מהו חלום וכיצד נוצר?

שלום וברכה

ההתעניינות סביב החלומות, מהותם ופשרם, מקיפה הרבה בני אדם, וכדי לעשות סדר בדברים חשבתי לנכון, להביא כאן מדברי הגאון רבי פינחס מוילנא זצ"ל בספרו הנפלא `ספר הברית` (חלק א מאמר י"ז פרק יג) המבאר היטב את עניין החלומות השונים לפי המקובל בין חכמי ישראל, ואני ממליץ לכל המתעניין בחלומות והמסתעף מזה שילמד קטעים אלו, ויהיה לו לעזר רב להתמודדות הראוייה עם החלומות לסוגיהם, וזה לשון ספר הברית: "הנה בעל החלומות הלזה בא, מכוח המדמה שבנפש החי אשר במדבר, לא מנפש השכליית המדברת אשר בו, לכן הוא פועל פעולתו גם בעת שאין השכל בגוף היא עת השינה.

בראשונה נחפשה דרכי המדמה על פי מידותיו ונחקורה על אודותיו ונראה מה יהיו חלומותיו. באחרונה נתבונן על כל פעולותיו במשער אשר בו בלילות בחזיונותיו: ומעתה שמעו נא החלום הזה אשר בעת השינה שאז נפש השכליית שבו יוצא מן האדם עד עת קץ אשר יעיר משנתו, ומכל שכן שיצאו אז שאר הנפשות אשר באדם היותר חשובים ממנה לדעת המקובלים, ולא נשאר אז בגוף רק נפש החי ומה שלמטה ממנה כלומר נפש הצומח וכח הדומם כי משכלו ומעלה הוא גבוה מכל חי והוא חסר כל אלה בשעת השינה, וארא בחלומות הנה בני עליה המה מועטים אשר נפש השכליית שבהם יעלו בהר ה` בעת השינה לחזות בנועם ה` ולבקר בהיכלו, כמו שאמרו בזוהר (פרשת לך לך דף פ"ג ע"א),

ורוב בני אדם נפשם השכליית אינם עולים למעלה אך נדחים ממקום המעלה כאשר אמרו באותו זוהר, ואז השכל אינו רואה כלום מדברי אמת, והמדמה הנשאר בגוף בעת השינה לבדו הוא השליט עלי הגיון בתנומות והוא המשביר מעצמו ומדמה לו עניינים וסעיפים בתנומות כאשר הוא רגיל לדמות תמיד ביום, והוא אין אתו יודע זולת הרכבת חמשה חושים הגשמיים מאשר השיג מכבר הכרוכים ומונחים בקרן זווית דמיונו, ומדמה לו לאדם כאלו הוא פועל המוחשים עתה בהרגש החיצון ממש והאדם אינו יודע שהיא על חלומותיו ועל דבריו של המדמה, ורוב אלה החלומות הוא מן העניינים שכבר הרגיש בהקיץ, ולכן כל הדברים האלה דברים בטלים והחלומות שווא ידברו את כולם ישא רוח כחלום יעוף,

והם באים לפעמים מחמת מזג הגוף, כי בהתגברות הרטיבות בו יראה גשם שוטף וימים ונהרות, ובהתגברות מרה האדומה בו יראה אש ומלחמות וקטטות ומריבות, וכשירבה דמיו יראה מיני גוונים יפות מראה ודברי שחוק וטיול ומאכל ומשתה, ובהתגברות בו מרה השחורה יראה פחדים ואימות וצרות: ולפעמים החלומות הולכים אחר הפה ובאים מטבע המזונות שאכל ביום אתמול ומאכל אשר הייתה בפיהו, ולפעמים באים החלומות לפי הרהורי הדברים שנשתקע בהם בשינה וחזון לבם ידברו כי בא החלום ברוב עניין שהרהר ביום אתמול או קודם השינה:

ומטעם זה אין אדם מתבייש בחלום שאם היה מתבייש לא היה נראה לו שהוא שוכב ומשחק עם אשה, מפני שלא היה מתבייש בשעה שהרהר בעצם היום שעבר כי אין אדם בארץ אשר ידע הרהורי חבירו, אבל ירא שמים יוצא ידי שניהם הוא מתבייש להרהר ביום מפני יודע מחשבות כי אלוהים יראה ללבב, אף הוא נשמר מכל דבר בחלומות ולא בא לידי קרי בלילות: גם יקרה לפעמים לשכל נפש רשע המשוטט אנה ואנה בעולם משוט בארץ ומתהלך בה שמתדברים עמו מלאכי רעים וכוחות חיצוניים הנקראים שדים ומראים לו דברים אשר רובם ככולם כזבים והבלים, כאשר אמרו בזוהר הנזכר וז"ל אי לאו דכיאת אסתאבת בינייהו ואתדבקת בהו ולא סלקא יתיר ולזמנין דחייכין ביה ומודיעין ליה מלין כדיבין וכדין אזלא כהאי גוונא כל לילא עד דיתער בר נש עכ"ל.

והשכל מראה כל הדברים האלה לגוף על ידי המדמה: והנה החלום הזה גם מה שבו מן האמת לפעמים מדברים הקרובים לבוא אף הוא על ידי השדים אשר המה רוחין מסאבין כמו הדברים בטלים שעמו על כן חלום אחד הוא כאשר אמרו בזוהר (פרשת חיי שרה דף ק"ל ע"א) וזאת אשר דבר שם כל אינון רוחין מסאבין נקטין לה ואתדבק בה באינון דרגין תתאין דשטיין בעלמא ואינון מודעין לה מלין דאינון קריבין למיתי בעלמא ולזמנין דמודעין לה מלין כדיבין וחייכין בה עכ"ל. ואף גם זאת הוא בעתים רחוקים שיזדמן שירכיבו בו קצת מן האמת, אך רוב החלומות ממין הזה אין בו מן האמת כלל וכלה שקר חזו שווא ותפל ובושו החוזים ובעלי החלומות ההם.

ולפעמים לא יתחברו השדים עם שכל האנושי המשוטט, בסודם לא יבא נפשו, אבל ירד השד אל הגוף השוכב וילחש באזנו לתוך עומק חור האוזן מה שירצה, והעד אם תלחש באוזן הנער הקטן בשעה שהוא ישן מה שתדע שחביב עליו למחר יאמר לך שכך וכך חלם לו אם תשאל אותו על חלומו: ולפעמים יבא אז כוח המשער אף הוא בתוך כוחות המדמה וישער איזה דבר מענייני האדם וכן יהיה באמת, אמנם על הרוב סגור יהיה הדבר המשוער לו בסעיפים וחזיונות ומשאות שווא והבלים הרבה אשר סבבוהו מכוח המדמה כדרכו לצייר נמנעות וכזבים בתנומות עלי משכב ולחלום מהתלות: אמנם לאיש צדיק ובר לבב נפשו השכליית עולה אל השכל הפועל לדעת הפילוסופים, ולדעת המקובלים היא עם הנפשות הקדושות היותר חשובים ממנה שבו עולים אל פני האדון ה` בגובהי מרומים בהר ה` במקום קדוש בשמים ממעל ושם רואה דברים אמתיים,

והנפש מראה כל זה לגוף מרחוק על ידי כוח המדמה בדברי משל ומליצה הדומה לעניין, כי אי אפשר להסביר לגוף אותן הדברים כי אם על ידי המדמה, כי המדמה הוא דבר נצרך גם ביד הנביאים גם בחלומות, אך בחזרתה למטה והיה כאשר תרד מתקרבים אצלה רוחין מסאבין ומגידים לה עוד דברים אחרים ומודיעים לה הבלים רבים כדי לבלבל בהם את האמת עד כי נשאר האמת בערך השקר כערך הבר בתבן, כמו שאמרו בזוהר (פרשת חיי שרה הנזכר) ז"ל וכד נחתא כל אינון חבילין טריקין בעאן להתקרבא בההוא מלה ואינון מודעין לה מלין אחרנין וההיא מלה דנטלא זו אינון קדישין בין אינון אחרנין איהי כעבורא גו תיבנא עכ"ל, ובלילה ההוא כשזכה שעלתה נפשו בעולם העליון לומד שם לפעמים איזה חידושי תורה וזוכר אותו למחר, ולפעמים אם נתדבקו בו בירידתו מאינון חבילין טריקין ישכח אותו:

אולם ברצות ה` לפעמים להודיע דבר לבן אדם אז יגלה אזנו בחלום בחזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים כחלום פרעה וכדומה, ועל זה נאמר אשר האלוהים עושה הגיד לפרעה (בראשית מ"א), וחלום זה הוא על ידי מלאך הקדוש, כמו שאמרו בזוהר (פרשת וישב דף קפ"ג) וז"ל מלאכא אודע לנשמתא ונשמתא לבר נש וההוא חלמא איהו מלעילא עכ"ל, וחלום כזה עליו אמרו חז"ל (בפרק הרואה) שהוא אחד משישים בנבואה כי הוא אמת ויציב חלמא ומהימן, אמנם על שהורק מכלי אל כלי ועל הישנות החלום פעמים תחלה ממקום הכבוד לנשמה על ידי המלאך ואחר כך מן הנשמה לגוף על ידי המדמה לכן אף גם זאת אי אפשר שלא יהיה בו שום דבר בטל במקצת ממשמוש יד המדמה, וכאומרם ז"ל (באותו פרק) אמר ר` יוחנן משום ר` שמעון בן יוחאי כשם שאי אפשר לבר בלי תבן כך אי אפשר לחלום בלי דבר בטל:

ולפעמים אפילו מה שהגוף רוצה המדמה מראה לו העניין ההוא בדברים אחרים הדומים לעניין ההוא לא אמיתות העניין, כמו כשיקרה בעת השינה כאב מה בגוף מאיזה פגע כמו אבן שנתגלגל תחת צדו או כי יקרה כאב בגוף מחמת הדם שנצרר באיזה מקום בו אזי כשהמדמה רוצה להבין ולהורות זה לגוף אזי יראה על ככה בחלומו כאלו איש או זולתו מן המזיקים הדפו בכלי מעשה באותו חלק בגופו, ואם יתגלה מן מכסהו ויתקרר בעת השינה מחלים לאדם ההוא שהוא עת חורף, וככה כאשר יחלום הרעב שבא באש ובתנור ואינו אלא חמימות גופו מפני זלעפות רעב,

וכן כי יקרה כאב ברגליו נדמה לו בחלומו שהוא צריך לרוץ אורח ברגליו ואינו יכול והוא נרדם ויעף, ולפעמים בא לו זה בהיותו נצרך לנקביו, והסיבה בכל האמור בעבור שכן דרכו של המדמה להרכיב המוחשים על דבר כזבו בת ציור המתעה ומטריד את האדם מדרך אמת גם בעת ההקיצה במקום שאין יד שכלו מגעת לעכב אותו מציורים כוזבים ההם מה גם בחלום חזיון לילה שהשכל אז בל עמו: ויודיע להוא לך אחי וראש שבחלומות הצודקים שזכרנו אם יהיה בסוף הלילה יתקיים בקרוב ואם יהיה בתחילת הלילה יתאחר הדבר, ובהיות שאמרו חז"ל כל החלומות הולכים אחר הפה, לכן הפותר חלום לעכו"ם שיעבוד ע"ז הוא עובר על לפני עור לא תיתן מכשול (ויקרא י"ט), וככה הפותר חלום ליהודי שיחטא כאלו הוא החטיאו ועל זה נאמר מחטיאי אדם בדבר (ישעיה כ"ט),

ואם נשנית לו חלום אחד פעמים בלילה אחד קרוב הדבר וממהר אלוהים לעשותו כנאמר אצל חלום פרעה ועל הישנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלוהים וממהר האלוהים לעשותו (בראשית מ"א). גם הזהר בני שאל תספר חלום למי שאינו אוהב אותך, גם תזהר שלא תקנה מאדם חלומו הרע כי יתקיים בך, וכן אל תקנה משום אדם החולי שלו, גם אם בחלום אמרו לאדם בשורה טובה או ראה אליהו הנביא ז"ל בחלום אל יגלה לשום אדם אפילו לאשתו רק ישמור הדבר בלבו, גם לא יספר אדם חלום של ראובן לשמעון שונאו משום ואהבת לרעך כמוך (ויקרא י"ט) כמובא בספר חסידים (סימן תמ"א), אם רואה אדם בחלומו על איש יהודי שימות או יחלה או שאר צרה יתפלל עליו וייתן צדקה בעדו ויתענה עליו אם אפשר,

ואם לאו יאמר לו ברמז דק שצריך רחמי שמים ויעשה תשובה ותפלה וצדקה, אבל לא יאמר לו בפירוש שחלם עליו שימות וכדומה מפני שמחמת רוב הפחד יכול הוא שימות בלא עתו, ויש נספה מחמת אימה, וכבר קרה מעשה כזאת בעולם ומת האדם מפחד: הראשונים בימי קדם היו מאמינים מאד בחלומות והראיה מגדעון, אמנם בדור האחרון החלוש וכוח אין כעת טוב לגבר אם מנעוריו אינו מרגיל עצמו להתענות תענית חלום כלל, מפני כי המרגיל עצמו בדבר זה לא ימצא מנוחה בלילות מן החלומות ובימים מן התעניות רק ייטיב חלומו כדברי חז"ל בגמרא, ועיין קיצור של"ה:

ודע שיש בני אדם שהרטיבות גובר בהם עד שמיוחסים בטבעם לירח ונקראים ירחיים בעבור הרטיבות, ובהם פועל כוח המדמה בחלום יותר משאר כל אדם עד שמעורר את גופם לפעול מה שנדמה להם או לדבר בם, מהם שר בשירים, ומהם מדברים, ומהם עומדים ממיטתם והולכים בתוך הבית אנה ואנה ואחרי כן חוזרים על מיטותם, ומהם עושים מעשים בפועל גמור מה שנדמה להם כמו בהקיץ ואחר כך חוזרים על משכבותם ולא ידעו בשכבם ובקומם וכל זה נעשה בעיניים פתוחות, וכבר היה מעשה באחד שהיה רגיל בשינתו לירד על הסולם שעמד בתוך הבור של מקווה מים וכשנגע המים בכפות רגליו חזר ועלה על משכבתו ולמחר לא ידע בשכבו ובקומו של דבר אתמול כמובא בספר מעשה טוביה, ואלה האנשים נקראים (וואנד קריכער),

ומי שרואה אותם עולים ויורדים במקום סכנה כגון על הגג או לתוך הבור וכדומה לא ייתן עליהם בקול ולא יקרא אותם בשמם לעורר אותם משנתם כי אז יפלו וישברו עצמותיהם ואבריהם, אפס בעת שנתם בסגולתם מרחמי האל שלא יזיקו את עצמן כלל עד ישובו וינוחו על משכבותם בשלום: ועל שהמדמה הוא המחלים ומודעת זאת שהוא מנפש החי לכן אף הבעלי חיים יחלמו חלומות, וזה מובן ונזכר מן הנשימות הנחים והנרדפים היוצאים מן הכלבים ושאר בעלי חיים בעת שינתם, וכבר נשמע בין החיים קולות בעת שינתם פעם של בכיה ופעם בשמחות וגיל, וזה גם כן יורה על חלומותיו ועל דבריו שרואה בחלום:

ועתה לא אכחד אמרי קדוש אחד הכותב שמעולם לא יראה אדם בחלום שום בעל חי שכבר מת כלומר בעל חי שהכיר אותה וידעה בחיים ומתה, כמו אם מת לו סוסו או פרתו לא יראה עוד דמותה בחלום, אף שרואה אדם לפעמים סתם בהמה חיה ועוף מתה בחלום, מפני שאינו אלא מדמה והוא רואה זה כמו שהוא רואה האבן והאילן שלא היה בהם רוח חיים מעולם, אבל הוא רואה בחלום אדם שכבר מת אשר הכיר אותו בהיותו בחיים, כמו אביו או אמו בנו או בתו, והסיבה לזה מפני שרוח הבהמה מתבטלת מן המציאות בעת פרידתה מן הגוף, ונפש האדם היא נצחיית וחי לעולם, ויבוקש הדבר וימצא כתוב בספר חסידים (סימן תתשל"א), ואם כן הוא זה מופת טבעיי על השארת הנפש: עד כאן לשונו. ואני מעתיק כאן עוד קטע בעניין הזה מדברי מרן הרמח"ל בספרו דרך ה` (חלק ג פרק א): ענין החלום:

ואולם ראתה החכמה העליונה לחלק הזמן לשני חלקים, האחד לפועל הבריות, והאחד למנוחתם, והיינו היום והלילה, כי היום הוא זמן המעשה והלילה זמן המנוחה. ושם בטבע הבעלי חיים שיישנו, כדי שתהא להם ולרוחותיהם מנוחה מעמלם, ובאותו הזמן יחליף מציאותם כוח, בכל חלקיו הגופיים והנפשיים, וישובו חדשים לבקרים לעבודתם כבראשונה. והנה בהיות האדם ישן, כוחותיו נחות והרגשותיו שקטות והשכלתו גם כן נחה ושוקטת, ורק הדמיון לבדו יפעל וילך וידמה ויצייר עניינים כפי מה שיזדמן לו משארית מה שנצטייר בו בעת היקיצה, ומה שיגיע אליו מן האדים והעשנים העולים אל המוח, אם מן הליחות הטבעיות, ואם מן המאכלים, וזה עניין החלומות אשר לכל בני האדם.

ואמנם חקק הבורא ית` עוד, שהנפש העליונה שזכרנו תנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה, דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים ומתנתקים מן הגוף, ורק החלק הא` שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה. והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק וענין עם הרוחניים, עם פקידים פקידי הטבע, או עם מלאכים ממלאכי החבלה, או עם השדים, כפי מה שיזדמן להם לפי סבה מהסבות. ולפעמים תמשיך העניין מה שהשיגה, בהשתלשלות עד הנפש התחתונה, ויתעורר מזה הדמיון ויצייר ציורים כפי דרכיו.

וכבר אפשר שהעניין שהשיגה יהיה אמיתי או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו, וזה העניין עצמו ימשך עד הדמיון ויצטייר בדרכיו, לפעמים בבלבול גדול ובתערובת רב, מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים, ולפעמים ביותר בירור. וכבר תגיע לאדם הודעה וגילוי אזן על ידי אמצעי הזה, ממה שעתיד לבא עליו. ויקרה זה בגזירתו ית`, שיודע הדבר לנשמה, על ידי אחד מן המשרתים מאיזה מין שיהיה, וימשך הדבר עד הנפש, ויצטייר בדמיון בסיתום או בבירור כפי מה שתגזור החכמה העליונה.

ועל דבר זה נאמר, בחלום חזיון לילה וכו` אז יגלה אזן אנשים. נמצא כלל החלומות - ציורי הדמיון, מצד עצמו או מצד מה שתעירהו הנשמה לפי מה שתשיג. ואולם אין הפועל בכל אלה אלא אחד מן הכוחות הרוחניים שמודיע לנשמה, והנשמה ממשכת עד הדמיון כמו שכתבנו, ואם הכוח ההוא ממשרתי הקדש, יהיה הדבר אמת, ואם מכוחות ההפך, יהיה הדבר כוזב, והוא מה שאמרו, כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. ובכולם יש תערובת של הציורים הנפסדים של הדמיון עצמו, והוא מה שאמרו, אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. בהצלחה - מנשה ישראל