ע

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

איני רואה מקום להשוואה:

1. בדתות אחרות, לימודי הדת מסתכמים בשינון וחזרה בעל-פה על טקסטים, ללא חקירה ושאלות. לעומת זאת ביהדות תמצא משנה וש"ס, עם ארבעים מסכתות גמרא שחוקרות בעיון כל טענה וטענה בתורה, מה מקורה ומה סימוכיה, תוך ציון כל מחלוקת ודחיית סברות, דיונים ומחלוקות מכל סוג, ראשונים ואחרונים. התלמוד מלמד את בני ישראל לחשוב בביקורתיות, ומפתח חשיבה ביקורתית מאוד.

2. דתות אחרות לא דרשו לימוד קרוא וכתוב, ורוב המאמינים הנוצרים והמוסלמים לא ידעו בעבר לקרוא, וגם לא היתה להם גישה לכתבי הקודש. זאת לעומת היהדות אשר דרשה "ושיננתם לבניך" (דברים ו, ז), "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשיבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבתך ובקומך" (דברים יא, יט), "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), ועל כן הקימה תלמודי תורה לכל ילדי ישראל מגיל צעיר, שידעו קרוא וכתוב ויוכלו לעיין בכתבי הקודש.

3. זו עובדה היסטורית כי בדתות אחרות לא הקימו תלמודי תורה, ולא שום צורה של ישיבות וכוללים, חברותות וכדו' שמעיינים וחוקרים את כתבי הקודש.

4. כך גם בלימוד יסודות האמונה: בדתות אחרות לא תמצא ספרים כמו "מורה נבוכים", "אמונות ודעות לרס"ג", "ספר הכוזרי", "חובות הלבבות" ועוד, אשר מעיינים ומגלים את השכל שמאחורי האמונה.

למעשה, לאורך ההיסטוריה הכנסייה הנוצרית רדפה כל מי שהעז לשאול או להטיל ספק באמונותיה. את המדען גלילאו גליליי, שטען שהארץ סובבת לשמש, כלאו עד מותו.

5. הנוצרים והמוסלמים השיגו את קהל מאמיניהם על ידי מסעות חרב וכיבושים אכזריים, בהם ניצרו ואיסלמו בכוח את העמים, ולא בדרך השכנוע וההיגיון הישר. ביהדות, כידוע, אין "מסעות צלב" ולא גיור בכפייה.

- הביטוי "מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור" - אינו קשור לחקר הדת, אלא לשאלות כלליות על בריאת העולם שאין האדם מסוגל להשיג בהם ידיעה מדעית, כי הם מעבר לגבולות הידע האנושי וכלי המחקר החומריים. אמירה חכמה זו קודמת לדת, כפי שאמר שלמה המלך: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלוהים, כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים" (קהלת ה, א).

- "אל תפנו אל האלילים" (ויקרא יט, ד) אינו מתייחס לחקר שכלי של יסודות הדת, אלא לדרכי עבודתם. כלומר, לכל העניינים הרגשיים והמניפולטיביים שבהם מושכים עובדי העבודה זרה את מאמיניהם, כמו קול עוגב ושירת נשים בכנסיות. זהו ההיפך מדרך השכל הישר למשוך את לב התועים אל האסתטיקה והרגש המטעה, ותורתנו מזהירה מפני מניפולציות אלו.

לגבי החקירה השכלית, התורה מציעה בפירוש לבדוק בכל העמים והדתות, ולראות שאין עוד דת בעולם כולו שיש לה התגלות אלוקית בפני עם שלם, וניסים בסדר גודל ארצי שמוכיחים את יסודות הדת כמו בתורתנו הקדושה:

"כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך, למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו? השמע עם קול אלוקים מדבר מתוך האש, כאשר שמעת אתה ויחי? או הניסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות, באותות ובמופתים, ובמלחמה, וביד חזקה, ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך? אתה הראתה לדעת כי ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו" (דברים ד, לב-לה). 

בפסוקים אלו מאתגרת התורה את כל הדתות בעולם, את כל העמים וכל ההיסטוריות, באומרה לפני 3300 שנה שלא תהיה עוד התגלות אלוקית אדירה בפני עם שלם, כפי שנעשה לעיני כל ישראל. היהדות הינה הדת היחידה שטוענת להתגלות אלוקית לפני מיליוני אנשים במעמד הר-סיני, לניסים אדירים בקנה מידה ארצי שכל העם היה עד לראייתם ביציאת מצרים, כגון עשרת המכות, קריעת ים-סוף, ארבעים שנה של ניסים במדבר סיני, עמוד האש והענן המלווים את העם, מן היורד מן השמים, בארה של מרים, שבירת חומות יריחו בקול שופרות, ועוד. תורת ישראל עומדת בפני מבחן ההתגלות, כי רק היא מבוססת על עדות היסטורית של עם שלם שראה ניסים בקנה מידה ארצי. על כן רק בתורת ישראל תיתכן ידיעה: "וידעת היום... כי ה' הוא האלוקים" (דברים ד, לט).

ראה עוד במאמרי: "למה היהדות לא דורשת חקירות":

https://www.hidabroot.org/article/218206

 
בברכה,
דניאל בלס