כל התכנים של הרבנית חגית אמאייב

אני בדיכאון, אני סובלת, ואין סיכוי בעולם שאצא מזה. האומנם? מדוע שולח אותנו היצר אל זרועות הדיכאון, ואיך אנחנו יכולים להילחם בכך?

דור האינסטנט רוצה לקבל הכל ומהר. לכן לרבים מאיתנו קשה להשקיע בדברים שדורשים סבלנות. נישואין, למשל

שוב מגיע אדר, וכולנו רוצות להרגיש שמחה באוויר. איך נעשה את זה?

הילד שלי תוסס מאד, האם עלי לקחת אותו לאבחון? איזה מקום יש לבושה באבחון של הפרעות קשב וריכוז? ומהן הסיבות שמובילות להתנהגות לא מרוסנת?

עלינו לזכור שלנסות לתקן את העולם, כמו גם את הבעל והילדים, זה פשוט בלתי אפשרי. עובדה שכל הניסיונות עולים בתוהו... העניין הגדול ביותר הוא שבכל אדם יש הפוטנציאל והכוח להיות המגדלור במקום בו הוא נמצא להפוך לקברניט של הספינה

האם אנחנו, ההורים של היום, יודעים שחינוך ילדים זו עבודה קשה, או שאנחנו מצפים מהם להתחנך "אינסטנט"? בואו נלמד מהמנהיג הראשון איך להנהיג נכון את ילדינו

במציאות הרוחנית, הכוללת את עולם הרגש דרכו אנו חווים את המציאות, העבודה היא לבחור בין טוב לרע, בכל שלב ושלב. או נכון יותר יהיה לומר – לבחור בטוב בכל רגע מחדש, משום שהרע פשוט מופיע ומשתלט גם ללא כל הזמנה מוקדמת

עם הכניסה לחודש השמח בשנה, כמה סיבות להתרגל לשמחה באופן קבוע

הקב"ה הטביע בתורה הקדושה את הכלל: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", אולם בדורנו התהפכו היוצרות וכמו נוצר כלל חדש: "כבד את בנך ואת בתך, למען לא יקצרון ימיך"

הנפש דומה לכוס שאליה אנו מבקשים למזוג משקה. היא מסוגלת להכיל עד גבול מסוים. אם ננסה להמשיך למזוג לתוך כוס מלאה - המיותר יתחיל להישפך לצדדים ולגלוש לכל עבר

דווקא מתוך החורבן והקושי הגדול, צומחת הישועה הגדולה ביותר לה את יכולה לצפות, והיא מגיעה כהרף עין

היצר גורם לאדם לחפש את האושר במקומות אחרים. מהיכן זה נובע, ואיך מונעים את זה?

הנפש דומה לכוס אליה אנו מבקשים למזוג משקה – היא מסוגלת להכיל עד גבול מסוים. אם ננסה להמשיך למזוג לתוך כוס מלאה, המיותר יתחיל להישפך לצדדים ולגלוש לכל עבר

דווקא בזמנים בהם נדמה שהגענו לדרגה הנמוכה ביותר, צריך לזכור שהגאולה ממש מעבר לפינה

רוצים שיתוף פעולה מצד ילדיכם? תעצימו אותם ותאירו להם את יכולותיהם ואת כישרונותיהם המיוחדים להם. מילים טובות ושפע של מחמאות יעשו לכם את מרבית העבודה

עלינו לזכור שהקב"ה אף פעם לא מתבלבל, ואם הוא הביא אותנו לעמוד תחת חופה וקידושין - זה אומר שהעבודה של שנינו ביחד ולחוד היא דווקא תחת קורת גג אחת

אפשר לעבור חיים שלמים ולפספס אותם. כדאי לשים את המיקוד על הדברים הנכונים באמת, וליהנות מן היופי שבדרך

אף אחד לא מתכונן לקראת ניסיון. זה פשוט מגיע פתאום, וצריך להתמודד עם זה. איך נתמודד עם הניסיון בדרך הנכונה?

לאן נעלם אותו מבט נוקב, שאפשר חינוך של הילדים בלי מילה מיותרת? ומהו הסוד שאפשר למנשה ולאפרים לגדול במורשת אבותיהם גם בתוך הטומאה של מצרים?

מהיכן נשאב את הכוחות להילחם את מלחמת החיים בלי להישבר? ואיך מסייעת לנו הענווה בהתמודדות עם הקשיים שבדרך?