והערב נא

מה עשה שמעון? ביום ל"ג בעומר הגיע למקום המיועד מעט לפני שעת היציאה, יצא מן האוטובוס וקרא לעבר הנוסעים: "ההסעה למירון הגיעה! קדימה, תתחילו לעלות בזריזות!..."

מעשה שהיה באשה שחיה בקטטה רבה עם בעלה. במשך שנים רבות התחננה האשה לבעלה שיתן לה גט, אך הלה סירב. והנה לאחר מאמצים ומאבקים רבים זכתה האשה לקבל את הגט המיוחל

הקהל היה מזועזע, אך תיכף ומיד, בלא אומר ודברים, הוציא הבחור מכיסו שֶסֶק, בו אחז בשעת הברכה, והמשיך לברך (מבלי שהחתן ישים לב לכך): "ברוך אתה ה' אמ"ה בורא פרי העץ"!...

ויהי ביום השלישי - יום שבת קודש, בהיותו כואב, ניגש המטופל ושאל: "לפי הוראות הרופא עלי לשמור על רצף בטיפול על מנת שאתרפא. האם רשאי אני להמשיך את הטיפול אף היום?"

"האם מותר להאזין לקלטת זו, שבוצעה על ידי חזן שכבר קיבל עליו שבת (שלא היתה לו ידיעה אודות ההקלטה), או שמא יש לאסור את ההנאה ממנה, משום שנחשב הדבר ל'מעשה שבת', או לכל הפחות יש בכך זילותא דשבת"?

"הדבר הרגיז אותי נורא, עמדתי מולו והתבוננתי לתוך עיניו בעיניים זועמות. אך האיש לא חדל ממעשיו, הוא המשיך להכניס לתוך פיו בשלווה עוד קובייה, ועוד קובייה, כאילו מדובר בחבילה שלו...

והנה, שמעון הבין כי ביקש ראובן לשלם 515 אלף. לפיכך נענה ואמר: "מכיון שנקבת ב-515 - כן יהי כדבריך. הבה וניגש לכתיבת החוזה..."

הוא פנה אל הציבור מנהמת ליבו, וסיפר בבכייה על מצב משפחתו העגום. בין היתר התייפח וסיפר בבכי כי אמו מגיעה אל הגן של אחיו הקטן בכדי לאכול ארוחת צהריים... ההמון שהאזין ברתת לדברי הילד המסכן, פתח את ליבו ואת כיסו

גבאי בית הכנסת, אדם ממולח ומפולפל, הבחין כי להוט התייר לרכוש את עליית מפטיר בכל מחיר, ובכל פעם שנקב האיש בסכום, מיד נקב הגבאי בסכום גבוה יותר...

מעשה בנערה הסובלת ממחלת נפש חמורה, שטרם זכתה להינשא. לאחרונה אחותה הצעירה באה בברית האירוסין, דבר שגרם לצער ועגמת נפש מרובה לאחות המבוגרת