האם מחלל שבת יכול לעשות הבדלה בשביל אשתו?

שלום רב,

אם אתה מחלל שבת בפרהסיא, ראוי שתחמיר לא להוציא את אשתך ידי חובת הבדלה.

אמנם אם אתה מתבייש לחלל שבת ליד אדם גדול (רב חשוב וכיוצא בזה), תוכל להקל בזה, ובתנאי שאתה מאמין במצוות הבדלה, ומכוון להוציא אותה ידי חובה.

ומכל מקום אין לך לברך על הבשמים בתוך סדר ההבדלה, אלא תיתן לאשתך לברך עליהם בעצמה.

מקורות: הנה יש להקדים שגם מחלל שבת חייב במצות הבדלה, וכמו שכתב להוכיח הגר"ע בלום זצ"ל בשו"ת בית שערים (חלק אורח חיים סימן צח). וכן מבואר יוצא שנקט שו"ת שלמת חיים (סימן רב). וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב' (סימן לח). וכן מוכח שנקטו בשו"ת מנחת שלמה חלק א' (סימן לה אות ב) ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קסא). (אמנם יש לציין שדעת הגר"ש וואזנר זצ"ל בקובץ מבית לוי, ניסן תשנ"ו, עמוד כז, ויבדל לחיים הגר"ח קניבסקי בספר דרך שיחה חלק א' עמוד ערב, שכיוון שלא שמר שבת אין עליו חיוב הבדלה במוצאי שבת. וע"ע להגרש"ז אויערבאך זצ"ל בתיקונים ומילואים לשמירת שבת כהלכתה פרק נט הערה כז).

ומכל מקום למרות שמחלל שבת חייב בעשיית הבדלה, אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, לכאורה יש מקום לומר שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה, כי כלפי אנשים אחרים דינו כגוי, וכן כתב בספר אור לציון חלק ב' (פרק כ תשובה ה) שמחלל שבת בפרהסיא אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת קידוש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קסב) שכתב, שראוי להחמיר שמחלל שבת אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת קידוש. ועיין שם עוד לעניין תינוק שנשבה. ולעניין חשש יין נסך בנגיעת המחלל בשבת ביין של הקידוש. וע"ע בשו"ת אבני ישפה חלק ג' (סימן לו ענף ב) וחלק ד' (סימן מב) שנקט בפשיטות שמחלל שבת לא יכול להוציא את השומעים ידי חובת ברכת הקידוש. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט' (חלק אורח חיים סימן קח אות קכט) שכתב, שאם אי אפשר לו לקדש בעצמו, והוא נאלץ לצאת ידי חובה על ידי מחלל שבת, יש לו על מה שיסמוך, וטוב שיאמר בלחש קידוש היום עם המקדש, ויתן בכוס עינו בשעה שמקדש. וע"ע בשו"ת דברי סופר (סימן ח).

אמנם מחלל שבת בפרהסיא שמתבייש לחלל שבת בפני אדם גדול, ניתן להקל שאינו בכלל מחלל שבת בפרהסיא, וכמו שכתב המשנה ברורה (סימן שפה סק"ו). וע"ע מה שהביא בזה בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק יורה דעה סימן יא אות יד). ואמנם בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' (סימן כו שאלה ד) שהביא מהדרכי תשובה בשם הטהרת המים, שזהו דווקא במחלל שבת באיסור דרבנן, אבל באיסור שבת דאורייתא, כל שידעו עשרה מזה הוי בפרהסיא. אולם בספר חכמת הלב (פרק ז דרכי שלום אות ז) חולק על זה.

וכן כתב באור לציון שם שאם אותו מחלל שבת מתבייש לחלל את השבת ליד אדם גדול יש להקל שאפשר לשמוע ממנו קידוש ולצאת ידי חובה. והוא הדין לגבי הבדלה. ומכל מקום פשוט וברור שכל זה הוא דווקא כאשר המחלל שבת מאמין בעצם המצווה של הבדלה, ומכוון להוציא את האחרים ידי חובת המצווה.

ומכל מקום כיוון שטעם הדבר שמברכים על הבשמים בהבדלה הוא משום שהנפש כואבת מעזיבת הנשמה יתרה (ראה משנה ברורה סימן רצז סק"ב), לכן מחלל שבת שכפי הנראה אינו זוכה לקבל נשמה יתרה אין לו לברך על הבשמים בתוך סדר ההבדלה משום חשש הפסק. וכן מבואר בשו"ת באר משה חלק ח' (סימן פח), ויתן לשומעים שיברכו על הבשמים בעצמם.

בברכה,

הלל מאירס