המחמאה כצדקה
חשיבותו של המפייס את העני, והמעניק לו את ההרגשה שהוא חש את סבלו, רבה יותר מנותן הצדקה
חשיבותו של המפייס את העני, והמעניק לו את ההרגשה שהוא חש את סבלו, רבה יותר מנותן הצדקה
לא משתלם: איש המשלוחים במסעדת "מגנה 57" שבמנהטן, אדם ורניצקי, סבל עלבון אחר עלבון בשל יהדותו. עד שהורשע מנהלו בבית משפט ונאלץ לפצות את ורניצקי בכמעט מיליון דולר. פרקליטו: "זהו ניצחון מוסרי עבורו"
חשבנו פעם על עומק הבקשה שאנו מבקשים בסופה של ברכת המזון "כמו שנתברכו אבותינו... בכל מכל כל"? ננסה להבין איך ייתכן שלאבות שסבלו לא מעט בחייהם היה ה-כ-ל
בביקורו של ראש הממשלה באוהל השבעה של משפחת יוסף, פנו בניו של מרן זצ"ל הרבנים דוד ואברהם יוסף בבקשה מראש הממשלה שיפעל לביטול גזירת הגיוס: "הסבל של אבא מגזירת בחורי הישיבות היה גדול מסבל גופו"
מילדה רגישה שסבלה מהצקות חברתיות, ונערה עם קשיי אמונה, הפכה מרים אדהאן לפסיכולוגית קלינית בעלת שיטת טיפול ייחודית על פי התורה, ומטפלת בעלת שם עולמי. הסוד, היא טוענת, טמון במילה אחת: אהבה
כל יציאה ממשבר, מקושי ומהתמודדות כוללת בתוכה גם תהליך ודרך. עם זאת, לעתים אין לנו סבלנות לחכות. אז מה עושים כשכבר קשה לחכות, כשנדמה שהדרך לא נגמרת? רמז: התשובה בכותרת
שולחן הסדר עמוס בסמלים של סבל: המרור, מי המלח שמסמלים דמעות, החרוסת שמזכירה את הטיט, ואפילו המצה נקראת "לחם עוני". לשם מה יש צורך בכל סימני הסבל הללו? מדוע לא לחגוג את חג החירות עם סמלי חירות וגאולה?
אם חג הפסח נקבע לנו כעדות לדורות על סבלם של בני ישראל במצרים, מדוע מחייבת אותנו ההלכה לשים דגש כה חזק על סדרה כה ארוכה של פעולות ומעשים? מדוע שלא נסתפק בתזכורות שאינן כרוכות במאמצים כה רבים?
באותם הרגעים כבר הרגשתי שהקרח נשבר, ותלמידי הכיתה שלי העזו לשאול "את דתייה?". עניתי שכן. הם הסתכלו עליי בעיניים בורקות והחלו להציף אותי בשאלות. השתדלתי לענות בסבלנות לכולם. מיומנה של בעלת תשובה
במאמר הקודם התייחסתי לאדם שסבל מגירודים וכאשר נמנע מאכילת סוכרים נעלמו הגירודים. כפי הנראה גופו אינו סובל את הסוכר והגיב בגירודים
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה