כל התכנים של יהוסף יעבץ

זהו ספר ה"שאילתות" שכתב רב אחא משבחא, שהיה בראשית תקופת הגאונים. עד רב אחא, לא העלו חכמים בדעתם שיש מקום לכתוב עוד ספר. הרי יש לנו התלמוד, ובו מפורטות כל ההלכות, מדוע יש צורך בעוד ספר?

המתיישבים סבלו קשות מהתנכלויות מצד בעלי הבתים הערביים, שחששו לירידת מחירי הבתים בירושלים בעקבות הקמת השכונות מחוץ לעיר. לצורך שמירה הוקמה ה"גברדיאה". היו אלה יהודים מאנשי היישוב שהיה להם נשק, והם פטרלו בשבילים שבין שדות הטרשים השוממים

בשלב מסוים התקבצה סביבו כמות חסידים כה גדולה, עד שהוא החליט להקים צבא, ומרד בשלטון הפרסי. אבו עיסי צייר מעגל גדול בחול סביב מחנהו, ונשבע לכל חסידיו כי מי שיעמוד בתוך המעגל לא יינזק. מסתבר שהמעשה הזה הפחיד את הפרסים, שפחדו מכישוף

תוך זמן קצר מאד הכירו גדולי הדור בחריפותו העצומה, בידענותו וגם בהתמסרותו לאמת. הם מינו אותו לאב בית הדין, בידעם כי אין מי שיקיים יותר ממנו את המצווה "לא תגורו מפני איש", ועל כך הוא שילם מחיר כבד מאד

הקב"ה גזר על אברהם שזרעו יהיה גר בארץ נכרייה, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה. ההבטחה הזו של הגלות יצרה אותנו כאומה בשליחות, ולא כשבט המתיישב לו באדמתו ומתחיל לבנות בתים ולנטוע כרמים, ועשוי חלילה לשכוח את שליחותו

בבוקר יום השבת התעוררה הכלה הטריה לאה גונצהויזן בשעה קצת מאוחרת. רק בערב שבת זה נערכה החופה עם חתנה איציק נייבורג. היא התבוננה על המיטה השנייה שלצידה, כשלפתע גילתה: המיטה ריקה

במאה ה-19 קמו בני הישוב הישן, והעזו לבנות שכונות חדשות ליהודים מחוץ לחומה, במקומות שנחשבו מסוכנים, ושאף אדם לא ההין לשהות בהם לבדו

אדם עשיר מפרנסי הקהילה, ושמו ברוך, הפסיד בדין לפני רבי יוסף בן לב, וחויב לשלם סכום גדול. כשפגש אותו ברחוב העיר, העז את פניו בחוצפתו וסטר על פניו של הרב. רבי יוסף המשיך ללכת, ולאחר זמן מה נעצר מהליכתו וקרע את בגדיו על חילול כבוד התורה

לפני כתשע שנים נכבשה העיר פלמירה שבסוריה ע"י ארגון דעאש. ייחודה של פלמירה וההיסטוריה שלה נשכחו במשך דורות רבים. רק בעת החדשה התחילו לתייר ולחפור את עתיקותיה. אמנם הבקי במקורותינו יוכל ללמוד מהם את כל ההיסטוריה של העיר פלמירה, ששמה המקורי הוא "תדמור"

ברשימת צאצאי נח מוזכר מישהו שהשם שלו נשמע מפחיד: "וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת" (בראשית י', כ"ו). מיהו חצרמות, ומדוע נקרא כך?

התוכנית האלוקית הולכת בכיוון אחר. אין טעם להשמיד את הרשעים, כי בסופו של דבר הרוע מתגבר, בדיוק כמו שבטבע אי הסדר מתגבר. יש לטפח את הטוב שיהיה עצמאי, ויוכל לחלחל על ידי מעשי האדם, מלמטה למעלה, עד שיתפשט בכל העולם, ולא על ידי התערבות ה' מלמעלה למטה

בני ישמעאל רואים במילה רק את החלק של החיתוך, ולכן עושים אותה גם בגיל מבוגר, כי הם רואים במצווה זו עניין של צער וייסורים, ומתגאים בכך שהם סובלים זאת בגיל מבוגר, ואילו בני ישראל רואים במילה אות ברית קודש

בעקבות ההשכלה והרפורמה שהלכו ופשו באירופה בקרב היישובים היהודיים במהלך המאה התשע-עשרה, נותרה ארץ ישראל כמקום מפלט אחרון ששמר על טהרתו כמבצר ליהדות האותנטית, שכן משכילים או רפורמים כמעט לא היו אז בארץ, ואנשי היישוב הישן היו חרדים לשמור על צביונו זה של היישוב

על חייו הפרטיים של הרב הראשי הראשון ליהודי טורקיה ידוע לנו מעט מזעיר. אנו יודעים רק שמוצאו היה ממשפחה מכובדת - משפחת קאפסאלי, שהוציאה מתוכה הרבה גדולי תורה. הוא למד תורה בישיבות הגדולות של אשכנז וכן ארצות אחרות, שבהן קנה שם של תלמיד חכם מובהק

ביום שבת, ט' בטבת ד'תתכ"ז (30 בדצמבר 1066) הסתער ההמון המוסת על ארמונו של רבי יהוסף הנגיד. רבי יהוסף אמנם התחפש, צבע את גופו בצבע שחור, והיה בקיטון המשרתים, כדי שיחשבו שהוא עבד כושי, אך מישהו זיהה אותו

לאחרונה התגלה ממצא מעניין הקשור בתיבה. ד"ר אירווינג פינקל מהמוזיאון הבריטי, מומחה בכיר לתרבות מסופוטמיה, חשף פרטים מדהימים על מפה בבלית עתיקה מהמאה השישית לפני הספירה, המתארת את מיקומה המדויק של תיבת נוח

ב-1813, אחרי ניצחון הרוסים על נפוליאון, ניסה נציב ממשלת פולין להשפיע על ברנהרד שיחזור ויקבל עליו את ראשות שירותי הבריאות בפולין. הוא דחה את ההצעה בטענה שעליו לדאוג קודם כל לבריאות היהודים בפולין, שהממשלה אינה דואגת להם

במשנה במסכת ברכות מוזכר, כי הרואה את האבנים במורד בית חורון מברך ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה, ומכאן שהאבנים האלו היו מזוהות על ידי חכמינו. האם ניתן לזהות אותן בזמננו?

בספר מלכים מתאר הנביא את המס הכבד שהטיל סנחריב מלך אשור. והנה, בימים האחרונים התגלו בשכונת ארנונה הירושלמית, שרידי המבנה שבו התנהלה גביית המס (אולי הארנונה) שהטיל סנחריב על ירושלים

החוקרים כותבים כי זה עשוי להישמע כסרט בדיוני, אולי סרט ילדים – פטריה שחושבת לאן כדאי לגדול ולאיזה כיוון? הרי אין לה מוח באמת... אבל המציאות עולה על כל דמיון