לנהל את החיים שלנו
ברגע שאני לוקח אחריות, החיים שלי יותר בשליטה כי אני רואה את המציאות ואת תוצאות החיים כדבר שתלוי בי, בבחירות ובהחלטות שלי.
ברגע שאני לוקח אחריות, החיים שלי יותר בשליטה כי אני רואה את המציאות ואת תוצאות החיים כדבר שתלוי בי, בבחירות ובהחלטות שלי.
אחריות לגורל בני המשפחה או פרדיגמה ילדותית המונעת מפחד? אולי הגיע הזמן לפרוש כנפיים
אהרן לא ביקש לקבל עליו תפקיד ציבורי, אדרבה, הוא חשש מגודל האחריות. אלא שדווקא החשש הזה הוא סימן ההיכר של הראוי לתפקיד
המפגש עם ההומלס גרם לי להרהורים רבים. בתחילה כעסתי עליו וחשתי שהוא לא לוקח אחריות על חייו, ולא עושה מספיק מאמצים לצאת מהמצב. אך במחשבה שניה תהיתי - האם ההומלסים באמת כל כך רחוקים מאיתנו?
אישה מרגישה אחריות לבית ומובן מאליו שעליה לדאוג לבית. הבעל מרגיש שהוא מתנדב, כל מה שהוא עושה, זה מעבר למה שהוא צריך לעשות כי הוא מביא את הפרנסה, ובזה מרגיש שמילא את תפקידו בבית. ומה עם לפרגן?
בתוך דבריו, אומר משה רבנו משפט המלמד אותנו על כוחו של הדיבור, ועל האחריות למעשינו
נדהמנו לראות את שיתוף הפעולה של הילדים בתענית הדיבור המשפחתית שיזמנו: הם לא רבו אפילו פעם אחת, הגדולים עזרו לקטנים בלבישת הבגדים, הזכירו להם לברך ברכת המזון, וגילו אחריות בכל נושא אפשרי
"כשאנו משחררות שליטה ועושות הכל בשביל הקב"ה, אנחנו משוחררות גם מרגשי האשמה, מתחושת ה"אילו" וה"אם הייתי עושה אחרת. ברגע שעשינו את ההשתדלות המלאה, סיימנו את התפקיד. שם עלינו לשחרר. האחריות על המעשים - היא עלינו, האחריות על התוצאות - היא עליו
בהיות הבעל הנושא העיקרי בעול פרנסת הבית, הוא חש אחריות גדולה לוודא שהוצאות המשפחה אינן חורגות מהמצוי בכיסו. דבר זה עשוי לגרום לרעיה מרמור מסוים, באשר היא חשה שאין הוא די מבין את צרכיה, ומונע ממנה דברים היכולים להקל עליה את עבודתה, ולגרום לה שמחה. כיצד ניתן לגשר בין הצדדים? הרב שמחה כהן, במאמר שני בסדרה, על שותפות כספית נבונה בין בני הזוג
שלטונות איראן הסירו את השלט, כמו את אחריותם, מעל קבר אסתר ומרדכי היהודים בעיר המדאן. ממקורות שונים עולה כי אסתר המלכה אינה קבורה באתר כלל, וכי עצמותיה הועלו לארץ
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה