איה קרמרמן

אולי זה הזמן להתנקות מיצר הצריכה החמדנית שלנו, שמייקר ומפזר ויושב לנו בזיכרון ומשאיר אותנו עבדים

מכת הדרך-התארכה-ב-15-דקות-אבל-חסכנו-לך-שלוש, זה לא צ'ופר ולא נחמה. ומכת בדיוק-מצלצל-הטלפון-ולכן-המסך-של-הווייז-נעלם-ופספסתי-את-הפנייה

המראיינת לא הבינה למה אני שולחת עם הילדים לגן ליקר אלכוהולי של אתרוגים. הייתי צריכה להסביר שאת מצוות משלוח מנות מקיימים בבוקר הפורים. בלבלתי אותה. איפה בדיוק מחלקים משלוחי מנות אם לא בגן?!

כשבונים סל מזון שמוגדר כבריא יש לשאוף לאידיאל הבריאות, ולא להכניס לסל מוצר כי אותו אנחנו מסבסדים. לומר שמומלץ לצרוך שלושה או ארבעה ירקות זו בדיחה גרועה

אז במה אנחנו, הנשים, טובות? בלהראות שהכל בסדר, בלחשבן – וגם בלהתרצות, בלראות דקויות, ובעוד כמה דברים חשובים יותר או פחות

לישון בבית זה פסה. בעל תשובה מגלה שעומדות בפניו מספר אופציות, כולן נראות לו הזויות ואיומות, ובכולן לא כלולה נוחות המיטה והכרית שלו

הוחלט שהינוקא בן ה-17 יפדה את התינוק בן ה-15. ואיפה בשם השם אני מוצאת קערת כסף מספיק גדולה שתכיל את ה-1.85 מטר של המתבגר החביב שלי? בסך הכול נשמע הגיוני

האמת, מעל הרצון לראות אותך יש פחד. פחד לפגוש אדם כל כך קרוב, שהלב אוהב במלוא המרץ, ובכלל לא מכירים. איך מחבקים אדם כזה? איך מדברים איתו?

כל פעם אני בטוחה שעשיתי עבודה עם עצמי, ניתוח להוצאת קוצים, וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש שנשארה חתיכה בפנים

"ילד אחד אמר לנו: 'הלוואי והייתי עשיר. הייתי מחלק לילדי הרחוב אוכל, תרופות, בגדים, מקום מחסה'. אם ילד רחוב שאין לו דבר מוכן לחלוק איך אנחנו, שיש לנו הכול, כאלה חמדנים?"

הלוואי שהייתי מצליחה למצוא נקודות טובות במי שצורב אחרים בסתר מקלדת, בשם חופש הביטוי והדעות. הלוואי. אבל כרגע, כל מה שבא לי זה לשכוח את מה שהם כתבו

אם כשהוא הולך, המורה מתנער ומזלזל בצער של הילד, הילד מבין שהוא לבד, ובפעם הבאה הוא יטפל בזה בעצמו, בחוסר בשלות מחשבתית ובחוסר שיקול דעת בוגר

אומנם אי אפשר לראות את העתיד, אבל אנחנו כן יכולים לשנות. אנחנו יכולים להוריד את המגננות, להסיר את הגשמיות של היקרים לנו ולזקק מתוכה את האור שלהם ואת החשיבות שלהם בחיינו

האם גם אנחנו, בלי לשים לב, השחלנו למשפחה ילדים נוספים שאנחנו לוקחים איתנו לכל מקום? התשובה היא לפעמים

אנחנו חושבות ורואות את כולם גם כשאנחנו ישנות. ולכן, אנחנו רוצות שמישהו יחשוב עלינו ככה. שיראה אותנו בלי שנבקש. שיחשבו עלינו סתם ככה פתאום

אם זה המחיר שמשלמים על סדר, עזבו. אני מוותרת. אני לא מעוניינת ולא צריכה שום משקפיים וירטואליים

האם יש קשר בין מעמד כלכלי גבוה לבין אכילה בריאה? מתברר שלא בדיוק. אפילו להיפך

למה אמרתי שלהתקין אינטרנט מסונן היה טעות? כי זה גרם לי להוריד מגננות. כי זה לא מספיק. כי חשבתי שזה מגן עליהם

עברו כל כך הרבה שנים, ואני מרגישה שכאילו הכול בסדר. שהיום יום מאושר. שאני שלמה. ואז, ברגע, משהו משתנה. אני לא שולטת בזה, פתאום יש כאב מפלח. משתק

אני מחפשת מישהו שאדע שהוא חושב על טובתי לפני שהוא חושב על טובת כיסאו. לא בטוחה שעדיין יש מנהיגים כאלה