פרשת השבוע

אומר רש"י בפרשתנו: "שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה – למה אתה בוש, לכך נבחרת". כשמשה רואה שאהרן מתבייש מלגשת אל הקודש פנימה, הוא אומר לו שעצם הבושה שלו – היא הסיבה שבגללה נבחר לשרת בבית השם. רק כך הוא יכול לעשות את העבודה – נקי מכל טיפה של אגו

מה עניין קורבן התודה? מסביר האור חדש: בגאולה העתידה, יתברר שכל מה שנדמה היה לאדם כייסורים – היה טוב גמור. רק לעתיד לבוא יתבטלו קוצר ראייתנו והגבלות שכלנו, ונזכה למבט נכון על כל מה שעבר עלינו במשך החיים. אז נבין שכל משעולי ומבוכי חיינו הובילו אותנו אל ייעודנו, להנאתנו ולטובתנו

משה לא נכנס אל תוך המשכן, עד שהשם קרא לו. המדרש כותב, שאם משה היה נכנס בלי שאלוקים קורא לו, כל מעלותיו היו בטלות לעומת חוסר דרך ארץ זה. יש בעולם הרבה אנשים חכמים. השאלה היא לאן החכמה לוקחת אותם, והאם הם פולשים באמצעותה למחוזות לא להם. לכבוד משה רבנו, שיום הולדתו ופטירתו ז' אדר

הטנקים של הפלוגה נכנסו למארב מצרי. הרגשנו שהגיהנום נפער תחתינו. המפקד צעק בקשר: "מי יודע איך מתפללים?" היה שקט – למרבה הבושה, לא ידענו להתפלל... ואז נזכרתי שסבא שלי, בכל פעם שהייתי בא לבקרו, היה נותן לי כוס מיץ תפוזים, ואומר לי לברך: ''שהכל נהיה בדברו''

13 סוגי קרבנות היו במשכן, כנגד י"ג מידות של רחמים. בצלאל היה נער בן 13 כשבנה אותו. בבית המקדש היו 13 פרוכות. מנחת העומר היית מנופה ב-13 נפות. היוונים פרצו 13 פרצות בחומת העזרה – וכשחזרו וכבשום החשמונאים, תיקנו 13 השתחוויות. כל המרכיבים של המשכן והמקדש נמצאים תחת הספרה 13. ומהי הספרה 13 בגימטריה? "אחד"

מדוע סיפר משה רבנו לקב"ה על חומרת חטאו של העם? כי בית דינו של הבורא, אומר המגיד מדובנא, אינו בית דין רגיל. שם ממילא אין דבר שניתן להסתיר, ואדרבה, ככל שיספר האדם את "מחלותיו" ויבקש רחמים – כן ייטב לו. דבר תורה לפרשת כי תשא

מה אנחנו בעצם אומרים ב"נשמת כל חי"? אם אין באפשרות האברים שלנו להודות לבורא –האברים הללו הם שיודו לבורא. האם אין כאן סתירה? התשובה היא, שזה אמת וזה אמת. אין ביכולתנו להודות לשם יתברך – אולם מחובתנו להודות לו עם הכלים המוגבלים שכן יש לנו, במקסימום האפשרי. במחצית השקל שלנו. דבר תורה לפרשת כי תשא

איך הצליחו הערב רב להשפיע על עם ישראל לחטוא בעגל? ואילו לקחים עלינו ללמוד מפרשיה זו?

"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", מלמדים אותנו חז"ל. הדבר עשוי להיות נכון לא רק לחיוב – אלא גם לשלילה. העבירות שמהן קשה לאדם ביותר להימנע – דווקא בהן נמצאת ההתמודדות העיקרית שלו. אולי במקום הזה בדיוק נמצא הנסיון, בעבורו ירד לעולם. דבר תורה לפרשת תצווה

"כשחלה רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות". למה בכה רבי יוחנן? בכל מעשה, גם מעשה שנראה כטוב – מעורבים גם טוב וגם רע. אני רואה ומרגיש את שתי הדרכים – גן עדן וגיהנום, הסביר לתלמידיו. שתיהן תופסות מקום במחשבתי ובלבי. אז איך לא אבכה?

בצל אסון האוטובוס השבוע, אנחנו נזכרים מדוע באים ייסורים לעולם

התרומה מביאה לידי שמחה, אבל כמה מאיתנו ישמחו לתרום לבית המקדש השלישי? וכמה לבית המקדש הזמני?

אנחנו מתחילים לקרוא את פרשות בניית המשכן, ומגלים, פרשה אחרי פרשה, שכל חלק במשכן מסמל חלק נוסף בפאזל החיים. החיים הם כה נסתרים ומעורפלים, העולם מעלים את תכליתו, והמשכן הוא כאלומת אור עוצמתית המאירה אל תוך האפלה

לפעמים, במקום להדר במצווה בתוספת יופי שאינו נחוץ לעצם המצווה, מוטב להדר בכך שלאנשים אחרים לא יחסרו צרכיהם הבסיסיים, כגון מאכל וביגוד. לאחר שאדם מקדיש מכספו גם לצורך הזולת, היופי שיתנאה אדם זה במצוות – יהיה הגון וכשר

כשעם ישראל היו משועבדים לפרעה, הם עבדו בעבודת לבנים קשה, כדי לבנות את עוצמת ממלכת פרעה. אלוקים הוציא אותם ממצרים כדי שיעבדו בעבודת "לבנים" רוחנית. בני ישראל קיבלו את הזכות להמשיך בעבודה – אבל הפעם, לצורך בניין מלכות שמים עלי אדמות

מדוע בחרה התורה לפתוח את כל הדינים והמשפטים - דווקא בדיני עבד עברי? ולמה מידת הרחמנות היא כל כך גדולה, שחז"ל בחרו למנות אותה בין שלוש המידות שנשתבחו בהן ישראל?