גרפולוגיה

הציור מספר את האמת: תגובות אחים לתינוק חדש

כועס על התינוק שכבש את מקומו או סתם מבולבל מחוסר הסדר שנוצר בבית? פענוח ציורים של אחים טריים יכול לסייע להורים לעזור להם בהתמודדות

| י' שבט התשע"ט |
(צילום: shutterstock)
אא

עם הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה, משתנה כל מערך היחסים המשפחתי. האח שנולד לפני התינוק הנוכחי סובל מ" הרעת תנאים". להוריו אין זמן או פניות עבורו כבעבר, ויחד עם השינוי מופיעות לפעמים בעיות התנהגות זמניות. כל אח גדול מגיב שונה לרגשות של תסכול או קנאה. יש ילדים שנהיים עצורים ומסוגרים יותר, יש קפריזיים ויש תוקפנים. חלקם מרבים לבכות משטויות או חוזרים להרטיב, מתעוררים בלילה או מתעקשים על דברים של מה בכך.

בחינת הציור מסייעת פעמים רבות לכוון את ההורים כיצד לעזור לילד ה"גדול" לעבור את משבר הלידה. נכון, חום ואהבה חשובים מאד, אבל לא תמיד אפשריים בתקופה רבת מטלות כמו זו של התרחבות המשפחה, וגם לא פותרים את הבעיה, אם קיימת בעיה נוספת.

נתבונן בציורה של מ., בת 4 בדיוק, כדוגמא לחשיבות ההבנה מה קורה לילד, מתוך ציורו.

ציור של מ.

מ. היא השישית בין הילדים. אחותה נולדה בתחילת בין הזמנים, מה שהקשה על המשפחה לשמור על סדר או שגרה כלשהי.

בגיל 4 אנו מצפים לצורות קונקרטיות המסמלות חפץ או חוויה, אנשים בצורת "ראשנים" לכל הפחות, והרבה יותר תכנון, ארגון וחלוקה על הדף.

ניכרת רגרסיה (נסיגה) משמעותית מאד. הקווים אינם פרצניים ואינם כעוסים. היא משייטת על הדף עם מרץ, אבל ללא מטרה מוגדרת וללא התחשבות בגבולותיו.

נראה שמ. נסחפת עם העשייה המשפחתית והתנודות בתקופה שסביב הצטרפות התינוקת למשפחה, ולכן לא קונקרטית או יוזמת דיה.

הציור בקווים גדולים נעם לה מכדי להפסיק ולהחליף צבעים. האם זה חלק מהעדר היוזמה?

היא אמנם לא כעוסה, אבל מבולבלת למדי

מ. נותנת לאחרים להנחות אותה, כשהיא נגררת אחרי אטרקציות בין-הזמנים עם אחיה. היא חסרה מטרה וסדר יום, מה שגורם לשיוט פנימי ולהיגררות מעשית.

הילדה לא מגיבה בכלל להולדת התינוקת, כפי שהיא מגיבה לאי הסדר והשגרה. ילדה שהלכה לאיבוד. לא מטענים רגשיים ולא רצון להציק... הדרך לעזור לה אינה רק חום ואהבה, אלא בעיקר שגרה!

במקרה זה, ההורים סדרו סדר יומי קבוע במהירות גדולה יותר משתכננו. הם גם קיצצו באטרקציות ובאירוח, כדי להחזיר את מ. בת ה-3 למצב של שליטה.

מובן שגיוון התגובות של אחים גדולים גורר אחריו גיוון באופן הופעת התגובה במובן הגרפי. המטרה שלי היא לתת כאן "כללי אצבע" להבנת סימנים בציור, אבל זו מטרה קשה להשגה. מדוע? בעיקר כיוון שגיל המצייר והשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, משנים את השיפוט והשיקולים.

עם זאת, ניתן לדעת הרבה על רוב רובם של המקרים, והמידע הזה הוא הדרך להבין את הילד.

לפעמים, דווקא בגלל הקרבה הרבה והרגילות, הורים מנועים מלראות נכוחה מה קורה עם הילד ומה כדאי לעשות בעניינו. ואם כך בימים של שיגרה, על אחת כמה וכמה במצבי שינוי, כמו הולדת תינוק חדש.

כדי שנוכל לעמוד על הביטויים לתגובות האחים, עלינו לדעת מהם שלבי ההתפתחות הצפויים בציור אצל ילדים.

נדלג על הפצפונים בני השנתיים או שנתיים וחצי. הם נמצאים בשלב השרבוט, בו ניתן להתרשם רק מה"טון" של הציור וממיקומו.

נתחיל עם הפעוטות.

כשהתנועות של הפעוט נשלטות יותר ומאורגנות, והוא משתף את העין ועוקב כך שנוצר תיאום עין יד ראשוני, זה שלב המעבר בין שרבוט לציור. התינוק בן בין שנתיים וחצי שלוש.

בגיל 3 יש כבר צורות הנדסיות מכוונות, המהוות מבחינת הפעוט סמלים. ניסיון ליצור ריבוע הוא מבחינתו אוטו, או גם בית וגם ארון. כשתינוק מצייר עיגול וקורא לו כדור, הוא "מסמל" את הצורה והתחושה שהוא זוכר מהכדור. כך גם מתפתח זיכרון חזותי.

זוהי יציאה מהאגוצנטרי הראשוני לקשר עם העולם החיצון, הבעה של עולמו הפנימי הסובייקטיבי. אל תשכחו: הילד מצייר עכשיו לא רק עבור חדוות היצירה שלו (משהו קורה מהתנועות שלו), אלא גם כדי למצוא חן בעיני המטפלת/אמא והסביבה המבוגרת.

הציור מאפשר לילד עידון דחפים ותוקפנות, ומסייע לו בחיזוק השליטה העצמית (דחף-בלימה, מתח-הרפיה) הוא מפתח את ההתמצאות במרחב היצירה, בכיוונים, ומתנסה ביכולת עריכה ראשונית.

לכל ילד "החלטות" מאפיינות החוזרות בהתמדה בציוריו לפי אופיו. הציורים שונים באיכות הקווים, צורתם ועריכתם על מסגרת הדף. גם מידת הלחץ שהפעוט מפעיל על מכשיר הכתיבה שונה מילד לילד. נוכל לזהות צורות חוזרות וכיוונים קבועים החוזרים על עצמם בציוריו – בשונה מציורי פעוטות אחרים. משהו אישי שמבטא את המוח הייחודי רק לו.

עכשיו, כשברור יותר למה אנחנו מצפים בכל שלב התפתחות או גיל, נוכל להבין את הכלל הבא.

במצבי מצוקה, פעוטות (כמו מבוגרים) מפתחים רגרסיה – נסיגה לאחור, לשלב מוקדם יותר בהתפתחות. זוהי נסיגה לתקופת-מה, עד ההסתגלות ל"הרעת התנאים". משום כך יש לצפות לציורים "משוכללים" פחות ממה שהיו לפני התרחבות המשפחה (הנסיגה הזמנית הזו היא גם הסיבה שחלקם מבקשים שוב מוצץ, חוזרים להרטיב או מתעקשים לשתות מבקבוק ולא מכוס).

אבחון הציורים נעשה מ-3 היבטים בסיסיים: תנועת הקווים ומבעה, עיצוב הצורות וההיערכות על הדף. המידע שנקבל יתייחס להיבט ההתפתחותי ולהיבט האישיותי.

אצל חלק מהאחים הצעירים יותר, נמצא קווים תוקפניים, מלאי מרץ, המביעים כעס פנימי.

אצל הגדולים יותר, נוכל לבקש ציורי משפחה. מגודל הדמויות ומסדר הופעתן ניתן ללמוד על היחסים בתוך המשפחה, ועל התייחסותו של המצייר אליהם.

בדרך כלל, בתקופה זו הילד לא מצייר את עצמו ראשון, אלא מיקומו בין בני המשפחה "נודד" בהתאם לשינויים שהוא חש סביבו.

חלק מציורי המשפחה יהיו בלי התינוק החדש. ההתעלמות ממנו אינה מקרית. להשמטה באבחון ציורים משמעות רבה, הקשורה למנגנונים נפשיים של הכחשה והדחקה.

יש ילדים שסביב התקופה בה נולד האח הקטן מדגישים מאד את האב בציוריהם. הם מרבים להוסיף לו פרטים ולוחצים על מכשיר הכתיבה בעוז דווקא בציור האב. עם האם יש להם חשבון לסגור...

בנוסף נמצא השמטות ידיים, העלולות לגרום נזק לתינוק מתוך קנאה, ומפחידות את האח הגדול... מעצמו.

יש כלל באבחון ציורים, שצביעה של פרט בציור מעידה על מטען רגשי המלווה אותו (מדובר בצביעה בציור שנעשה בעפרון או עט – ולא ציור צבעוני בו ממלאים את השטחים בצבע!).

לדוגמא, ילד מצייר בית וצובע את הגג. משמעות הגג היא אזור הראש, החשיבה והאינטלקט, הביטחון ותחושת המוגנות. אם הגג צבוע, קיים אי שקט לגבי אחד הנושאים הללו. דרישות-יתר בלימודים? אי יציבות משפחתית הגורמת לחוסר בתחושת מוגנות? לפי סימנים נוספים בדף נדע אל מה לקשור את הצביעה.

לשם כך נבחן את ציורה של א., בת 4.7. אחיה, הממשיך להיות ה"חדש", כבר כמעט  בן שנה, ומעליה אח ואחות גדולים.

ציור של א. לבית החלמה

א. עברה שנה קשה מאז הולדת אחיה. היא מרבה מאד להציק ולהזיק לו, וננזפת הרבה, מה שלא קרה לפני לידתו, כשהיא הייתה הנסיכה הנערצת על כולם.

א. התבקשה לצייר משפחה, וגם הסבירה, כדי שלא נטעה, שהיא זו שבתוך הבית. הבית מצויר בקו זורם וברוב כישרון - היא ציירה את כל קו הבית הארוך עם סיבוב בינות בקו אחד רציף. הילדה יודעת מה המטרה, ומרגישה ביטחון ביכולתה להגיע אליה. אין סימן להיסוס כלשהו. נראה שא. פעילה ומתפתחת.

את התינוק היא ציירה מחוץ לבית ומעליו מטרייה מגוננת, אולי כיוון שכל הזמן שומרים עליו.

מעל המטרייה מצוירת אמא, קרובה לתינוק, מחוץ לבית. כן, יש לה איתה "חשבון" לא סגור...

גם אבא לא זכה להיכנס הביתה, כי גם הוא נקט בצד של התינוק ושל אמא, וגם הוא לא מרשה לה להתעלל ב"פולש" הבלתי רצוי שקנה שביתה בביתה.

לפי ציור השמש, היא מרגישה שאימה שומרת עליה, ואכן, יש ממה לשמור: א. לא ציירה לאף אחד מבני המשפחה ידיים. באופן לא מודע, היא מוותרת על מה שמסייע להזיק לתינוק, ונוכחת בחוסר האונים של הוריה לשמור על שלומו של אחיה הקטן ביעילות מספקת. חוסר אונים מתבטא גם הוא בהשמטת ידיים. מי שיכולה לצייר רגליים יכולה, בעקרון, לצייר גם ידיים.

דוגמאות אלה שופכות אור על ביטוי התגובה להולדת תינוק חדש במשפחה, ומדגישות את המידע הרב המסתתר בציורים התמימים של ילדינו. צריך רק לדעת "לקרוא" את הציור. זוהי השפה הגרפולוגית. אשת מקצוע מנוסה תדע לפרש לכם את הציורים לשפה מובנת גם לכם, ההורים, וכך לאפשר לכם להבין את נפש הילד ומה נדרש עבורו – גם אם הוא עדיין לא יודע לבטא את הרגשתו במילים.

עפרה הר כסף היא מנהלת מכון "קו נקודה". kavnekuda1@gmail.com


דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.9 (92 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

סט ארכיאולוגיה תנ"כית - הרב זמיר כהן

319לרכישה

מוצרים נוספים

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

תיק מהודר עם ידית לטלית ותפילין

נטלה מהודרת "עיטורים"

ערכה מהודרת להבדלה

לכל המוצרים