חברה והשקפה

תורת הנסתר, ספר הזוהר, על טבעי, קברי צדיקים, האמונה בזכות המת לעומת זכות אבות

ו' אייר התשפ"א | 18.04.21 00:00

שאלה

כבוד הרב שלום:
1. ברשותך אם אפשר שתמסור את שמך המלא למען אדע מול מי אני עומד?
2. מי הוא מורה דרכך לפיו אמונתך מתקיימת?
3. לפני שאגש לעיקר שאלותיי אבקש להבהיר דבר מה:
בכל חוזה כתוב ישנו סעיף הבהרה של עדיפות וסתירות בין מסמכים וכי מה שכתוב במפורש לא ניתן להכחישו או לפרשו אחרת ממה שברור מאליו וכי המסמך העיקרי הראשון עדיף על השני במקרה של סתירה.
באם אינו כתוב העניין מפורשות ונדרשת הבהרה הרי המסמך הפחות ממנו (המסמך השני) משלים אותו (המסמך הראשון) וכן בסדר הדרגות.
לעניינו אנו - עדיפות הכתוב בתורה במקרה של סתירה עדיף על כל מסמך אחר שנכתב בהמשך (אפילו בספרים שבשבילנו נראים כברורים מאליהם וחונכנו כי הם בלתי נפרדים הרי גם על אף כל הקדושה שמעניקים להם בני האדם הם עדיין לא משתווים למבואר בתורה הקדושה שניתנה ישירות ע"י הקב"ה באמצעות נביאנו המקובל על כל בן ישראל בבחינת "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים"
לאחר שביארתי כל זאת, להלן עיקרי השאלות:
1. מה הטעם בהתעסקות בתורת הנסתר, בכתוב בספר הזוהר המציג את תורת הסוד על כתביו ובעניין הסוד שבפרד"ס כאשר מפורשות נכתב בספר דברים "הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד־עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים כט כח) ובבחינת "תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃" (דברים יח יג). האין זה פותח פתח למסירת מידע שגוי ושיבושה של התורה הקדושה?
2. קברי צדיקים - ישנם אנשים המאמינים בזכויות הצדיקים שנפטרו עליהם השלום שיגנו עליהם ויושיעו אותם מגזירות שונות בטענה שהם קרובים יותר לבורא יתברך (סנגורים) והחמור שבמקרים הינו האמונה בקמעות - הלא הבורא יתברך ויתעלה על כולנו יודע כליות ולב ומעשי האדם - נותן לרשע רע כרשעתו ולצדיק כצדקתו ככתוב "כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵל קַנָּא--פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים, לְשֹׂנְאָי. ה וְעֹשֶׂה חֶסֶד, לַאֲלָפִים--לְאֹהֲבַי, וּלְשֹׁמְרֵי מִצְו‍ֹתָי" (שמות פרק כ) - האין זה פותח פתח לאדם להימנע מלקחת אחריות למעשיו ולהתחרט חרטה גמורה בחזרה לקיום התורה והמצוות? ולעניין האמונה בקמעות בתחילת הכתוב: ב * "אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. ג לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה, אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת--וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ. ד לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם:" ולעניין המת עליו השלום כי "לא המתים יהללו יה" - האין ברור כי אם כבר זכויות אזי השימוש בזכיות אבותינו הקדושים (אברהם יצחק ויעקב) הוא הנכון ביותר על פני השאר מכיוון שהם אבותינו ויש להם קשר דם לכל בני ישראל ומעשיהם גדולים הרבה יותר ומצוינים בכתוב מפורשות בתורה שנמסרה למשה מסיני.
3. לחומרה, בהלכה למעשה - האין מדובר בתוספת של החמרה בבחינת "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ" (דברים ד, ב)?

תשובה

שלום וברכה,   שמי דניאל בלס, וככל יהודי מאמין - מוריי ורבותיי הם גדולי ישראל לכל אורך הדורות עד הדור שלנו: כל חכמינו זכרונם לברכה, תנאים ואמוראים במשנה ובתלמוד, סבוראים וגאונים, הרמב"ם, רש"י, הרמב"ן, הבית יוסף, הגאון מווילנא, החפץ חיים, הבן איש חי, החזון איש, הרב שך, מרן הרב עובדיה יוסף, ורבים נוספים.   1. אכן חובתנו ללמוד פשט: מקרא, משנה, גמרא, הלכה ופוסקים. אין לך חובה ללמוד קבלה. תורת הסוד מלכתחילה מיועדת ליחידים ולעוסקים בה המעבירים אותה רק למי שביקשו זאת והתייחדו ללימודים אלה. כל גדולי ישראל לדורותם (שלמדו את הזוהר) העידו על אמיתתו. התורה דורשת מאתנו לבטוח בחכמי ישראל לדורותם. למעשה תורת הסוד עתיקה מאוד, ומוזכרת עוד בימי התנאים. כך אומרת המשנה לפני 2000 שנה (חגיגה ב, א): "אין דורשין בעריות בשלושה. ולא במעשה בראשית בשנים. ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו." 'מעשה בראשית' ו'מרכבה' הם כינויים לתורת הסוד. ההלכה אוסרת ללמד את תורת הקבלה אלא ליחידי סגולה. הגמרא מספרת לנו על תנאים שידעו להשתמש בתורת הסוד, ועלו באמצעותה לעולמות עליונים: "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר, ורבי עקיבא" (חגיגה יד, ב).   ספר הזוהר הוא קיבוץ תורת הסוד, שהועברה במסורת מרשב"י, והועלתה לראשונה על הכתב לפני כ-800 שנה.   2. בעניינים אלה לא שייכת דעה אישית, יש לנו הלכה ושולחן ערוך. באף הלכה בשולחן ערוך לא נאסר לבקר את הנפטרים (מלבד כוהנים), ולא נאסר לעלות לקברי צדיקים. הרמב"ם, כאשר ביקר בארץ ישראל, סיפר שביקר גם במערת המכפלה והתפלל שם (אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת עמ' רכ"ה), ורבים מגדולי ישראל ביקרו בקברי צדיקים לאורך הדורות וסיפרו על כך. "עבודה זרה", כפי שהבהיר הרמב"ם, קיימת רק באמונה שהאמצעי הוא בעל כוח לעזור ולהושיע לנו בעצמותו. מסיבה זו אסור לפנות למלאכים לעזרה, לאחר שבני אדם טעו להאמין שהמלאך עצמו הוא בעל כוח לעזור ולהושיע לבני אדם, ח"ו.   עם זאת, לפנות אל אדם צדיק (בין אם הוא חי או מת) כדי שיבקש עליך רחמים בשמים לפני בורא עולם, אין בדבר הזה שום דופי ביהדות. הצדיק זכה לעבוד על מידותיו ולהיות קרוב מאוד לקב"ה, ולכן תפילתו קרובה להישמע על אחיו. הרי משה רבנו התפלל על כל עם ישראל, והצילם במדבר, ובמדרשים נאמר שרחל מבקשת רחמים על בניה בשמים עד היום הזה. הקב"ה אומר לרחל:  "מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-ה', וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-ה'; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם" (ירמיהו, ל"א, ט"ו-ט"ז). רש"י בעקבות מדרש פסיקתא רבתי, כותב בפירושו (בראשית, מ"ח, ז'): "יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים...".   לגבי שימוש בקמיעות, אין מצווה ולא איסור בדבר, וגם בגמרא מוצאים סגולות מסוג כזה. היו מגדולי ישראל שדיברו בעד ואחרים נמנעו מכך. העיקר שלא יחשוב האדם בטעות שהקמיע הוא חפץ שמציל ומושיע, אלא יבין שהקב"ה הוא שמציל ומושיע, והחפץ רק עוזר לכוון כוונות לפני בורא עולם ולעורר מידת הרחמים.   3. חשוב להבחין מה נקרא ולא נקרא בשם "הוספה": לדוגמה, אם אדם רוצה להוסיף מקרר בדירתו, מובן שהוא אינו צריך לגשת לעירייה כדי לבקש "תוספת בנייה". כי זו פשוטה לא נקראת הוספה. אך אם אדם רוצה להוסיף חדר לדירתו, דבר זה הוא כמובן "תוספת בנייה" והוא חייב באישור בנייה. התורה אוסרת להוסיף מצוות מהתורה. אך היא אינה אוסרת להוסיף תקנות סופרים, הרי עזרא הסופר מסופר בתנ"ך עצמו כמי שהוסיף תקנות ואיסורים שונים מדרבנן, אירוע אשר מוזכר בתוך התנ"ך. אך כמובן אסור להוסיף מצווה חדשה למצוות התורה - הוספת מצווה פירושה הוספת פסוק שלא משה מסר, או הוספת מצווה מדאורייתא שעליה מתחייבים בדיני תורה - עונשי כרת וארבע מיתות בית דין. דבר זה נקרא הוספה. אך חכמים מעולם לא המציאו מצוות חדשות, וכל תקנה מאוחרת שתיקנו היתה תמיד "מצווה דרבנן" כך שלא הענישו עליה בעונשי תורה, ולא הוסיפו אותה לספר התורה. כך שזו לא נקראת הוספה לתורה. כי המצוות הללו לא נוספו לספר התורה ואין על המצוות הללו עונשי תורה. קל וחומר במסורות ומנהגים שאינם חובה ואין עליהם עונשי תורה, כך שלא שייך לכנות אותם בשם "הוספה".   בברכה, דניאל בלס

כותרות מומלצות

*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה