"מה, החדר הזה – זה הבית שלך? למה אתה בא אלינו רק לשבת?"
אני יושב לי בראש כמעט מורכן, כשהלב רחוק כל כך מהסיטואציה הזאת, מוקף בחברי הוותיקים והקרובים, שכולם כבר התקדמו להם, כל אחד בדרכו, ואילו אני תקוע לי אי שם. סיפורו של משה זיאת, פרק 17 – להתרפק על ההווה
משה זיאת
17.09.25 | 20:25




