כל התכנים של ליבי בביץ

אז היום, אחרי 37 שנות ציפייה, אני עומדת כאן – ואומרת לך תודה. לך, שפעמים רבות כל כך הרגשתי שאתה עושה לי 'דווקא', שאין לך כוח אליי, שאני לא באמת חשובה לך, שיש לך דברים יותר דחופים מלשמוע את הצרות שלי עכשיו. לך, שפעמים רבות כל כך פינית זמן ביומן העמוס שלך רק כדי להקשיב לי. רק כדי ללטף את פניי ברוך ואהבה ולהבטיח שהכל יהיה בסדר. אחרי 37 שנות שמחה ומועקה שידענו זה עם זו – אני עוצרת, ואומרת לך תודה על החיים האלה – אולי לא החיים שדמיינתי לי כילדה – אבל אלה החיים המיוחדים שלי, איתך

וכל מה שנותר לי לעשות הוא לפזם את אותו הפזמון, שוב ושוב ושוב: וכך אני אומרת לך אבאל'ה – שלא תחשוב שהכנפיים שלי, אלו שכל כך רוצות לנסוק אליך בתפילה ובשמחה וברוחניות מבטיחה – נשברו. הנה, תראה, עוד לא איבדתי את האמונה בך. לא פסקתי מלאהוב אותך. לא איבדתי את מהותי במסע הארוך הזה. מתפילותיה של רווקה מתבגרת