האם זה חמור להחמיר?
האם כל אדם רשאי להחמיר על עצמו, או רק לאנשי מעלה?
האם כל אדם רשאי להחמיר על עצמו, או רק לאנשי מעלה?
חז"ל אומרים: אזור כגבר חלציך, והכוונה להוכיח בשליטה, על דרך אמרם: "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו". יש לציין שאם האדם נוח בתוך ביתו בענייני העולם, בדרך כלל בני ביתו נשמעים לו בענייני שמים
מטרת המצוות היא להביא את האדם ליראת ואהבת ה', ולקשר עמוק בין האדם לבוראו. אם כן, מדוע לא נסתפק רק באהבת ה' לבדה? לשם מה נצרכים אנו למצוות חיצוניות?
היא משפרת את סיבולת הלב, מורידה לחץ דם, מקטינה את הסיכון לסוכרת, מפחיתה את הכולסטרול והשומנים בדם וגם משפרת את מצב הרוח. היום כבר ברור לכולם: הליכה היא מתכון בטוח לשמירה על הבריאות והארכת חיים
התורה רוצה שכל אדם יעמיד שופטים ושוטרים בשעריו הפנימיים, שהרי יש לאדם כמה שערים אשר דרכם עובר מידע שבונה את אישיותו – שערי הראייה, שערי שמיעה, שערי הדיבור וכן הלאה. תובנות מפרשת שופטים
כשאדם מבקש להביע עמדה בענייני אמונה – הוא חייב להישמר מנגיעות אישיות. מסתבר שכל אחד נדרש לשופטים ושומרים לעצמו
הרב ירמיהו ותהילה אברמוב במדריך שלום בית. כלל מפתח: כאשר אדם מגיע הביתה, הוא חייב לגייס את כל האנרגיות שלו על מנת להתמקד בדברים החיוביים
"אני וגם רבות מחברותי זכינו להינשא בגיל מוקדם, ורובנו מתמודדות יפה עם חיי המשפחה. אני חוגגת השבוע ברוך ה' יום הולדת עשרים ושתיים וזוכה כבר לגדל שלושה ילדים, והנה בטני שוב הולכת וטופחת"!...
"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים!" - המדרש הזה עורר גיחוך אצל אייל, שלגלג על האמונה גם ברגעים כאלה. שנה לאחר מכן, כשהמאפיה היפנית החליטה להוציא אותו להורג, הוא נזכר בו שוב
ראש השנה הוא יום בריאת האדם, וזוהי סגולת היום שבו כל אחד יכול להתהוות לבריאה חדשה. אם יביט אדם מעבר לכתפו אל השנה החולפת ודאי ייזכר בכל המאורעות שקרו בעולם ואת הקורות אותו בפרט. ומבואר בחז"ל ששורש הכל הוא בראש השנה - יום דינו של האדם
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה