בידי מי תלויות ההצלחות בחיינו? על השתדלות והשגחה
אנו יודעים שאין דבר הנעשה בעולם אלא בגזירת הבורא. מאידך, אנו רואים במציאות שמי שמשקיע ומתאמץ – מצליח, ומי שלא – לא. כיצד מתיישבים הדברים? בידי מי תלויות ההצלחות בחיינו? מהי גישת היהדות בנושא?
אנו יודעים שאין דבר הנעשה בעולם אלא בגזירת הבורא. מאידך, אנו רואים במציאות שמי שמשקיע ומתאמץ – מצליח, ומי שלא – לא. כיצד מתיישבים הדברים? בידי מי תלויות ההצלחות בחיינו? מהי גישת היהדות בנושא?
כל אשה יהודייה בעולם, בכל גיל, מכל עדה, בכל מצב, נהנית לקבל מחמאות על הופעתה החיצונית. הרצון להתייפות טבוע בה משחר ילדותה, והוא ניתן לה למטרה ברורה ומוגדרת. השאלה אם היא זוכרת מה המטרה, ואם היא לא שוכחת שהיא נסיכה...
אין יהודי מאמין שלא חיפש לעצמו ברכה מצדיק. מדוע עדים אנו לתופעה בה אדם מתברך מרבנים גדולים אמיתיים, שכח ברכתם ידוע ומפורסם בעולם, אך אצלו למרבה הצער לא חל שינוי לטובה?
מאז גילה מרדכי חזיזה את עולם הטניס - חייו השתנו והוא התמקצע בתחום. כל זאת עד שאבא שלו נפטר. מאז, הבין שאדם לא לוקח איתו שום דבר למעלה, ואם יש טורניר כלשהו שהוא צריך לנצח בו – זהו טורניר החיים
בעבר הקב"ה קרע את ים סוף, ובפעם אחרת הוריד מן מהשמים. התנ"ך מלא בסיפורי ניסים ונפלאות שעשה בורא עולם לעם ישראל בימים עברו. אז למה הוא בעצם הפסיק? יצאנו לבדוק
המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וצר בהן בתולה בעולם ואלול בשנה וכוליא שמאל בנפש זכר ונקבה (ספר היצירה). לעיתים קרובות, תחושות הלב הללו "צובעות" את האופן בה נתפסת המציאות בתודעתנו. איננו רואים את המציאות כמו שהיא, אלא כפי שהיא אמורה להיות, כפי שהיינו רוצים שתהיה, או כפי שאנו חוששים שתהיה
חלק מהמדענים טוענים שלפני מיליוני שנה חיו כאן הדינוזאורים, אולם העולם קיים רק 5,570 שנים. אז כיצד מתייחסת היהדות לנושא? יצאנו לברר
"היה כדאי להקב"ה לברוא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה 'ברוך הוא וברוך שמו'"
כשם שהמים מנקים את האדם, מטהרים אותו בטובלו בהם, מחיים את הכל בשתייתם ומקיימים את העולם, אף התורה כן. וכשם שהמים נמצאים בגופו של האדם בכל רגע ורגע ואם ינסה לחיות מבלי שיהיו מים בגופו אין לו קיום, כך נדרשת והכרחית היא התורה לאדם, ואם יפרוש ממנה, הרי הוא כפורש מן החיים
אחד מתחלואי הגישה החינוכית בזמנינו, היא ההקצנה הנתפסת אצל רבים בשאלה אם להעניש. יש הפוסלים כל סוג של ענישה ולעולם אינם תקיפים ביחסם לילדיהם לא במעשים ואף לא בדיבורים, גם כאשר הילד מגזים שוב ושוב בהתנהגותו השלילית. ויש האומרים: "ללא מכות הילד לא יתחנך". ולכן הם נוקטים בדרך זו כשיטה קבועה בחינוך
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה