הצעד החמישי בדרך לישועה שלי: האם אני באמת בנויה לצאת מאזור הנוחות שלי?
כמה קל זה לסיים שידוך שעוד לא התחיל, חשבתן על זה פעם? אז זהו, שמסתבר שגם כאן יש עוד מה ללמוד, ויפה שעה אחת קודם
כמה קל זה לסיים שידוך שעוד לא התחיל, חשבתן על זה פעם? אז זהו, שמסתבר שגם כאן יש עוד מה ללמוד, ויפה שעה אחת קודם
שתיים בלילה והראש ריק, למרות הרצון לכתוב. אלא שאז קורה דבר מה שמוציא ממני מילים בזו אחר זו, ומי אם לא הקב"ה (ששלח את שליחו הנאמן הג'וק) אחראי לזה?
"כשאדם מוותר, גם על המגיע לו בצדק וביושר, הוא פותח שערים. תוותר, יהודי יקר, תוותר. אין לך מושג מה זה יכול להועיל לך, אין לך מושג כמה אתה משפר לעצמך את החיים מעבר למה שנתת לזולתך. זכותך לעמוד על שלך, אבל הרבה יותר כדאי לך לוותר". סיפור שלא תוכלו להישאר אדישים אליו
איך הערה קטנה ו'תמימה' שנשלחה במייל הצליחה להוציא אותי מכליי, לאן כיוונתי את זכוכית המגדלת ומה בחרתי לראות באותם רגעים, ומה הקשר להלכות נטילת ידיים?
היום אני מרגישה סוג אחר של נביעה מתוכי, כזו שמביאה איתה לא רק כלים להכיל בתוכם את נוזל החיים, כי אם גם אוצרות טבע כמו נפט, שאלמלא הייתי חופרת כל כך עמוק בנשמה שלי - לעולם לא הייתי מגיעה אליהם
מי בא לעזור למרגלים כדי שלא יחטאו? כיצד נשמר רכב בדרך ניסית במשך שבת שלימה ברובע ה-17 בפריז? ומהם שלושת העצות לזכות לישועה?
אז החלטתי לקבל את העצה שלכם קוראיי הנאמנים, וללכת בעקבות שובל הלב - אל הישועה שלי, שלנו. זה הצעד הראשון שאני עושה בדרך אליה, למרות שאם תשאלו אותי - אין לי מושג בכלל איך זה אמור להרגיש
לאחר שחש ברע: המקובל ופוסק ההלכה הרה"ג שריה דיבליצקי (92) פונה לבית החולים 'מעייני הישועה'. אנא התפללו לרפואת הרב שריה בן דבורה
חַיֶּיהָ שֶׁל נָעֳמִי עָבְרוּ תַּהְפּוּכוֹת רַבּוֹת - מֵעֹשֶׁר וּגְדֻלָּה לְשֵׁפֶל וּכְאֵב תְּהוֹמִי, וְשׁוּב לַחֲוָיָה מַפְעִימָה וּלְסוֹף טוֹב. עַל פָּרָשַׁת חַיֶּיהָ וְעַל הַלְּקָחִים מֵהֶם – בַּמַּאֲמָר שֶׁלְּפָנֵינוּ
תארי לך את עצמך בעוד כמה שנים - על במה גדולה עם מאות נשים (גם כמה עשרות זה בסדר, ממילא אף פעם לא חשבת שזה אפשרי) שהגיעו, לא פחות ולא יותר, לשמוע אותך. מה כבר יש לך 'למכור' להן? הו-הו, הרבה יותר ממה שאת מסוגלת לחשוב עליו כעת
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה