חורבן הבית

הרמטכ"ל לשעבר נשאל האם הוא מתחרט על כך שביצוע תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה החל במוצאי תשעה באב, וענה בשלילה נחרצת

"אנשים התווכחו, דיברו מדם לבם, וקבענו כמובן להמשיך. חשבתי לעצמי אחר כך: איך יכול להיות ש-35 שנים אני חי במושב הזורעים ולא ישבתי איתם ככה אף פעם?"

וגם: למעלה מ-500 צאצאים מוקירים את חסיד אומות העולם שהציל את סבם בשואה, באירוע מיוחד ומרגש

"מה נתנה לנו עוד תגובה גועלית ועוד עקיצה קטנה? האם באמת לא נוכל להתקיים מתוך אהבה?": פוסט שפרסמה נטלי דדון ברשתות החברתיות, ריגש אלפים והפך לויראלי

לפעמים נכנס לכלוך לתוך הבית, ועל פניו נראה שהכול בסדר. אבל לאט-לאט, משהו בתמימות וביופי של הבית נסדק

האם עלינו להיות עצובים בימים אלו, מה תפקידינו, ומהי הסגולה המיוחדת הטמונה בהם? 10 עובדות על ימי בין המצרים

ודמעה לא נזלה. לא על הבית שלו, וגם לא על הבית שלי. לב אטום מרוב מנגנוני הגנה שנבנו להם, לבנה אחרי לבנה, שנה אחרי שנה. בשר מת שכבר כמעט ואינו מרגיש באיזמל

המהומות מימי "שומר החומות" נרגעו. בפועל, זה לא כך. מתרחשים פה המון אירועים, אבל הם לא הופכים לכותרת ראשית. הם בשולי החדשות, ברמת המבזק, ואנחנו פשוט לא מחברים את הנקודות לתמונה שלמה

הנשיא יצחק הרצוג השתתף בקריאת מגילת איכה בבית כנסת באשקלון: "לא פסו אויבינו מהעולם, עלינו להישאר מאוחדים תמיד"

האם הצער על חורבן הבית הוא על אירוע שהתרחש לפני כ-2,000 שנה, או על מציאות החיים הנוכחית? וכיצד אפשר לעזור לעצמנו להרגיש ולהתחבר לחורבן בתשעה באב?