לעמוד בצד. גם זה, כנראה, תפקידן של אמהות
גם כאימהות, יש הבדלי מעמדות בינינו לבין הילדים. כמה שאת נחמדה, אוהבת, מקבלת ותומכת, יש דברים שהם לא ירצו, ואולי לא ירגישו נוח, לשתף איתך
גם כאימהות, יש הבדלי מעמדות בינינו לבין הילדים. כמה שאת נחמדה, אוהבת, מקבלת ותומכת, יש דברים שהם לא ירצו, ואולי לא ירגישו נוח, לשתף איתך
אז היא עדיין שם, הרשימה. והמטלות הרשומות מחכות לקו חוצה או לקשקוש, הן רשומות שחור על גבי לבן. אני מסתכלת על הרשימה והיא מסתכל עלי בחזרה ומתוך שלוש מאות שלושים ושלושה דברים שחשבתי שאספיק היום, הספקתי שלושה
אם חצי הכוס המלאה היא החלק שרצוי להסתכל עליו, חצי נחמה היא גם משהו, ונחמה חלקית עדיפה במקרים דחופים מכלום. פסי דבלינגר בתובנות שייתנו לכולנו כוח
האם "אני" זה המקצוע שלי? "אני" זה איך שאני נראית? "אני" זה המשפחה שיש לי? "אני" זה ההישגים שהספקתי לעשות בחיים?
אבל אם כל הטוב שיש לי בא עם כמה עניינים מסביב, אני מוכנה לזה, עם כל המכלול שמראה לי כמה אני עשירה
"כאמא, כדאי לך לשים לב למיוחדות של כל אחד מהילדים שלך, לייחודיות את יכולה לתת הרבה דברים לכולם ביחד, אבל יש דברים שרק את יכולה לתת ורק באופן אישי וזה לא חייב להיות משהו גרנדיוזי או מעבר להרי החושך". טור נוסף מפסי דבלינגר
הזכות להוריד נשמה לעולם אינה חד פעמית: הדאגה לשלום התינוק שגדל לילד נמשכת ימים ושנים. העשיה והמאמץ הכרוכים סביב גידול הילדים הם מילוי רצון ה' וקיום תפקידנו. טור מעצים על הסיפוק הטמון בתפקיד האימהות
לפעמים, מרוב הרצון למציאת הפתרונות לאתגרים, אנו שוכחים את עיקר העיקרים: הקדוש ברוך הוא! הוא זה שנותן לנו כח, הוא זה שנותן לנו זמן, הוא זה שנותן לנו הכל. בואו נפנה אליו
כל אמא בונה בניין, ואפילו כמה בניינים. אבל בניינים לא קמים ביום אחד, וגם לא נבנים מעצמם. נדרשת עבודה, נדרשת התמדה, ויש גם אבק
כשאני זוכה להוריד נשמה לעולם, זה בעצם אומר שאני הופכת להיות אמא לבייבי קטנטן וחמוד, ויחד עם זאת, אני הופכת לשותפה, שותפה של הקב"ה. עם הולדתו של הרך הנולד, הופכים אביו ואימו לשותפים עם בורא עולם. ועם כל ילד נוסף במשפחה - השותפות הולכת ומעמיקה
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה