הרב יצחק זילברשטיין
חציו בשמיעה וחציו באמירה
החל שמעון לברך: "ברוך אתה... מלך העולם..." לפתע קפץ ראובן והמשיך: "שהכל נהיה בדברו"!
- הרב ארז חזני / והערב נא
- י"א ניסן התשע"ה
מעשה בראובן שנסתפק אם בירך על כוס הקפה שלפניו. מה עשה, ביקש משמעון שעמד לברך את ברכת 'אשר יצר', שיכוין להוציאו ידי חובה בברכתו! "היאך אוכל לפטור אותך בברכת אשר יצר כאשר הברכה שבה כבודו מחוייב היא ברכת שהכל?!" - תמה שמעון. השיב ראובן: "תתחיל לברך ואז תבין". החל שמעון לברך: "ברוך אתה... מלך העולם..." לפתע קפץ ראובן והמשיך: "שהכל נהיה בדברו"! דהיינו, את החלק הראשון של הברכה (שם ומלכות) שמע מחבירו (ויצא מדין 'שומע כעונה'), ואת חתימת הברכה המשיך בעצמו.
ויש לשאול: האם ניתן לנהוג כן? האמנם אפשר להשתמש בעצה זו במקום ספק ברכה?
תשובה
בדברי הגאון רבי עקיבא איגר (בשו"ת סימן ז') מבואר יסוד, שיכול אדם לשמוע ולצאת מחבירו בחלק מן הברכה, ואת החלק האחר לומר בעצמו[1]. ולמד מדבריו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה חלק א' סימן כ'), שמי שמסופק למשל אם בירך ברכת המוציא או לא - יכול לשמוע מאחֵר אשר מברך על היין או מברך להתעטף בציצית, באופן שיכוין לשמוע ממנו רק את הפתיחה בלבד, ואילו 'המוציא לחם מן הארץ' יאמר השומע בעצמו, ויצא מקצתו בדיבור ומקצתו בשמיעה. אמנם סיים המנחת שלמה: "אלא שמעולם לא שמענו חידוש גדול זה"[2].
על כל פנים, נראה שבמקום ספק ברכה, שבלאו הכי פטרוהו מלברך מחמת הכלל: 'ספק ברכות להקל', יוכל בשעת הדחק (כשאינו מוצא מי שיוציאנו בברכתו) להשתמש בעצה זו - וישמע את ה'שם ומלכות' מאדם אחר, וישלים בעצמו את הברכה שבה חפץ, וכך מבואר גם בספר "שולחן הטהור" (סימן רי"ג ס"ג), שכתב אודות המסופק אם אכל מזונות כשיעור, וחבירו מברך 'על הגפן', שיוכל לשמוע ממנו שם ומלכות, וכאשר חבירו יאמר 'על הגפן ועל פרי הגפן' - יאמר הוא 'על המחיה ועל הכלכלה', ויכוין בעת שמיעת השם ומלכות לברכת על המחיה.
[1]רבי עקיבא איגר דן שם בענין הנשים שאינן מבינות לשון הקודש, שיכולות לצאת ידי קידוש ע"י זה שיאמרו יחד עם המקדש נוסח אמצע ברכת הקידוש, ואת הפתיחה והחתימה תשמענה מהמקדש, שאת המעט הזה מבינות בלשון הקודש. נמצא כי סובר איפוא בפשיטות, שניתן לצאת בשיתוף של שמיעה ודיבור.
אולם החזון איש (סימן כ"ט סק"ו) תמה על דבריו, שהרי הדין הוא שאי אפשר לחלק ברכה לחצאין, כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן קצ"ד סעיף ג': "שלשה שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע כל ברכת המזון, אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית, חייבים בזימון, וכל אחד יברך הברכה שיודע, ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום; אבל לחצאין אין לברך, אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה, שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים".
ותירץ הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה חלק א' סימן כ') כי יש לחלק בין ברכה שמתחלקת לכמה אנשים, לבין ברכה הנאמרת כולה על ידי המברך, אלא שהשומע מתכוין לצאת בחלק אחד וחלק אחר אומר בעצמו. לגבי ברכת המזון לא ניתן לחלק את הברכה מכיון שכל אחד מברך חצי ברכה, ועל חצי ברכה אין שֵם של ברכה, ולכן אנו אומרים כי חצי ברכה מזה וחצי ברכה מזה לאו כלום הוא. מה שאין כן באופן שהמברך אומר את הברכה בשלמותה - זו ברכה מתוקנת, וממילא רשאי השומע לצאת ידי חובה בחלקי הברכה שבם חפץ.
[2] ונוכל עוד לדחות את הראיה מדברי רבי עקיבא איגר, שהרי כל דבריו נאמרו אך ורק בנוגע לאמצע ברכת הקידוש (באופן שאת הפתיחה והחתימה שומע מאחר), ואולי את עיקר הברכה אין לחלק לשניים.
עוד יש לדון, האם ניתן לצאת ידי חובת ברכת הנהנין באופן של שמיעת שם ומלכות של ברכת השבח, כגון ברכת אשר יצר, או משמיעת ברכת המצוות, כגון ברכת על נטילת ידיים. ולכאורה מסתבר שאין לחלק ובכל אופן יוצא. וצריך עיון.
לרכישת ספרי "והערב נא" הקליקו כאן.