אפרת

מעט דקות אחרי שהתחלנו לנסוע לכוון מערב, שואל אותנו הנהג, "מה, מה יש לכם אתם? למה אתם בשעה כזאת נוסעים, אין לכם רכב?"

"אני לא מספיק עצובה בשביל גודל האסון, לא מספיק בוכה. אני בטבע שלי, אם להשוות לדברים קשים אחרים שהכרתי קודם מהחיים שלי, ושל אחרים, אמורה הייתי לקחת את הדבר הקשה הזה שקרה, הרבה יותר קשה"

החברות האבלות שלי לימדו אותי השבוע שבתחום שאת מאמינה, לא נדרש שום נדנוד או צעקה, אלא דווקא שקט של קול דממה דקה

על זה שבסעודת ראש השנה בעלי מאיר / מעיר את תשומת לבו של השולחן: "שמתם לב כמה 'יהי רצון' יש מול אויבינו ומשטיננו ומבקשי רעתנו? זה כנראה חשוב"

אפרת ברזל ואיה קרמרמן בשיח נדיר ופתוח על תשובה מאהבה וימים של ראש השנה