עול מלכות שמים

צעירים רבים בחרו לבעוט במגבלות שמטיל המוסר. ונטו לחשוב שהם פיתחו פילוסופיית מין חדשה, בעוד שלמעשה אין באמתחתם חידוש כלשהו מעבר לפריקת עול עתיקת יומין

המוח – זו החשיבה, הנשמה. הלב – זה הרוח, הרגש. הכבד – זו הנפש, התאוות. כשהאדם משליט את החשיבה על הרגשות ועל התאוות - זוהי מלכות אמיתית

בעקבות חתונת דודתה היא גילתה שאינה יהודיה, ואז החלה בתהליך מופלא של שיבה ליהדות. "כשטבלתי וקיבלתי על עצמי עול מלכות שמיים - הייתי מאושרת", מספרת הודיה שלטי

אלפים ליוו אמש את מיטתה של אשת החסד, הרבנית לאה אסתר צ´ולק, שעמדה לימין בעלה בהקמת מפעל החסד "עזר מציון", אשר היתה מעורבת בכל הנעשה בו. "אמא שהלב שלה היה פתוח לכל חולה, לכל נדכה"

חז"ל מלמדים אותנו כי המשפט בשמים הוא כמו בארץ, ובשניהם נדרשים שני עדים למשפט. למי תצטרף לעדות? למקטרג או למקדש שם שמים?

ישנו מרחק בין ידיעת האדם לבין מעשיו בפועל. פעמים מרחק שמים וארץ, ופעמים גם נתק מוחלט. חכמי הקבלה קוראים למצב זה "מיצר הגרון": בין שכלו של האדם לגופו, יש גרון צר | תובנות מפרשת מקץ

כולנו חיים בתוך פרדוקס מחשבתי מוזר: אנו מתעקשים לשתות משקה דל סוכר, אבל לא מוותרים על הקינוח. מתווכחים עם הבנק על גובה העמלות, אבל מבזבזים לא מעט. האם אנו לא שמים לב לסתירה שבהתנהגותנו?

המרגלים לא היו אנשים פשוטים מן השורה. חז"ל מעידים שהם היו אנשים נעלים ויראי שמים. אז מה יכולה להיות הסיבה לחטאם החמור?

שלל התיאוריות החינוכיות הופך לעתים את החינוך לחיצוני וטכני: מה לעשות עם הילד? איך לדבר איתו? כמה פעמים ביום לחבק? מה להראות לו כדי "לייצר" ילד ממושמע, ירא שמים, לומד ומשתף פעולה?

"שנהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך" - זוהי שאיפת חייו של כל יהודי ירא שמים, ומי יוכל להכיל בדעתו שברון לב של הורה שתקוותו הגדולה מתנפצת אל מול עיניו? הרב זמיר כהן בשלוש עצות חינוכיות ששוות זהב