חפץ חיים

בני זוג המתחתנים בגיל מאוחר יחסית, ניצבים מול אתגרים ייחודיים. איך מתמסרים לקשר מחייב, אחרי שהתרגלנו לחיות לבד? איך יוצרים חיים משותפים, כשלכל אחד מאיתנו גלגול שלם של זיכרונות נפרדים? והאם ההמתנה הארוכה יכולה להפוך אותנו לבני זוג טובים יותר?

תגובה להודעת ווטסאפ, מקל הסוכריות הבעייתי, ואיך מוצאים חיים מחוץ לאינטרנט?