כל התכנים של חנה דיין

ניפוץ התדמית לא יכול להיעשות על ידי שימוש במילים קשות. הרי את הטענות וההאשמות הקשות הוא כבר שומע מאשתו, וזה לא עוזר

"אתה לא הפכת את אשתך למלכה. אתה הפכת את אשתך לחסרת משמעות". ידעתי שהמשפט הזה יהפוך לו את הקרביים

כל הדמיונות וכל הציורים שיש לך בראש על קשר זוגי ניזונים מכל מיני סיפורים ודמיונות שצברת במהלך הילדות שלך, ונחקקו אצלך. הם רשומים אצלך חזק כל כך, שאת בטוחה שזו גם התפיסה האמיתית שלך

ברגע שתתחיל להרגיש אותה, ומצד שני להביא את הכוחות שלך כשהם מותאמים אליה, אז תוכל להיות תנועה מאוחדת, זוגית, ספירלית, משותפת

"את מדלגת על החלק של קומת הרגש, ועוברת ישר לקומת העשייה. הדבר הזה בעייתי מאוד, כי זה מאפשר לך להגיד כל מיני דברים שאת חושבת, בלי שהם יהיו באמת חלק ממך". כשיש קצר בין המוח ללב

כאשר אדם יוצא לפעולה ללא כוח רצון, ישנה סבירות גבוהה שהוא ייחלש באמצעו כי הוא פשוט הכריח את המציאות בלי שום התבוננות בכלל אם הנפש שלו מוכנה לכך

כשאנחנו זוכים להרגיש מרירות מהמרחק מהשם, זה לא משהו רע, יש בזה הרבה עונג. זה שיקוף ליוקר ולשמחה שיש בקשר

למה יש לי חרדות, ואיך הידיעה על נוכחות ה' מסביבי יכולה לעזור לי להתגבר עליהן?

כשאתה שלם לחלוטין עם ההחלטה להיות הורה, אתה תנסה לייצר כמה שיותר הזדמנויות למגע עם הילד. לפגוש את הילד, את הקשיים שלו ואת ההתמודדויות שלו

"אתה רוצה שתהיה לך תמונה יפה כזו של משפחה שאוכלת ארוחת ערב משותפת, שכולם מחייכים. ואז את באה ומנפצת לו את הבועה, כי מה שאת מציעה לו זה שצריך ללכת איתם לרופא שיניים, לחוגים"

"איך אני אפתח אליו? אחרי כל הפגיעות שלו בי? את יודעת מה זה לחיות ככה עם החוסר הזה כל כך הרבה שנים, כשאני עצבנית ופגועה?"

הבעיה היא שנוצרת בתוכי תחושה שאם אני לא הולך אחרי הרצון שלי, אני בעצם מרגיש שאני מוחק את עצמי. לוותר על עצמי? את זה אני לא יכול לסבול

גאווה, פירושה כאשר אדם מנסה לקבל חיות, כוח ועוצמה ממשהו שאין לו. כשאני מרגישה חיסרון, אני בעצם מרגישה שחסר בי משהו מאוד מאוד יסודי, וזה גורם לי להרגיש מצוקה

"אני לא חושבת שאת רוצה להתגרש. אני גם לא חושבת שאת לא רוצה להתגרש. את בעצם לא בוחרת, לא בגירושין ולא בנישואין"

נשארת איתו, אבל זו לא היתה הבחירה שלך. עשית את זה מפחד. ומה תעשי עכשיו?

אתה צריך ללמוד מתי ומול מי להישבר. אתה לא צריך כל הזמן להישבר. אבל אסור שהתדמית תהפוך אותנו לעבדים שלה, שאנחנו כלואים בתוכה. הייתי מציעה שתתחיל את זה מול ליטל, את שבירת התדמית

בעצם אין פה שום מחויבות אמיתית. כשטוב לי - אני נשאר, לא טוב לי - אני הולך. אף אחד לא יוצא מעצמו

מבחוץ, כביכול, הכל מתפקד בסדר. יש איזה רובד חיצוני שנשארים בו: קניות, ילדים, שבת, טיולים ושאר עניינים תפעוליים של בית ומשפחה. חסר החיבור הפנימי, וזה הדבר המרכזי שמפריד ביניכם

הרבה פעמים רק מנסים להגביר את מצב האהבה, ולא מטפלים במצב הבסיס, שהוא הכבוד. ויש זוגות ששמים את כל הדגש על הכבוד ההדדי (שלב הבסיס), ולא לוקחים את זה הלאה, למקום של אהבה ודבקות

זה שהיא עכשיו נגדך, זה כי היא נלחמת עליך. זה גם למענך. שתהיה מחובר, שתהיה יחד. היא משקפת לך, בצורה שאולי קצת מכאיבה לך, את זה שאתה בעצמך התנכרת