איה קרמרמן

מדי פעם השם שולח עידוד: כשהוא שומר במיוחד בשבילי את השמלה שחמדתי, אחרונה במידה שלי, ביום האחרון של הסייל. כשאני מוצאת על רצפת האוטו מטבע של חמישה שקלים לעגלת הסופר, או כשחניה מתפנה לי ברחוב הכי סואן

הדור שלנו הוא לא זה שהמציא את השיטה. אפילו בני ישראל, פוסט יציאת מצרים, נכשלו בהכרת הטוב. ברגע הראשון שצצה בעיה, הם התלוננו וכספו לקישואים ולאבטיחים

"מן המים הוא נמשה, בחסד של מישהו אחר. ועל כן גם הוא צריך להיות בעל חסד", אומרת קרמרמן, " לזכור תמיד את הטובה שאחר עושה לנו. כך נוכל להפוך ממשויים למושיעים". צפו

זה לא שהחברים שלנו לא נורמליים, אבל נכון שלכל אחד מהם יש סיפור חיים מלא בהשגחה על סף מעשיות חסידיות. גלגולי החיים של כל אחד מהם מספיקים לחמישה אנשים

"להיות קיים באמת זה אומר גם להתקיים ברמה הנפשית והרוחנית", אומרת קרמרמן, "זה לדעת להכיר ולשמר את הזהות הפנימית שלנו". צפו

מסתבר שהייתי צריכה לשמוע לעצתי שלי. מהשיחה הזאת יצאתי חומוס. עכשיו אני רק מתפללת להיות זבוב על הקיר בשיחת המסקנות של ליבי מהתפילה ותמר מהתורה

"לא הייתי חושבת שאחזור בתשובה, זה בונוס שהשם נתן לי", אומרת קרמרמן. "קיבלתי מתנה שאין לתאר אותה". צפו

אמן שלא יירשו את השריטות שלי. את החרדות שלי. את הצער שמלווה אותי, אפילו שחשבתי שנפרדתי ממנו. אמן שלא יצעדו את הצעדים שלי, שהיו קרובים לתהום

היום אני מבינה שלא רק בעלי תשובה צריכים להיות אג'יליים. להיות בעל אמונה, באופן כללי, דורש מאיתנו זמישות מחשבתית (ולא, אלה לא שגיאות כתיב)

היום החטף חי לצדי. דואג שלא אזנח אותו אחרי כל שנות החברותא. בכנות, החטף הזה קבע את מהלך חיי, לפחות ב־17 השנים האחרונות

אם הייתי יכולה לאסוף את כל שעות הדרכת ההורים שלמדתי, הייתי אומרת שאני בוטחת בבנות שלי שהן יחליפו את הבגדים של היוגיסטיות בבגדים צנועים, כדי שיתאימו לעולמן. אני באמת מאמינה שהן יעשו את זה

"אנשים מפספסים את הדבר הזה והוא הכי חשוב בחיים שלנו. טוב לא נהיה. טוב מיוצר. הכול שאלה של בחירות, כי צריך לייצר אותו כל זמן שאתה חי"

אני זוכרת את ההרגשה שלך, את מרגישה שכבשת את העולם קדימה ואחורה. אני מרגישה שעוד לא התחלתי, שאני רק מתחילה לגלות את הכישרונות שלי, לאמץ את החוזקות שלי

כשהילד יוצא לבית הספר ומבקשים בשבילו הצלחה. כשמקבלים באמצע היום טלפון מהגננת והלב עוצר לשנייה. כשלא דרסנו חתולה שרצה לכביש. כשסל הכביסה ריק

אולי אומץ הוא לבוא ולהגיד סליחה, אני יודעת שפגעתי. וכמה אומץ דרוש כדי להגיד "פגעת בי, אני צריכה את החרטה שלך. אני מבקשת את העזרה להמשיך הלאה בחיי

איה קרמרמן מרכזת את כל ה"סליחה", ה"תודה" וה"בבקשה" שלה לשנה החדשה

יומיים לפני שהוא ארז את חפציו, כבר לא יכולתי להשאיר את העיניים יבשות. מסכן הבחור. כל פעם שהוא הסתכל לעברי, התחלתי לבכות. אז כתבתי לו מכתב

מסתבר שאפילו הפרויקטור שמע על זה. הוא טוען שזה לא קדוש. כנראה שבדוקטורט שלו הוא פספס את הלימודים בבית הספר לרפואת הנפש היהודית

מכירים את האורגן הזה שכל פעם שדורכים עליו אור נדלק? ככה הרגשנו. כל צעד קדימה לווה באור ה' יתברך. כאילו הוא אומר לנו: אני אתכם במהלך הזה, אל תדאגו

"אני תמיד אומרת שלא חזרתי בתשובה כדי לזכות בעולם הבא אלא בשביל העולם הזה, כי כל המתנות שאני מקבלת בזכות התשובה הן כבר כאן, בעולם הזה". איה קרמרמן מספרת בגילוי לב על תהליך התשובה המופלא שלה