מעמד האשה ביהדות

שלום וברכה הרגשתך הכללית כי היהדות מפלה את האשה לרעה בכל מיני תחומים היא דעה רווחת בקרב לא מעט אנשים, דעה זו נוצרה מתוך דעות קדומות ומערפול המושגים של אפליה ושוויון.

אך לפני שנבאר את העניין לאשורו, כדאי לרענן את זיכרוננו במה שביארנו לעיל. מאחר והוכחנו את מציאות הבורא ואת העובדה שהוא זה שנתן לנו את התורה, הרי שגם אם החוקים והמשפטים של הבורא אינם נראים לנו או שאינם מובנים לנו, עם כל זאת אנו מקבלים אותם ומקיימים אותם, כי הבננו כבר שאין אנו מסוגלים להבין את ההיגיון של הבורא, על כן גם אם הייתה נראית לנו אפליה לרעת האישה בחוקים והמשפטים שהבורא נתן, היינו מקיימים ומקבלים אותם בדיוק כמו כל חוק אחר שהוא קבע. וכמו שאנו מקבלים את העובדה, שהוא בחר בכוהנים ובלויים להיות משרתיו על פני שאר כל העם.

אלא מה שמקומם הוא העובדה, כי בנושא מעמד האישה אין כלל אפליה! ועם כל זאת, יש המנסים לטעון כי כביכול ישנה אפליה, מתוך מטרה להשתמש בטיעון זה כדי להרחיק את עצמם ואת השומע, מלבוא ולבדוק את התורה! לצורך הבהרת הנושא הבה וניקח דוגמא. איש ואישה עובדים במרכז מחשבים משוכלל, במחלקה לפיתוח תוכנה שימושית. שניהם בעלי אותן שנות וותק וכישורים, ולמרות זאת משכורתו של האיש גבוהה משל האישה. כאן יטען ובצדק כי ישנה אפליה לרעת האישה. אולם אם האיש והאישה עובדים במפעל לייצור לבנים, עבודה הדורשת כוח פיזי רב, משכורתו של האיש, שלושת אלפים ₪, ומשכורתה של האישה, רק אלפיים ₪.

על פניו נראה כי גם כאן האישה מופלית לרעה, שהלא שניהם עובדים באותה עבודה ממש והוא מקבל בחמישים אחוזים יותר ממנה! אך האם אין זה אפשרי, כי במקרה זה האפליה היא, דווקא כנגד הגבר! כי אומנם שניהם עובדים באותה עבודה ממש, אך ייתכן והספק העבודה של האיש הוא כפליים משל האישה, ולצורך העניין נניח שהאישה מייצרת מאה לבנים ליום והגבר מאתיים. ואז, אם על ייצור של מאה לבנים ליום האישה מקבלת שכר של אלפיים ₪, הרי שעל ייצור מאתיים לבנים ליום, האיש צריך לקבל ארבעת אלפים ₪ ולא שלושת אלפים! ואם כך הוא המקרה, אזי כאן הגבר הוא זה שמופלה לרעה! עתה, לאחר העמדת הדברים בצורה זו הבה נתבונן בנקודה קצת נסתרת.

הנה, גם אם האישה תגיע להספק של מאתים לבנים ליום, ושכרה יהיה כשכרו של הגבר, עם כל זאת במבט מעמיק נבחין שגם כאן ישנה אפליה אך הפעם כנגד האישה, שהלא המאמץ הפיזי שהאישה צריכה להשקיע כדי להגיע לכמות של מאתיים לבנים, הוא גדול לאין ערוך, מהמאמץ הפיזי שהגבר צריך להשקיע כדי להגיע לאותה כמות. אומנם דקויות מעין אלו, אינן כלל מעניינו של מנהל המפעל. וכי מה זה עניינו כמה מאמץ משקיע כל אחד ואחד, אותו מעניינת התפוקה הסופית.

כלומר, כמה לבנים הוא מקבל בסוף יום העבודה. אך אם המנהל הוא אדם מאוד מיוחד, וגם בסוג כזה של עבודה הוא רוצה לתגמל את העובדים אצלו לפי המאמץ. האם בכלל יש באפשרותו למדוד את גודל המאמץ שהשקיע כל אחד ואחד וגם אם כן, הלא אם בפועל הוא היה מנסה לתגמל לפי המאמץ, מיד הוא היה מסתבך עם הגברים שבמפעל, שהיו טוענים לו: מה איכפת לנו אם האישה מתאמצת יותר, הרי לא יעלה על הדעת שאנו נספק בדיוק את אותה כמות לבנים והיא תקבל יותר שכר... נמצא, שבמקרים בהם אין כל הבדל ביכולת העשייה בין האיש לאישה, האפשרות לבדיקת האפליה היא פשוטה וברורה.

אך כאשר מנסים לבדוק אפליה במקרים בהם היכולות של האיש והאישה אינן שוות, אזי בדיקה כזו היא כמעט בלתי אפשרית, ולכן במקרה כזה קשה מאוד לדון אם ישנה אפליה או לא. לאחר שהצטיידנו בנתונים הנ"ל, הבה נערוך השוואה כללית בין איש לאישה, ונבדוק האם הם שווים לחלוטין או שיש ביניהם גם אי אלו הבדלים אומנם ברור לכל שהאיש והאישה דומים בהרבה מאוד פרטים, אך לעומת זאת אין להתכחש לעובדה שיש ביניהם גם שלושה הבדלים מהותיים: האחד בתחום הפיזי, השני בתחום הביולוגי והשלישי בחלק מתכונות הנפש. במישור הפיזי והביולוגי ההבחנה ביניהם היא חדה פשוטה וברורה, כי בתחומים אלו ישנם דברים שיש לאיש ואין לאישה, וכן להיפך. אך ההבדלים שבחלק מתכונות הנפש, אינם כאלו שתכונה מסוימת יש באיש ואין באישה או להיפך.

אלא ההבדלים הם בכך, שבחלק מתכונות הנפש יש שוני בעוצמת אותן תכונות, בין האיש לאישה ומכאן גם נובע הקושי להבחין בהבדלים אלו. בכל אופן, השוני הבולט בתכונות הנפש שביניהם, הוא בתחום הרגש. כוח זה אצל האישה מפותח לאין ערוך מזה של הגבר, והוא זה שגורם להבדלים נוספים ביניהם, כמו שאמרו חז"ל, שהאישה דמעתה מצויה, דבר הנובע מכך שהתפעלות הנפש של האישה מדברים מסוימים, גדולה בהרבה משל האיש. עוד אמרו חזל: בינה יתירה יש באישה, ובתרגום ללשון ימינו נאמר, כי חוש האינטואיציה של האישה הפותח משל הגבר, דבר המושפע גם הוא מהעבודה שכוח הרגש של האישה מפותח יותר. ופעמים שכוח הרגש המפותח מפריע בשיקול הדעת ובהכרעת הספקות, וכדברי חז"ל:

נשים דעתן קלה. סליחה, מתערב השואל, אבל אני אישית מכיר גם כמה גברים שאצלם כוח הרגש מפותח מאוד, אז מדוע לשייך זאת רק לנשים ובכן, תופעה זו אכן קיימת וכמו שקיימת תופעה הפוכה, כלומר שאפשר למצוא גם נשים שאצלן כוח הרגש אינו מפותח כ"כ. אבל עם כל זאת אין בתופעות חריגות מעין אלו, כדי להכחיש את הכלל שביארנו לעיל.

וההסבר לזה הוא, כי בפועל בכל תכונה מתכונות הנפש ניתן למצוא הבדלים בין בני האדם, וכמו שאנו יודעים שיש אנשים שבטבעם הם כועסים יותר מאחרים או שהם רגועים יותר מאחרים וכו`. כך גם בעניין הרגש ניתן למצוא אנשים שאצלם כוח הרגש מפותח יותר ואחרים שאצלם הוא מפותח פחות. ומכיוון שהשוני בין האיש לאישה בא לידי ביטוי בעוצמת הרגש ולא בעצם קיומו, לכן אין זה מן הנמנע שנמצא איש שהוא בעל רגש מפותח יותר, או אישה שכוח הרגש שלה אינו מפותח כ"כ. לכן, כשאנו מדברים על שוני בין איש לאשה, כוונתנו לשוני שבין האיש הממוצע לבין האישה הממוצעת, או במילים אחרות, על השוני שבין כלל הנשים לעומת כלל הגברים.

וזאת לדעת, שהבדלים אלו שבתכונות הנפש בין האיש לאישה, הם אינם המצאה של הדתיים, שהלא כל פרסומאי מתחיל יודע, שכשיוצאים במסע פרסום למוצר המיועד לציבור הנשים, המוטיבים בפרסום יהיו בכיוון אחד, ובמסע פרסום המכוון לציבור הגברים, המוטיבים יהיו בכיוון אחר! ואם תשאל: הבדלים אלו בין האיש לאישה, האם הם יתרון או חיסרון לאחד הצדדים התשובה היא: שאין בזה חיסרון ולא יתרון, אלא שיש כאן שוני ואת השוני ניתן לנצל כיתרון וניתן לגרום באמצעותו לחיסרון, הכל לפי בחירת האדם. כך גם הגדיר שלמה המלך החכם מכל אדם את משמעות השוני (משלי יד, א):

חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו. כלומר יש בידי האישה את הפוטנציאל לבנות את עצמה, את ביתה, את בעלה ואת ילדיה, ומאידך יש בידה גם את הכוח להרוס הכל, והבחירה בין שתי דרכים אלו נתונה אך ורק לה (ועל דרך החידוד נאמר: עקרת הבית, או שהיא עיקר הבית או שהיא עוקרת הבית). היש אפליה בין צוללת לחללית! אומר השואל, מדוע אתה מתאמץ כ"כ לחדד את ההבדלים הקיימים בין האיש והאישה, וכי יש בהבדלים אלו כדי להצדיק את העובדה שהאישה מצווה בהרבה פחות מצוות מהאיש או שמא יש בהם כדי להסביר את זה שכשאישה נשואה עוברת עבירה עם איש פנוי, הולד הנולד ממעשה זה הוא ממזר, אך כשאיש נשוי עובר עבירה עם אישה פנויה, הולד הנולד מכך אינו ממזר! ובכן, לאחר שראינו כי ישנם הבדלים בין האיש לאישה, נקל יותר להבין כי המשימות המוטלות על כל אחד מהם צריכות להתאים למבנה הגוף והנפש של כל אחד.

ומכיוון שמבנה הגוף והנפש של האיש והאישה ישנם דברים זהים ודברים שונים, כך גם במצוות ישנם מצוות ואיסורים הזהים לאיש ולאישה, וישנן גם מצוות שונות בין האיש לאישה, וזאת בהתאם למבנה השונה שלהם. ומה שמבחינה מספרית האישה נצטוותה בפחות ציוויים מהאיש, אין זה חלילה מפאת חוסר חשיבותה ושלכן כביכול ניתנים לה פחות ציווים, כי אם באמת הייתה ביהדות אפליה לרעת האישה בחיוב המצוות, האם היא הייתה מקבלת את הזכות להיכנס לעול המצוות (ולהיות בת מצוה) כבר בגיל שתים עשרה, שנה שלמה לפני האיש! (וזאת בהתאם למה שהזכרנו לעיל שבינה יתרה ניתנה באישה). אלא, שהסיבות העיקריות לכך שהאישה נצטוותה בפחות ציוויים הן שתים:

האחת נובעת מכך, שחלק מהתפקידים שהוטלו על האישה (ושעוד יפורטו להלן) דורשים ממנה זמן רב, ולכן מבחינה טכנית אין כלל באפשרותה לקיים כמות כזו של מצוות כמו האיש. השניה, שתפקיד האישה בעולם אינו מצריך לקיים מצות רבות כ"כ. כדי להשיב על הטענה השנייה בעניין ההתייחסות השונה לוולד, נתעמק מעט בנושא ונראה, כי העובדה שהבורא ברא את האיש והאישה עם הבדלים מסוימים ביניהם, היא בהתאם לתפקיד שייעד לכל אחד מהם. לכן אם נדע את תפקידי הגבר ואת תפקידי האישה, יקל עלינו להבין את סיבת השוני שבין ציוויי האיש והאישה.

וכדי לדעת את תפקידיהם צריך לבדוק ולברר מה מסרה לנו התורה בעניין זה. לגבי האיש נמסר שעיקר תפקידו עבודתו הוא לימוד התורה והעברתה לדורות הבאים. לגבי האישה נמסר שעיקר תפקידה עבודתה הוא בבניית הבית והקניית הערכים החינוכיים. מכיוון שמאמר זה עוסק במעמד האישה נתמקד יותר בתפקידה. כאמור עיקר תפקידה הוא בבניית הבית כחממה, המאפשרת את גידולם ובנייתם הרוחנית והגשמית של האישה, הילדים והבעל (וכדברי האימרה המפורסמת: מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה גדולה). האמת היא, שכבר בתוך רחמה מתחילה האישה בגידול ילדיה (וכפי שידוע המאכלים שהאישה אוכלת בימי הריונה, והמעשים שהיא עושה בימים אלו משפיעים על אופן התפתחות העובר).

וכדי להכין את רחמה לבנייה הרוחנית של ילדיה, היא מתקדשת לפני כן לבעלה (השותף להעמדת הצאצאים) עי חופה וקידושין, ומכיוון שהרחם הוא המקום בו הוולד מתחיל להיווצר, הרי שכל פגיעה ברחם תפגע גם בוולד, בין אם הפגיעה היא בתחום הגשמי ובין אם הפגיעה היא בתחום הרוחני, ומכיוון שהרחם נמצא אצל האישה, הרי שעיקר היכולת להשפיע על עתידו של הוולד נמצא בידה. ולכן, אישה שנתקדשה לבעל שלו היא הסכימה להינשא, הרי שבכך היא קידשה את רחמה ואם אח"כ היא עברה עבירה עם איש זר, הרי שעצם המעשה שנעשה פגע בקדושת רחמה ובכך ניפגע הבסיס הרוחני של הוולד, והוא נעשה ממזר. מ"מ עונשם של האיש והאישה שעשו את המעשה הוא זהה לחלוטין.

וכשמעשה זה נעשה עם אישה פנויה שעדיין לא קידשה את רחמה, אז אומנם בעיה של ממזרות אין כאן (כי לא הייתה פגיעה בטוהר רחמה), אך יש כאן חיסרון של היוצרות הוולד ללא קדושת רחמה (שהרי מעשה זה נעשה ללא שקדם לכך חופה וקידושין), ומה עוד שהאישה צריכה גם לקדש את רחמה עי טבילה במקווה וזאת לאחר שהרחם מתנקה מהדם, ומשקם את עצמו במשך שבעה ימים נוספים עד לפני הטבילה. לאור הדברים הנ"ל גם נבין מדוע בקביעת הלאום של הוולד, הולכים אחר האם ולא אחר האב, כי לא זו בלבד שעיקר גדילת הוולד נעשית ברחמה של האישה, אלא שעצם העובדה שהתורה ציוותה על קידושיה של האישה, ועל טבילת האישה, מלמדת אותנו על גודל חשיבותה ואחריותה של האשה בהעמדת הצאצאים. רעיון דומה של סטנדרט הלכתי גבוה בנושא העמדת הצאצאים קיים גם אצל הכהן.

הכהן כידוע נבחר עי הבורא לשרת בקודש, לפיכך הוא מקודש יותר מאחיו, ולכן החיוב שלו בשמירת זרעו גדולה יותר, דבר הבא אצלו לידי ביטוי באיסור לשאת גרושה וכו`, איסור החל רק על הכהן ולא על הכהנת. וכי מפני זה נאמר שהכהן מופלה לרעה ביהדות לעומתו האישה, נבראה עם רחם בקירבה, בה מתפתח הוולד בראשית דרכו, והיא קיבלה מהבורא את האפשרות לקדש את רחמה, ובכך להעלות את חשיבות איברי ההולדה שלה, ולכן פגיעה רוחנית באבריה חמורה יותר. וכי בגלל חשיבות זו שניתנה לה נאמר שהיא מופלית לרעה! ע"פ השקפת התורה, מצויים בנפש האדם שני יסודות עיקריים שמהם נובעות שתי תגובות או גישות בסיסיות כלפי המציאות, אלו הם היסוד הנקבי והיסוד הזכרי. היסוד הנקבי הוא השאיפה לשלמות - גם אם על חשבון התקדמות, והיסוד הזכרי הוא השאיפה להתקדמות - גם אם על חשבון השלמות.

או כמו שמצאו החוקרים וכינו זאת דפוס של אוטונומיה מול דפוס של אינטימיות. מבנה נפשי נכון הוא שהן אצל הגבר והן אצל האישה משתפים פעולה שני הצדדים `הגברי` `והנשי` - אך אחד הוא המוביל, הדומיננטי. לפי היהדות הגבר והאישה הם בריות שונות, נפרדות זו מזו, ולכל אחת מהן התפקיד המיוחד שיועד לה, הן מבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית. אי השלמה עם המציאות, גוררת אי הבנות רבות ויוצרת חיכוכים מיותרים.

היהדות אינה מכירה לא בזכויות הגבר ולא בזכויות האישה, הם אינם נושאים למאבק תחרותי על זכויות לעצמם. יש להם חובות וציווים. יש להם תפקיד, וייעוד, המתאימים לאפיונים הפנימיים שלהם. השמיים הם הגבול! ברצוני לברר נקודה נוספת אומר השואל, האם זה שתפקידה וחיובה של האישה שונים משל האיש, מונע ממנה להשיג השגות רוחניות כמו האיש ודאי שלא, הלא ישנם מקרים רבים, בהם הנשים הגיעו לדרגות גבוהות משל האנשים, ומקרים אלו פזורים על פני כל ההיסטוריה ונציין כמה מהבולטים שבהם. על אברהם אבינו שהיה אבי האומה אומר המדרש (שמות רבה א, א): ...

שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, כלומר מדרגת הנבואה של שרה, הייתה גדולה ממדרגתו של אברהם! ואת זה למדו מדברי ה` אל אברהם, שנאמר (בראשית כא, יב): ...כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה... מרים הנביאה (אחות משה רבינו) עוד בהיותה ילדה קטנה, הוכיחה את אביה עמרם שהיה גדול הדור, על כך שגרש את אשתו בגלל גזרותיו של פרעה, ובעקבות הוכחתה הוא החזיר את אשתו ואחריו נמשכו כל העם. עוד אומרת הגמרא, בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים! בחטא העגל לא השתתפו הנשים. מנהיגות ונביאות רבות עמדו לעם ישראל על פני הדורות, מרים הנביאה, חולדה הנביאה, דבורה הנביאה, אסתר המלכה וכו`. נסכם ונאמר:

לאיש ולאישה ישנם תפקידים זהים ותפקידים שונים, המותאמים למבנה הגוף והנפש של כל אחד, ולכן אין במשימות השונות המוטלות על כל אחד בנפרד, כדי להורות על איזו שהיא אפליה ביניהם. ולא זו בלבד אלא, שכל אחד מהם יכול להגיע לדרגות רוחניות עילאיות, אך זה כבר תלוי היאך תהיה עבודת ה` שלו! הקטע הוא משל הרב זמיר כהן שליט"א.

הברכה שלא עשני אשה, אינו מראה על יחס מזלזל כלל וכלל, הביאור הוא מכיוון שאנו מברכים בברכות השחר על זה שאנחנו זוכים לקיים את מצוותיו של הקב"ה, ולפי שהאשה מעצם טבעה כנ"ל באורך הוצרכה לקבל פטור מקיום אי אלו מצוות לכן אנו מברכים על כך שאנחנו לא קבלנו את הפטור הזה, ואנחנו מראים את שמחתנו ואושרנו בזכות לקיים ולשמור על מצוותיו, ושאנחנו לא מקיימים אותם באי רצון על כך שהוכרחנו לקבל את מלוא חשבון המצוות. בהצלחה - מנשה ישראל