מיותרים - הילדים לא 'ירקדו' על רגשותינו ולא יבקשו. אם הילד לא מפסיק לדרוש את זה או לבכות שמשעמם לו או שהוא מסכן - כדאי לבדוק את עצמינו: האם אנחנו לחוצים מהתגובה שלו? האם אנחנו רוצים לְרַצוֹת? האם אנחנו מתווים דרך, או נותנים לו לנהל את הבית?

יש לך דוגמא לעבודה שהורה יכול לעשות עם עצמו, והיא אכן משנה מציאות?

"לפני שנים רבות, הבן שלי ביקש ממני משחק מסוים כמתנת יום הולדת. אני זוכרת שלא הכרתי את המשחק, וכשביררתי עליו - לא ממש אהבתי את הסגנון של המשחק, והצעתי לו לבחור כל משחק אחר במקום, אבל הילד לא הניח לי. במשך שבוע הוא לא הפסיק לאיים ולדרוש, להגיד לי שאני האימא היחידה בשכונה שלא מרשה ועוד. ערב אחד ישבתי, ושאלתי את עצמי מה קורה אצלי? מה אני מרגישה? להפתעתי גיליתי שאני ממש מפחדת ממנו. גם מהתגובות שלו, וגם ממה שיקרה אם לא אקנה לו את המשחק. ואז שאלתי את עצמי: 'מה אני רוצה כאימא?' והתשובה הייתה מאוד ברורה: 'אני לא רוצה את המשחק הזה אצלי בבית, וזהו. אני לא חוששת מהתגובות שלו ולא משנה לי מה הורים אחרים עושים'. הלכתי לישון רגועה. למחרת הבן שלי ניגש אלי, בלי שאמרתי לו כלום על המחשבות שעברו לי אתמול, הוא אמר לי: 'אימא, אני יודע מה אני רוצה ליום ההולדת  - אני רוצה חנוכייה'. כמעט התעלפתי, רצנו לקנות לו חנוכייה והמשחק נשכח ועבר. אם אנחנו לחוצים, מרצים, מפחדים - הילדים מרגישים את זה יופי. אם אנחנו סגורים על עצמינו ובטוחים בדרך שאנחנו מתווים - הילדים יבואו אחרינו".

אסתר אברהם, ביתה של זיוה מאיר, היא מטפלת גוף נפש בשיטת 'עוצמת הרכות'. לדבריה, ההתמכרות למשחקי מחשב ולמחשב איננה משום שהילדים בודדים. "להיפך, המחשב הוא זה שגורם לבדידות", היא אומרת, "הילד מתרגל לשחק במחשב, באותו זמן הוא לא זקוק לכלום, אפילו רעב הוא בקושי חש. הוא נהנה  מכל רגע, ואין שום סיבה שירצה לעצור את ההנאה הזו, שמושגת בקלות רבה ובזמינות גבוהה.

"לפני עידן המחשב, ילד היה צריך להתאמץ כדי לחוש את התחושות שילד חש כשהוא משחק במחשב. אם היה נפגע מחבר או ממורה או מההורה היה עליו להתמודד עם הפגיעה, להתמודד עם הרגש שעולה בו שוב ושוב. כשילד מכור למדיה, הרגשות מודחקים באותם רגעים ולא מפריעים לו בכלל. הבעיה שכשהוא רוצה לעזוב לזמן מה את המחשב, פתאום הוא נפגש עם המציאות בעוצמה רבה. בבת אחת נעלם כל השקט ונופלת החומה המגנה מפני הרגשות הלא נעימות שלו, שנתן לו המחשב".

זיוה מאיר: "ילד צעיר לא מסוגל להבין ולקחת בחשבון את ההשלכות של התמכרות למחשב. מה זה בכלל משנה אם אני נהנה ממשחק כדורסל או ממשחק מחשב? יחי ההבדל. אך המדיה לא מקנה לילד הסתגלות והתמודדות עם החיים האמיתיים, וכך הילד מאבד זמן יקר מחייו שהיה אמור להיות מתועל לתקשורת אנושית. המפגש של הילד עם המשפחה בבית, עם החברה בחוץ, חיוני באופן קריטי על מנת שיוכל לחיות כאן בעולם ולהתפתח, להקים משפחה ולנהל מערכות יחסים בריאות עם הסובבים אותו".

מנוחה פוקס: "אכן, ילדים ואנשים שקיימת אצלם נטייה לדיכאון, או קושי חברתי כלשהו, קושי למידה או קושי התנהגותי, יתחברו למחשב יותר מכאלו שאינם בעלי נטייה כזו.

"המחשב באמת מסייע לילדים אלו. חוסר הביטחון שלהם בלימודים ובחברה, אינו מתבטא במחשב. המחשב מחזיר להם אהבה והבנה, על ידי שמקבל אותם כפי שהם - דבר שהם לא מקבלים בחיים האמיתיים. מהר מאוד הם מחליטים שזה העולם לגביהם, והעולם האמתי הולך ונמחק, נשאר מאחור וכאילו לא קיים עבורם. הילד הבודד בורח מעצמו ומחייו. עכשיו הוא לא בודד, יש לו על מה להישען. הוא מצא את מקומו בחיים, במקום לעבוד קשה ולהגיע לתוצאה נמוכה כלשהי. עבור ילד כזה המחשב יכול להיות דבר חיובי, מועיל ומסייע, כל עוד הוא במינון נכון", אומרת מנוחה.

 

איך מציבים גבול כשהסמכות ההורית מתפוררת

האם בכוחם של ההורים להציב גבול? אם הסמכות ההורית מתפוררת, איך ההורה יכול להגיד לילדו כמה ואיך לצרוך מחשב או כל מסך אחר?    

אסתר אברהם: "ילד לא מסוגל להבין את הנזק העתידי שבהתמכרות. לילד אין את היכולת 'לראות את הנולד', המוגבלות הזו קיימת עד למעלה מגיל עשרים. זאת הסיבה שצעירים מתמכרים לעישון או נוסעים במהירות מופרזת. מעניין אותם ההנאה כרגע, והם לא מבינים מעצמם את הסכנות שבבחירות שלהם.  לכן יש להורה תפקיד קריטי ואחריות גדולה בהצבת גבולות שמגנים על הילד ומחנכים אותו לחיים. כשיש אהבה והידברות אפשר להשיג הרבה. אפשר בהחלט להסביר לילד מהי התמכרות ולמה היא מזיקה. אפילו לילד בן חמש ניתן להסביר מהי התמכרות. ניתן להסביר בשפה פשוטה, כך שהילד יכול להבין: 'כשאתה קונה משהו, למשל ממתק, אתה יכול לעשות בו מה שאתה בוחר, כי הוא שלך. ככה אם 'תתמכר' למחשב, אתה לא תוכל לבחור אם לצאת לשחק או לאכול או להתקלח, כי המחשב קנה אותך והוא עכשיו מחליט שאתה שלו ואתה איתו כל הזמן. אתה חושב שאתה רוצה להמשיך לשחק במחשב עוד ועוד, אבל בעצם זה הוא שמחליט על המחשבות שלך'. אני מסבירה כך לילדי, בנוגע לממתקים, והם מבינים מצוין. יורד להם החשק העז וההתלהטות - כשהם מבינים שהדבר שהם רוצים ללא גבול עלול להשתלט עליהם".

זיוה מאיר: "בדרך כלל גבול מתסכל, ולכן על ההורה להיות באמפתיה כלפי הילד, להבין אותו, ולבטא את ההבנה בדיבור ובהקשבה לילד. יחד עם זאת לא להתייאש בגלל צערו של הילד. ההורה יכול לנחם את הילד ולהדגיש: 'אני לא מרשה לך יותר לשחק היום במחשב כי אתה יקר לי, כי אני אוהב/ת אותך ולא רוצה שתעשה משהו שהוא לא טוב לך'. בהרבה מהמקרים, הילדים מודים להורים על שעזרו להם לצאת מהמעגל הזה של עוד ועוד מחשב. יש ילדים שמשוועים לגבולות וההורים מפחדים להציב אותם, ובכך מזיקים לילדים שזקוקים למבוגר אחראי שיעשה סדר.

"אולי יהיו הורים שיגידו: 'מה אנחנו צריכים את ההתמודדות הזו עם הגבולות? עדיף לא להרשות בכלל ולא להסתבך'. אבל זה לא תמיד נכון, אם אתם בחברה שלא מקובל לשחק במחשב, כל שנותר לכם הוא לשתף פעולה עם המקובלות החברתית, ולא לתת לילדים מלכתחילה לשחק במחשב, תיהנו מכך שהדבר ברור. אבל אם מקובל אצל כל החברים של הילדים שלכם לשחק במחשב, לפעמים לא טוב למנוע מהילדים דבר שהוא טריוויאלי וקיים אצל כולם, כי הם ימצאו את הדרך לספק לעצמם את החסר בבית אצל השכנים. במידה ומקובל אצל כל החברים של ילדיכם לשחק במחשב, יש לכם כאן הזדמנות מצוינת להציב את הגבולות. הכי קל לשלול מראש, אבל זו דרך קצרה שהיא ארוכה, כי חשוב שילדים ילמדו להתמודד.

"בכל מקרה, אל תתנו לילדים שלכם להתמודד מול אינטרנט פרוץ או משחק לא ראוי, זה לא המקום להתמודד עם גבולות. אבל אם יש משחק מחשב שהוא טוב, וכל העניין זה כמה זמן הילד ישחק בו - כאן יש הזדמנות לעבודה עם הילד".

(צילום: shutterstock)

מנוחה פוקס: "זוהי שאלת השאלות. ראשית, הורים רבים מושיבים פעוטות מול מחשב כדי לזכות בשקט. הפסיקו עם זה. אל תתנו לילד להרגיש שהמסך הוא תחלופה למשהו אחר. הורים בעצמם עסוקים במסך ומצרפים את הילד בין קטן ובין גדול, חדלו! אל תרגילו את הילד לכך שהמסך הוא תעסוקה במקום שעמום. לא פעם מושיבים ילד מול מחשב כדי ליצור שקט בבית, ואז, משחק קצר הופך לארוך יותר, התעניינות קצרה הופכת לארוכה וכך הילד הופך את חייו לוירטואליים. הורה חייב להציב גבול. אבל לפעמים ישנה טעות בקרב הורים, הסבורים שהצבת גבול זו דרישה. אם ילד משחק במחשב הרבה יותר ממה שאנו מרשים – לא יעזור אם נאיים עליו, שמחר לא יצא לחברים. לא יעזור אם נעניש אותו, שלא נקנה לו את הכדור שהבטחנו, ולא יעזור אם נבטיח לו שנקנה לו את הממתק שאוהב. ילד מכור הוא ילד שיוותר על כל הנאות העולם, העיקר להמשיך בדרכו. נוכל להציב לילדים גבול של זמן.

"לומר להם שאנחנו מרשים שהמחשב יהיה פתוח רק שעתיים ביום לכולם יחד, או רק בערב למשך שעה, או לכל ילד למשך חצי שעה לאחר שיסיים את הכנת שיעוריו - כל בית יחליט כפי שנוח לו. להבהיר לילדים שאנו עושים זאת, כדי שלא תקלקלו את העיניים, שלא תבזבזו את הזמן שלכם, וכדי שתספיקו לעשות גם דברים אחרים. אבל אם הילדים, על אף הכול, אינם מצליחים להתגבר- עלינו להציב את הגבול לעצמנו. גבול שאנו יכולים לאכוף אותו: בבית שלנו לא יהיה מחשב! כן, אם יושבי הבית, או חלקם, אינם יודעים להתעסק במחשב באופן מתון, אז המחשב יצא מכאן".

יש הורים שבעצמם עובדים עם מחשב, מה הם יכולים לעשות במקרה כזה?

מנוחה פוקס: "אני נתקלת בשאלה הזאת, והתשובה לכך היא: לעיתים, כדי לחנך גם אנחנו צריכים להפסיד. זה אומר שצריך להיות לנו מחשב נייד שבו נתעסק בחדרנו לאחר שהילדים ישנים, או שאנו יוצאים לזמן מה מחוץ לבית כדי להכין את מה שעלינו להכין, גם אם אין זה הכי נוח בעבורנו, וכך הלאה.

(צילום: shutterstock)

"אם לא ניתן להוציא את המחשב מהבית בגלל שחלק מהילדים חייבים את המחשב ללימודיהם, אז חובה על ההורים להפריד בין הילד לבין המחשב: הוא יעשה זאת על ידי שיאמר לילד: 'תוכל לשחק במחשב חצי שעה כל יום, אבל אתה תחליט מתי תהיה חצי השעה הזו'. או: 'תוכל לשחק במחשב 3 פעמים בשבוע למשך שעה, אבל אתה תחליט באלו ימים'. ילד שנותנים לו לבחור, מרגיש יותר את האחריות".

דקלה: "להציב גבול, זה מושג מעולם המלחמה. בינינו לבין ארצות אויב יש גבול אבל באירופה - אין גבולות כי שם יש שלום. אנחנו לא רוצים להציב גבולות כי אנחנו לא מחפשים מלחמות עם הילדים. אנחנו מחפשים שלום, שזה אומר שכל אחד עושה את תפקידו ויש הרמוניה בין החלקים במשפחה. בעצם אנחנו לא צריכים 'להציב גבולות', אלא אנחנו רוצים שהילדים יתנהגו בהתאם לכללים הנהוגים בבית. כאן נשאלת השאלה - האם ילד לא יודע מהם הכללים בבית? ברור שכן. הוא יודע אותם עד לפרטי פרטים! למעשה ילד כבר מגיל שנה יודע מצוין, בלי שנדבר איתו או נסביר לו, מה אנחנו מרשים ומה אסור. מה ראוי ומה לא מתאים.

"אז למה הילד מנסה לעבור על הכללים בבית? כי, בלי להיות מודע לזה תמיד, אני מעורער כהורה. אני לחוץ מהם. כשנפסיק לכעוס-להילחם-לפחד מהם אלא נהיה רגועים ונינוחים - הם יבואו אחרינו בפשטות, בלי שנצטרך להוציא אנרגיה מיותרת ו'להתבזבז עליהם' כל היום. זה אולי ייקח קצת אורך נשימה וסבלנות, אבל, בע"ה, זה יקרה".

 

איך עוזרים לילד: אמון, גבול או פנייה לעזרה מקצועית

מה בכל זאת עושים? איך מסייעים לילד שהתמכר או שהשימוש במחשב הפך למוגזם, על גבול התלות הבלתי נשלטת?

דקלה יוספברג: "תרשי לי לשחוט פרה קדושה. האם בשבת אותו ילד משחק במחשב? ברור שלא! סימן שהוא לא מכור! ממש לא! כי מכור לא יכול בלי זה והוא ללא שליטה על עצמו. אם אדם מכור לסמים - ברגע שהוא זקוק לסם - הוא ישיג אותו ויהי מה או שישתגע. אם הילד שלנו לא משחק במחשב שבת שלמה סימן שהוא לא מכור. המושג מכור - הופך את הילד ל'אתה לא יכול אחרת ו-'הבעיה גדולה עלייך'. זה מקבע תווית מאוד חזקה על הילד כבעייתי. בואו נפסיק להתייחס לכל בעיה כאל התמכרות בלתי נשלטת. זה הצעד הראשון בלעזור לו. להתחיל להתייחס אליו כבן אדם בוגר, ולדעת שהשם נטע בו בחירה חופשית לגמרי. במילים אחרות - קודם כל לתת בו אמון, להאמין שהוא יכול לשלוט בעצמו ובהתנהגות שלו ולדעת (לא לחשוב, אלא לדעת) שכמו כל הילדים, השם טבע בו רצונות טובים ללכת אחרינו. אם יש לנו אמון - אפשר כבר לעבור לשלב השני שהוא העברת אחריות. להעביר לו אחריות על ההתנהגות שלו ותוצאותיה. כל ילד שתשאלי, בכל גיל, יודע שאם הוא מבלה שעות רבות במשחק מחשב, זה בזבוז זמן וריקנות.

"אז אם אני מאמינה שהוא לא מכור, אלא בוחר, ואם אני מאמינה שהוא טוב במהותו - אפשר אז לגשת איתו לשיחה. עם אמון - זו לא תהיה שיחה שתקטין או תחליש אותו. והוא לא ירגיש ששופטים או מתנשאים מעליו כמו ילד קטן. אפשר להסביר לו כהורים מודאגים את הבעייתיות של ההתנהגות שלו ולנהל שיחה של שאלות (לא אמירות חותכות שיוצרות מלחמה) על העניין.

אבל האמת היא ש"רק" אמון במרכאות - יכול להספיק לגמרי. כשילד מרגיש שמאמינים בו - אבל על אמת, הוא בדרך כלל רוצה להחזיר חזרה ולשתף פעולה עם מה שחשוב לנו".

מנוחה פוקס: "כשהתחלתי להוציא את סרטיי לפני כ-20 שנה 'סבא הושע,' ו'לאה ואליהו בכפר כפריהו', הייתי ראשונה בציבור החרדי שהוציאה סרטים לילדים קטנים. הסרטים היו באורך של כחצי שעה,  אבל הורים התפתו להושיב ילדים מול המסך גם מספר שעות ביום.

הם ידעו שאלו סרטים כשרים ולכן סברו שאין בעיה לעשות זאת. לקחתי על עצמי את חינוך ההורים, ועברתי בין הערים, כדי להרצות כיועצת, ולדבר על כך שילדים חייבים להיות מוגבלים, ולכן אין להראות לילדים יותר מחצי שעה ליום את הסרטים. אם הורה קובע נורמות משפחתיות מרגע שהילדים קטנים ממש, הוא יצליח להחדיר בהם את הכללים. לכן עדיף להתחיל מגיל רך מאוד להציב גבולות

"ילדים גדולים יותר שכבר מכורים למחשב, קשה לרסן ולהזיז. אבל כשהם מצליחים מעט, הם מתעודדים ובעצמם משתדלים יותר. כדי להצליח להציב גבול על אף הסמכות שהתפוררה. צריך להציב את הגבול בהבנה למהלכי הילד. לא ייתכן לומר לו שישחק בכל יום חצי שעה, אם עד כה שיחק 5 שעות תמימות. יש ללכת שלב אחר שלב, תוך הבנה לילד ולרגשותיו".

אסתר אברהם: "כשילד כבר מכור, קרוב לודאי שתצטרכו עזרה חיצונית על ידי טיפול מקצועי. עליכם לדעת שלא ניתן לקחת לילד את המחשב מבלי לתת לו תחליף אחר, כדי שימלא את עצמו במקום החוויה שהיה רגיל אליה. גמילה מהתמכרות מצריכה עזרה ותמיכה בתהליך. ניתן לקבוע את המינונים למשחק במחשב אך על ההורה לשים לב שהגבולות אינן קרקע למלחמות בינו לבין הילד".

זיוה מאיר: "אם ההורה הופך להיות שוטר של הילד או מפקח שכל הזמן בודק ונוזף ומאיים, יצא שכרו בהפסדו. להיפך, הגבול בא כל כולו מאהבה, אם נכנס שם כעס, זה לא זה. הורה שמציב גבול צריך להיות בהיר וישיר, אין כאן רכות וגמישות אבל יש המון אהבה והבנה ושיתוף פעולה ורצון טוב".

(צילום: shutterstock)

עד כמה דוגמא אישית חשובה? האם הורה יכול להטיף לילד לא לשחק או לא להיות מול המחשב, בעוד שהוא בעצמו מבלה המון שעות מול המסכים?

מנוחה פוקס: "דוגמא אישית היא הכרחית. איננו יכולים לומר לילד שירסן את עצמו, כשאנו לא מרוסנים. הורה לא יכול לומר לילד שלא יאכל ממתקים אם הוא בעצמו לא מפסיק לאכול אותם. הורה שאוחז בטלפון עם משחקים יתקשה לעצור את ילדו. סיפרה לי אחת האימהות, שרצתה להוכיח כמה ילדה חצוף, שפעם אחת פנתה אל הילד ואמרה לו: 'הפסק לשחק כל כך הרבה זמן!' ענה לה הילד: 'כשאת תפסיקי, גם אני אפסיק'. נכון, זו חוצפה! אבל זו גם תשובה נכונה. אם זה כל כך גרוע, אז למה לך מותר? ישנם דברים שמותרים להורים, ולילדים לא. האם הדבר הזה נמצא באותה קטגוריה?

"אם המחשב משמש את ההורה לצורך עבודה, כמו שאני כותבת סיפורים וטורים במחשב, אז תשובת הילד אינה רלוונטית. אם המחשב משמש את ההורה למשחק, איך הוא יכול לומר לילד לנהוג אחרת? אם הוא, המבוגר, לא מצליח לרסן את עצמו- איך ירסן את עצמו הילד הצעיר?"

דקלה יוספברג: "ברור שילד משתף פעולה עם מה שנראה להורים טוב או נכון. לאו דווקא במעשים, אלא ברצונות. ילד בדרך כלל הולך אחרי הרצונות האמיתיים שלנו אבל יש מצב שבו הורה מבין את הבעייתיות של ההתנהגות שלו ומאוד מצטער עליה ובליבו מוסר מסר לילדים של "לי יש ייצר הרע גדול, אבל אתה תהיה יותר טוב ממני". אם הורה באמת, אבל באמת, מצר על העניין ומצפה ליותר מהילד שלו - הדוגמא האישית לא תפריע".

זיוה מאיר: "הורה שמחנך את הילד למשהו שהוא לא עושה איתו עבודה בעצמו, כנראה לא יצליח. במצב כזה הסיכויים שהילד יתחנך הם אפסיים. אין חינוך ללא עבודה עצמית של ההורה. הילדים מתחנכים מהפנימיות של ההורים ולא מהאמירות שלהם. לכן חייבת להיות דוגמא אישית של ההורה".

* * *

עצות המומחיות: מה כן ניתן לעשות?

זיוה מאיר: "הציבו גבול ברור - שיחקתם מספיק להיום! ואם הילד מבקש עוד דקה כדי לסיים, כבדו את בקשתו, אבל שימו לב שלאחר זמן קצר העיסוק במחשב מסתיים. הציעו עיסוק מעניין או מועיל במקום. והכי טוב שתציעו לילד לחשוב ביחד על רעיון, מה יכול להוות תחליף בשעות שהוא ללא המחשב. לילדים יש פתרונות פנטסטיים כשפותחים אותם לחשיבה על פתרון".

דיקלה יוספברג: "אני הורה של הילדים שלי -  אני מתווה דרך ולא משנה לי מה הורים אחרים עושיםבלי לחץ ובלי מלחמה - כל לחץ ומתח שלנו ההורים זה ממש "סדין אדום" בשביל הילדים שינסו להיכנס לשם ולהלחיץ אותנו יותר.  הילד לא מכור - אלא בוחראמון -  'אני יודעת שאתה טוב', 'אני יודעת שאין לך בעיה להפסיק'. לדעת שהוא טוב ושהוא יכול אחרת. האחריות לחיים שלך - היא שלך - מעשייך ירחקוך ומעשייך יקרבוך". עין טובה - לראות את הטוב של הילד - להתעסק במה הוא לא - רק יגדיל את הרע. פוקוס על הטוב - רק יגרום לילדים להיות טובים יותר. בדוק ומנוסה".

מנוחה פוקס: "שמרו על יחסים טובים עם הילד שלכם. כשהיחסים טובים והדברים מונחים על השולחן ומדוברים, יותר קל להגיע לסיכומים.כשהאווירה טובה – אף אחד לא רוצה להפר אותה. דאגו שהילד יהיה עסוק. רשמו אותו לחוגים, לוו אותו לחברים, שאתם סומכים על כך שבבתיהם לא משחקים במחשב, חזקו אותו בתחביבים, עודדו אותו במה שעושה. אם לא יישאר לו זמן למחשב, כנראה לא כל כך מהר ייגרר אליו. דאגו שאצלכם בבית לא ישחקו במחשב, כשמגיעים חברים, כך יהיו שעות רבות של מחשב סגור, כי החוק הזה שחוקקתם ייכנס לאווירה המשפחתית שלכם.

"מצאו מספיק נושאי שיחה להעלות בבית עם בני הנעורים, כך הם פחות ידברו על מחשבים ועל משחקים. אל תניחו את המחשב בחדר הילדים, הקפידו שישב במקום מרכזי בבית, כך שהילד יעשה בו שימוש אך ורק במשחקים כשרים ותוכלו לפקח גם על הזמנים. אל תגבילו את הילד בכעס, בהעלבה, בצעקות, בוויכוחים. הגבילו את הילד אך ורק במילים טובות ואוהדות. גם אם עליכם לסגור את המחשב, להוציאו מהבית או להקפיד על שעות, עשו זאת אך ורק ברוח טובה, בדיבור מכבד, ובשיתוף מלא את הילדים".

אסתר אברהם: "מודעות. אל תתנו לילדים להישאב למחשב בתמימות כאילו לא ידעתם שיש נזק בהתמכרות למחשב. אם לא ברור לכם מה הנזק, תקראו על כך, תבררו, תחקרו. דברו עם הילדים, כל אחד כפי רמת הבנתו, תנו להם מהידע שלכם בנושא. הסבירו מתי ההנאה מהמחשב עלולה להיות מזיקה. שימו לב שהגבולות ברורים גם לכם. כשמשהו לא ברור לכם - הוא וודאי לא יהיה ברור לילדים שלכם".

אם אתם רוצים לקבל עוד כלים מעצימים שיעזרו לכם בבנית החינוך המושלם לילדיכם. תוכלו להיכנס לסדנאות המעולות של זיוה מאירדקלה יוספסברג, ומנוחה פוקס, ולרכוש ידע פרקטי, שישנה לכם את כל האווירה בבית, ויהפוך אותה לשלווה ושמחה.

אז מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב? הרבה! ערוץ הידברות מתכנן הפקת מאות תכניות חינוכיות וערכיות לילדים, באולפן חדש ומשוכלל. אבל בשביל להוציא את התכנית לפועל - אנחנו צריכים אותך! לפרטים הקליקו כאן


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 3.9 (93 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

חומש אור החיים עם ביאור אור לעיניים

320לרכישה

מוצרים נוספים

כמים ליבך - הרבנית ימימה מזרחי

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

ילדים מספרים על עצמם 11 - חיים ולדר

חבורת תריג 4 - בתעלומת בבל - חיים ולדר

חבורת תריג - עונה 7

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים