פתגמים

כִּנּוּי לְאָדָם מַשְׂכִּיל וּבַעַל זִכָּרוֹן טוֹב, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ דָּבָר. הַמַּשְׁמָעוּת הַמִּלּוּלִית: בּוֹר מְסֻיָּד וּמְטֻיָּח הֵיטֵב, כָּךְ שֶׁהַמַּיִם לֹא נִבְלָעִים בְּדָפְנוֹתָיו.

הֶחָכָם אֵינוֹ מַשְׁמִיעַ אֶת דְּבָרָיו בִּצְעָקוֹת, אֶלָּא בְּנַחַת, בְּשֶׁקֶט וּבְסַבְלָנוּת

הַשְּׁתִיקָה מְשַׁמֶּשֶׁת גָּדֵר וּמִשְׁמָר לְחָכְמָה )סְיָג – גָּדֵר(. הֶחַָכָם צָרִיךְ לָדַעַת לֹא לְהִתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ

הֵבִין אֶת כַּוָנָתוֹ.

נאמר על אדם בור, שנוהג להתוכח עם יודעי דבר על אף ידיעותיו הדלות

אַל תִּשְׁפּטֹ אָדָם אוֹ חֵפֶץ לְפִי הַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלוֹ. הַפְּנִימִיּוֹת חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מֵהַחִיצוֹנִיּוּת

נֶאֱמָר עַל אָדָם נָבוֹן, שֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת וְהוּא מֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו

אָדָם חָכָם מוֹצֵא בְּכָל אֶחָד מַשֶּׁהוּ לִלְמֹד מִמֶּנּוּ

נֶאֱמָר לָרבֹ בַּכַוָּנָה שְׁלִילִית עַל אָדָם מִתְחַסֵּד, שֶׁכְּלַפֵּי חוּץ מְנַסֶּה לְהֵרָאוֹת טָהוֹר וּמֻשְׁלָם

נֶאֱמָר עַל אָדָם צָבוּעַ – מִישֶׁהוּ שֶׁחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ דָּבָר אֶחָד, וְאוֹמֵר בְּפִיו דָּבָר אַחֵר