מגזין

מה הכי חשוב לומר לילדים? ראיון נדיר וייחודי עם בתו של הרב חיים קנייבסקי

הרבנית לאה קולדצקי היא בתה וממשיכת דרכה של אמה הגדולה, הרבנית בת שבע אסתר קנייבסקי ע"ה. בראיון מיוחד שהעניקה ל'הידברות', היא מגוללת סיפורי הוד על הוריה

| כ"ט טבת התשע"ט |
הגר"ח קניבסקי (צילום: פלאש 90)
אא

"המשימה החינוכית הכי חשובה שלנו כאימהות היא להעביר לילדים שהם בני מלכים", אומרת הרבנית קולדצקי, בתם של מרן שר התורה הרב חיים קַנִיֶּבְסְקִי והרבנית בת-שבע ע"ה. מאז פטירת הרבנית קַנִיֶּבְסְקִי בשנת תשע"ב (2011) ממלאת בתה את מקומה. מידי יום היא באה במגע עם מאות נשים שזקוקות לישועות, נחמות ורפואות. תחילה קיבלה קהל בבית הוריה, אבל בשנים האחרונות החלה לקבל נשים בבית הכנסת לֶדֶרְמָן (בית הכנסת המרכזי של שכונת חזון איש בבני ברק). במקביל, היא הייתה שותפה בכתיבת הספר 'בית אמי', אותו ערכה וליקטה אחותה הרבנית רות צביון.      

הרבנית בת שבע אסתר קַנִיֶּבְסְקִי ע"ה נולדה בשכונת מאה שערים בירושלים, בתם הבכורה של הרב יוסף שלום אלישיב ושיינה חיה, בת הרב אריה לוין. בילדותה התלוותה לסבה הרב אריה לוין בהליכתו לבקר את אסירי המחתרות, ובביקוריו אצל חולים ואלמנות. בצעירותה, עבדה בהנהלת חשבונות ועזרה לאביה, הרב אלישיב, בהגהת כתבי סבו הרב שלמה אלישוב, בעל ה'לשם שבו ואחלמה' (שם כולל לספריו).

בשיחה ל'הידברות', מספרת הרבנית קולדצקי בערגה וגעגוע על הבית בו גדלה: "הדבר שלוקחים מאימא זאת מסירות הנפש בכל התחומים", מספרת הרבנית, "כל חייה היו הוקדשו לעם ישראל. היא הייתה אימא הכי מקסימה ומסורה שיכולה להיות בעולם, והאישה הכי מסורה לבעלה, לכולם. אי אפשר לתאר את המסירות שלה. אף אחד לא הפסיד מהמסירות נפש שלה. היא לא החסירה מאף אחד שום דבר. היחס שהיא נתנה היה שווה בשווה לכולם. היא נתנה לכל אחת ואחת שהכירה אותה תחושה של שייכות".

אמא היתה אישה מאוד רוחנית, ויחד עם זאת הבינה את הצרכים הגשמיים הכי קטנים

הרבנית קולדצקי מדברת בהערצה על אימה. היא מספרת שלמרות ההתמודדויות, היא לא התלוננה. "אימא הכי מושלמת בעולם. אימא איכפתית שדאגה לכל פרט ופרט. היא דאגה שנהיה חרוצות, יפות ומטופחות. אם חלילה היה איזשהו עניין עם חברה בבית הספר, היא תמיד הייתה מעורבת. היא הייתה אדם נעים שהצטיין בזיכרון מעולה וגאונות במתמטיקה. שום דבר לא היה על חשבון הבית, אבא קיבל הכול במסירות נפש. היא לא התלוננה אף פעם. הלוואי ונגיע לקצה הכי קטן שלה.

"אין בכוחנו להגיע לדרגות שלה, אבל אנחנו מנסים. הלוואי שנזכה לחקות אותה. היא הייתה אישה מאוד רוחנית ויחד עם זאת הבינה את כל הנשים, ואת צרכיהם. היא התייחסה לכל דבר, עד לבגד חדש שמישהי לבשה. הייתה לה שאיפה וכמיהה לרוחניות, ומצד שני היא הבינה בעניינים ארציים, בצרכים הקיומיים של האישה.  

"אני מאוד מתגעגעת אליה. אני מרגישה שהיא הולכת איתי יד ביד. כל משפט שני אני מזכירה אותה. אני מרגישה שהיא בחדר השני. מהרגע שהיא נפטרה, לפני כשבע שנים, אני מרגישה כאילו שהיא נמצאת מאחורינו. כשהיא עוד הייתה בחיים היו שנים שבקושי באתי אליה בגלל צורכי הבית שלי, ולמרות זאת אומרים לי היום שאני חוזרת על משפטים שהיא נהגה לומר. כאילו שהייתי לידה ושמעתי אותם בעצמי. אני מרגישה שהיא לא נפטרה, היא עוד חיה".

אביה של הרבנית הוא הרב שמריהו יוסף חיים קַניֶבסקִי, מנהיג רוחני בולט בציבור החרדי, פוסק הלכה ומחבר ספרים רבים במגוון מקצועות תורניים.  

"אומנם התגוררנו בדירה קטנה מאוד, וחיינו בעניות אבל מעולם לא שמעתי אותה מתלוננת. אם לה – כאימא -  לא היה קשה וצפוף, גם לנו לא היה. זה כלל לחיים - אם האימא מתלוננת גם הילדים מתלוננים, ולהיפך. במשך שנים לא היה לנו מזגן, והיא אף פעם לא אמרה שחם או קר לה, אז גם לנו לא היה קר או חם. בשלב מסוים הציעו להגדיל לנו את הבית, אבל סירבנו. אמרנו שטוב לנו פה, ממילא לכל אחד ואחת יש מגירה ומיטה. ישנו ביחד ולא היה צפוף לנו. מה צריך יותר מזה? המטבח של אימא היה קטנטן וצפוף, אבל ממנו יצאו סירים ענקיים עם התבשילים שלה.

"כשרצו להגדיל את המטבח אימא לא רצתה. גם לי לא היה מזגן בבית, אבל הסכמתי שיתקינו לי אותו בתנאי שאבא שלי יגיע אליי בצהריים לנוח בימות הקיץ הקשים שאחרי תשעה באב. הוא הבטיח וקיים. במשך שנים, אחרי תשעה באב, בתקופת בין הזמנים, הוא נהג להגיע בצהריים לנוח ואחר כך למד במזגן. אני לא שוכחת את השנים האלה. ברגע שההורים שמחים - גם הילדים שמחים".

שעת הבוקר בבית קניבסקי: אבא עטור בטלית ותפילין

כאמור, הרבנית קולדצקי הייתה שותפה בכתיבת הספר 'בית אמי', בו מאפשרת אחותה הרבנית רות צביון הצצה להתנהלות של בית גדול הדור של הציבור החרדי.

בספר מתארת הרבנית צביון: "עדיין מתנגן באוזני קול לימודו הנעים של אבא, היושב ליד הסטנדר סמוך למיטתי, ומשנן את דפי הגמרא – הן בערב בשובו מן ה'כולל' והן באשמורת הבוקר, כשרק קולו מפר את הדממה".

"מידי לילה בשעה 22:00 היה אבא קורא קריאת שמע שעל המיטה ועולה על יצועו", מספרת בתו של מרן שר התורה, "ובשעה שתיים וחצי לפנות בוקר כבר שב לחדר הספרים (והילדים…) חלק מן הילדים העביר למיטתו כדי לפנות מקום לחברותא שהגיע ללמוד עמו. במשך השנים היו לאבא חברותות שונות, ועם כולם דקדק שיגיעו בזמן ולא יאחרו.

"השכם בבוקר, סמוך להנץ החמה יורד אבא לבית הכנסת לתפילת שחרית כותיקין", מספרת הרבנית ומציינת כי אביה מקפיד לקיים את כל המצוות בזמן הראשון שניתן לעשותן, בבחינת 'זריזין מקדימים למצוות'. משום כך מתפלל הוא את כל התפילות מיד בתחילת זמנן. "בשובו, יושב היה ליד מיטותינו בחדר הספרים, כשהוא עטור בטלית ובתפילין, וקורא נביא בטעמים", היא ממשיכה לתאר.

"הנעימה המתוקה של פסוקי הנביא, שהתנגנה מדי יום ביומו בעוד קורי השינה על עינינו, נדמתה לנו כחלום מתוק. עד היום היא מהדהדת באוזנינו, והננו מתרפקים עליה בגעגועים! בשעה זו (שבקיץ היתה מוקדמת מאוד), התחיל הבוקר בביתנו. התעוררנו, נטלנו את ידינו, ומשום שאבא נזהר לא ללמוד תורה בחדר כל עוד נמצאים בו מי נטילה. פינינו אותם תכף ומיד. סידרנו את המיטות בזריזות כדי שאבא יוכל להמשיך ללמוד בחדר מסודר".

המשימה החינוכית הכי חשובה: לומר לילדים שהם בני מלכים

הרבנית קולדצקי חושבת שהמשימה הכי חשובה של הספר 'בית אמי' היא בהשראה שהוא מעניק לנשים אחרות. "כל אחת שקוראת את הספר יכולה לקבל השראה שאפשר להיות אישה הכי נורמאלית בעולם. אישה שמתלבשת יפה ובצניעות, מבינה את כולן, ומתפקדת כאם ורעייה על הצד הטוב ביותר. אימא היא ההוכחה שאפשר להישאר בדור שלנו מושלמת בחסד. אומנם לאימא שלי לא היה קל בחיים, אבל היא בחרה להיות שמחה".  

"כל אחת שקוראת את הספר, חרדיות או מתקרבות ליהדות, יכולה לקבל השראה של שמחה ונחת מתפקיד האישה. רואים מה היא עשתה בגידול וחינוך הילדים וכיבוד בעלה. היא אף פעם לא אמרה בבית שאבא שלה, הרב אלישיב ע"ה, היה גדול הדור. מה שאבא שלי אמר בבית היה קודש קודשים. כל אישה שקוראת את הספר יכולה לראות שאפשר לנהל בית עם תורה ומצוות, ולהיות האישה הכי טובה. היא מסרה נפשה לציבור, כל העוסקים בציבור הקב"ה משלם שכרם. אפשר להיות צדיקים ולהמשיך לחיות נורמאלי. היא לא הייתה מסכנה, כולם אהבו אותה ורצו להידמות לה, זאת השאיפה. מתי אגיע למעשיי אבותיי".  

הדור הצעיר, שבחלקו נושר, מציב אתגר חינוכי לא פשוט להורים. מה המשימה החינוכית הכי חשובה בעינייך?  

"המשימה החינוכית הכי חשובה היא לומר לילדים שהם בני מלכים, ולחיות דרך המסר הזה. צריך להסביר להם שאנחנו הכי חשובים בכל העולם, אנחנו בדרגה הכי גבוהה והקב"ה אוהב אותנו. אחד הדברים החשובים הוא להתענג על המצוות שמהוות את הסיפוק הכי גדול. ואם קשה - אז להסביר וללמד שדווקא אז, השכר הוא פי אלף על כל מצווה".

את מתייעצת עם אביך?

"במשך שש שנים נהגתי לקבל אצלו קהל בבית. כשעלתה שאלה שהצריכה את התייחסותו נהגתי להיכנס ולשאול. כמובן שלא הייתי מפריעה לו ללמוד. הייתי מחכה שהוא ירים את העיניים מהגמרא, שואלת ומקבלת תשובה. עכשיו אני מקבלת קהל בבית כנסת לדרמן. אם אני צריכה משהו, אני מתקשרת לרבש"קים ששואלים אותו, והוא עונה בסבלנות.

"ממילא אבא עונה בקיצור, הוא לא מדבר הרבה, כל היום הוא עם הגמרא. חבל שלא מתאפשר לי לבוא אליו יותר, אבל רוב היום אני בקבלת קהל עם נשים, כך שאין לי זמן. האמת שבהתחלה לקחתי ללב וחשבתי איך אעזוב את הקדושה בבית, כל הברכות היו בזכות הבית. הרגשתי ביטחון כאילו אימא בחדר השני. כשעברתי לבית הכנסת היה לי קשה, אבל ב"ה הברכה ירדה איתי.

הנשים שמגיעות אליה זקוקות לשידוכים, ברכה לידה קלה או היפוך התינוק - אותן היא מקבלת בלי תור. "יש אלפי בנות שצריכות ברכה לשידוכים או שצריכות לסגור שידוך. הצרה הכי גדולה זה משפחות של מעוכבות השידוכים, לפעמים יש ארבעה חמישה ילדים שלא נישאו. הסטייפלר הקדוש (סבה של הרבנית, ואבי אביו הרב יעקב ישראל קַנִיֶּבְסְקִי) נהג לומר שהצרה הכי גדולה היא שיש ילדים מבוגרים שעדיין לא התחתנו והקימו בתים. זה יותר קשה מנוער נושר ומהכול.

בנוסף, מגיעים נשים, ילדים וצעירות שחולים במחלה הנוראה שהיא ממש כמו מגפה. ב"ה אנשים יוצאים מזה ואנחנו מחזקים אותם. יש הרבה נשים שב"ה הבריאו. אין עצה ותבונה רק תפילות, וצניעות לבת ישראל. אימא ע"ה הייתה מאוד צנועה ונהגה לעשות חסד. כשהיינו נוסעים לים אימא הייתה מבקשת שנעבור בין השכנות ונשאל אם יש ילדה שאימא שלה אחרי לידה והיא לא יכולה לקחת אותה לים. היא הייתה אימא של עם ישראל, אבל לא על חשבון אף אחד".

לרבנית יש מסר לנשים: "הכי חשוב שנדע שאנחנו בנות מלכים, שנהיה גאות בתפקיד של אימא יהודיה. אנחנו עיקר הבית. אין כמו אימא יהודייה. כשאישה שולחת את בעלה ללמוד - שכרה גבוה יותר מאשר של בעלה. אימהות ונשים צריכות לדעת: האישה היא המלכה של הבית. האישה היא עקרת הבית, האימא היא העיקר, היא הכי חשובה. כשמתפללים על ילדים מזכירים את האימא. אם הילדים מחונכים - משבחים את האימא, הכול זה האימא. היא משרה ברכה בבית. כל השכינה בבית בזכות האישה. היא מחדירה יראת שמיים לילדים. האישה היא הממשיכה של שושלת דורות מפוארת של עם ישראל, היא הגשר ליראת השמיים. הרב קַנִיֶּבְסְקִי אומר שהתפילה של האישה נכנסת לקודש קודשים, היא מגיעה עד כיסא הכבוד".   

לרכישת הספר 'בית אמי', הספר שנכתב על פי בקשתו של הרב קנייבסקי, לחצו כאן.

דרגו את המאמר - ותעזרו לקידומו בגוגל:

ממוצע 4.9 (88 מדרגים)
הנקראים ביותר
הידברות שופס

המדריך המלא לחינוך ילדים - הרב זמיר כהן

48 ש"חלרכישה

מוצרים נוספים

זוגיות עם רגש - הרב מיכאל לסרי

בוסר המלאכים - ארגז כלים להורי המתבגר - הרב דן טיומקין

מעבר לסגולה - הרב אליהו עמר

בית אמי - הרבנית בת שבע קניבסקי

רזי התזונה - להתנקות, להבריא, לרזות בקלות

שבויות

לכל המוצרים