סליחה, בני
וידוי כן של אב לבנו יכול ללמד אותנו דבר מה על חינוך ילדים ועל הדרישות מהם, שלעתים מגיעות למינונים מופרזים
וידוי כן של אב לבנו יכול ללמד אותנו דבר מה על חינוך ילדים ועל הדרישות מהם, שלעתים מגיעות למינונים מופרזים
כאשר את מקפידה שלא לקיים קירבה פיזית, אלא להיצמד למערכת היחסים העיקרית והמיוחדת שלך - את עושה הרבה יותר מאשר לדאוג לאינטרסים שלך
יעקב מקבל ציווי לעזוב את לבן ולעלות בחזרה לארץ. אז מדוע הוא צריך לשכנע את רחל ולאה בצעד הזה?
נוכחנו לדעת שיחסים פיזיים עשויים ליצור אשליה של קירבה, המטשטשת את ההסתכלות האובייקטיבית על בן-הזוג ועל מערכת היחסים
הרופא היה עקשן, וחייג לרב בית הכנסת. הלה הגיע בדחיפות למחלקה, והורה לבערל לקיים את דברי הרופא. "זה לא הזמן להתווכח ידידי. חיים של יהודי הם מעל לכל. המלך שלנו, חפץ בחיים, למענו. למען הרבות כבוד שמים"
הלחצים של היומיום גורמים לנו לחסימות בדרך לעבודת הקב"ה. ההרפיה גורמת להסדרת הנשימה, ומצליחה לגעת בנשמה שלנו
סיפור על חכם שביקש למצוא את המזל, מלמד להשאיר מקום לקב"ה בתוך התכניות שלנו
החלטתי מתוך מחווה להורי שהיו חנוונים חרוצים ונקיי כפיים, להעניק לאמיץ שבכם לפחות מחצית מהוני, אבל זאת בתנאי אחד... כל שעליו לעשות הוא לקפוץ מכאן למים ולחצות את בריכת התנינים עד לגדה השניה, 30 מטר בסה"כ ואחר-כך עליו לבקש בקשה אחת, רק בקשה אחת ואני אמלא אותה עד חצי הוני...
בהחלט לא נעים, שעיירה קדושה ורבת חן זו, הדביקה לעצמה כתם בוץ כמעט בל יימחה, של זלזול בכבודם של נפטרים... כן, כן, תכף נעסוק בתוכן השמועה המזוויעה, אך טרם זאת בואו ונכנס עם מצלמת ההסטוריה לאותה קוברניצה החיננית
כשאתה חי בקדושה על פי תורה ומצוות, ההסתכלות שלך על הדברים עולה דרגה למקומות מאוד רוחניים. ברגע שאני מתבונן במשהו אני מצליח לראות את הרוחנית שבו, והשם זיכה אותי להביא זאת לידי ביטוי בציור
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה