הלכות ומנהגים
שאלה באמונה- זוועות
- י"ח אדר ב' התשע"ו
שאלה
שלום וברכה. לאחרונה , כנראה בעקבות גל הפיגועים וסיפורים שונים קשים, עלתה בי מן קושיה באמונה, אשמח לעזרה, נציין שסיפורים קשים כמותם מופיעים לאורך התנ"ך והתלמוד וגם ביציאתנו מצריים. יש אנשים שחווים ייסורים, והאמת ייסורי הנפש הם הקשים ביותר. כשאדם לא עלינו ולא על אף אחד מישראל חווה חס ושלום אבידה של צאצאיו, בפרט אם המקרה הוא בלתי נתפס מבחינת הזוועה שקרתה, ובפרט עוד יותר כשרואים כמה המנוח היה כה חמוד ותמים כמלאך ואפילו במקרים מסויימים יש אדם פוגע אכזר מעין כמותו שממש התעלל, יש דרכים להמית את המנוח אך מדוע בייסורים ובזוועה מזעזעת שגורמת לקרובים לאבד את שפיותם מצער ? קשה מאוד לתפוס זאת . תודה רבה בשורות טובות.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
בהחלט כואב כואב כואב. וצריך לכאוב את המשפחות, ולהבין ללבם, כי הרגשות פורצים, והדמעות זולגות, כי כל יהודי ויהודיה שנהרגים ומתייסרים זו צביטה בלב.
אנו חיים בהסתר פנים, ובפרט בגלות של הדורות האחרונים שלפני מלחמת גוג ומגוג והגאולה, ישנו הסתר פנים גדול.
אך עלינו לזכור שאנו רואים רק חצי מהתמונה בעולם הזה, ממש כמו אדם שנכנס "באמצע סרט" ולא מבין את המתרחש. היה רב שהשווה זאת לאפריקאי שנכנס לבית חולים, ורואה מנתח "חופר" בקרביים של חבירו... הוא כמובן חושב שהמנתח הוא אדם מטורף ואכזר שמנסה להרוג את חבירו ולייסרו, כי הוא אינו מבין מהו ניתוח. גם אנו בעולם הזה לא מבינים את הניתוח של הנשמות, ואת הכאב והתיקונים שחלק מהנשמות חייבות לעבור.
אותם ילדים צדיקים ותמימים שנהרגו - הן נשמות טהורות שירדו לעולם לתקן חטאים אחרונים מגלגולים קודמים. והן כיום מאושרים בגן-עדן. אך משפחותיהם סובלות - כי גם על נשמותיהם נגזר צער כבד משמים.
ואספר על האמונה הנכונה מתוך מקרה אמיתי וקשה שקרה לפני יותר מחמישים שנה: היה ראש ישיבה חרדי, שביקש לא להזכיר את שמו, שטס לאמריקה לבקש תרומות. הוא הגיע לביתו של עשיר שתרם לישיבה שלו ביד נדיבה. ראש הישיבה הבחין בבנו הצעיר של העשיר, שהיה כשרוני מאוד, אך למד בבית ספר מעורב, והיה קרוב להתקלקל. ראש הישיבה הציע לאב העשיר שבנו יעלה לארץ וילמד בישיבה.
זהו היה בנו יחידו, והעשיר אהב אותו מאוד והתקשה להיפרד ממנו, אך לאחר התייעצות עם אשתו הוא הסכים, וביקש מראש הישיבה שישמור עליו. הבחור הצעיר עלה לישיבה בארץ ונהיה בה לעילוי וירא שמים גדול. אך אירע פיגוע נורא: ערבי נכנס עם סכין לישיבה ורצח בחורים רבים. אחד מהנספים היה בנו של העשיר.
ראש הישיבה חש שזו היתה אשמתו, ושאם לא היה מתעקש שיעלה לארץ - הבן היה בחיים. במשך שנים הוא נמנע מלפגוש את אותו עשיר, כי לא ידע מה לומר. אולם כעבור מספר שנים פגש העשיר את ראש הישיבה במקרה, כשהיו בחתונה אחת. ראש הישיבה הביט בעשיר בעצב, ולא ידע מה לומר, אך העשיר הפתיע אותו ואמר: "אני מודה לך".
התפלא הרב מאוד, והעשיר הסביר לו: "היהדות מלמדת אותנו שעוד לפני שאדם יורד לעולם, נקבע לו מה יהיה יום מותו. לכן אני מאמין באמונה שלמה שבני ירד לעולם ל-17 שנה. אך אילו היה נשאר באמריקה, היכן היה בשנותיו האחרונות? הוא היה מתקלקל, חי עם חברה גויה, ובתאריך שנקבע לו הוא היה נהרג על ידי כנופיה ברחוב או ממנת יתר של סמים. במקום זאת העלת אותו לארץ, ובזכותך זכה ללמוד תורה ולמות בצדיקות".
זוהי ההשקפה הנכונה.
עלינו לזכור שהקב"ה רחום מאיתנו. הוא יתברך מסר לנו את התורה אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם.
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
אני ממליץ לך בחום לצפות בהרצאה מעולה הנקראת "סוד הצדק העליון":
עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.
אנשים בעולם הזה דומים לילדים קטנים שרוצים עוד ועוד סוכריות וממתקים, וגם אם יסבירו להם במשך שעות שזה הורס את השיניים, שזה מזיק לבריאות, שהם יפתחו תאווה לאוכל ויהיו אנשים שמנים, הילדים לא יקשיבו, וימשיכו לדרוש ולדרוש. כך גם אנו בעולם הזה דורשים חומריות, ולא מבינים שיום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז גם נראה את גודל טעויותינו. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים זה נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת.
נא ראה גם:
שלך בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il