שאל את הרב - כללי
אשה כושית/מצורע
- ג' אלול התשע"ה
שאלה
לפי מה שכתוב בספר במדבר פרק י"ב פסוקים א'- ג' אני מבין שמשה,מרים וכנראה כל בני ישראל היו כהי עור כי אם נניח שמשה היה לבן (גוון בהיר) וכשהוא בא לשכנע את פרעה בציווי אלוקים עם היד מצורעת וידו יצאה לבנה כשלג אין פה אות באמת כי זה כמעט אותו דבר ואין לזה עוצמה אלא אם כן ידו הייתה מטבעה שונה לחלוטין כדי שההבדל יהיה ניכר לעין וגם מספיק עוצמתי ומרשים כדי לשכנע את פרעה ואותו דבר לגבי מרים כשאצלה כנראה זה היה בכל הגוף. מה הסיבה שהצבע הלבן הוא הצבע של המצורע? והאם זה אומר משהו על אנשים בימינו שהם גם לבנים כשלג בארצות אירופה? לפי מה שכתוב בפרק הייתה פה גם סוג של "מידה כנגד מידה" של הקדוש ברוך הוא לגביי הלשון הרע של מרים על האשה הכושית שמשה לקח, היא הייתה שונה ודיברה עלייה בצורה כזו כמובן כדרגתה ולכן מרים נענשה והקדוש ברוך הוא נתן לה להרגיש גם כשונה וזה כשהיא נהפכה ללבנה זאת אומרת שונה מכולם. המון אנשים נשענים על הפירוש של רש"י שאומר שאשה כושית היא "אשה יפה" בעוד שציפורה אישתו של משה הייתה בתו של יתרו והם היו ממדיין אבל רש"י מרחיב ומסביר בהמשך עוד . בהנחה שאישה הכושית הייתה ציפורה ,הוא מציע שלוש רציונליזציות מנוגדות, המבוססות על המדרש ,. ברציונליזציה הראשונה שלו, רש"י מסביר כי ציפורה נקראת "אישה כושית" כי בדיוק כפי שכולם מסכמים לכהותה בצבע העור של האשה הכושית, כולם הסכימו לעובדה שציפורה הייתה יפה. כך, רש"י מבין שההשוואה בין ציפורה ו "אישה כושית "היא רק לומר שכשם שהשחור של אפריקה הוא עובדה קיימת כך גם היופי של ציפורה. ברציונליזציה השנייה שלו, רש"י מבין כי אישה הכושית פירושו "אישה יפה" ומוכיחה נקודה בהסבר זה שהערך המספרי בעברית לכושית( 736) שווה הערך המספרי לביטוי עברית "יפת מראה"(736), לפי הסבר זה, רש"י מבין כי הביטוי "אישה כושית" מתייחס ליופיו של ציפורה ושהביטוי חוזר כפליים כדי להראות שלא רק היה ציפורה יפה בהופעתה, היא הייתה יפה בפעולותיה גם כן. ברציונליזציה השלישית שלו, רש"י מסביר כי ציפורה נקראת "אישה כושית" כי היא הייתה יפת מראה וכמו שמישהו בציניות קורא לבנו היפה "מכוער" כדי להדוף עין רעה, כך גם משה הוא לא היה קורא לציפורה בשמה אלא קרא לה "כושית" על מנת להדוף את עין הרעה. בהתאם לכך, בפירושו השני, רש"י מניח כי "כושית" הוא שם נרדפים ליופי, ואילו בהסברו השלישי רש"י מניח כי כושית הוא אנטי-תזה ליופי ואת הביטוי "הכושי" משמשת בציניות .ואם זה נכון אז למה לא כתוב על רחל אמינו אותו דבר שגם היא הייתה יפת מראה ולשאר הנשים היפות שמוזכרות בתנ"ך? מפה אני מבין שהתלונה הייתה על מוצאה של האשה הכושית מארץ כוש ואולי גם ההבטחה של לא להנשא לשושלחת חם שכוש בנו ולא הייתה על צבע עורה השחור בתורה אבל אם בני ישראל ומשה ומרים היו כהי עור אז אז זאת לא הכוונה. יש גם משנה מפורשת שאומרת גם התנאים היו כהי עור, בנגעים רפ"ב: רבי ישמעאל אומר, בני ישראל אני כפרתן, לא שחורים ולא לבנים אלא בינוניים…" זאת אומרת שמאז שהם יצאו ממצרים וכל תקופתם בארץ ישראל הם היו כאלה (כהי עור אבל לא שחורים אלא חומים) אז למה גורמים לנו לחשוב בצורה רעה על הכושי עם התורה והפרושים שלה דווקא משבחים אותה ולא מדברים על צבע עורם של אבתינו ומציירים אותם בציורים כלבנים עד היום הזה?ולמה הקדוש ברוך הוא בחר בצבע הלבן להגדיר את המצורע ? אני מאמין שהתורה אמת ומושלמת אז איך יוצא מהתורה שהצבע העור השחור הוא נזכר בצורה שלילית וגורם לנו עד היום לחשוב כך ואפילו יוצר אצלנו סוג של שנאה כלפיי הצבע הזה. אני לא חושב שזאת הדרך של התורה כי כבר כתוב :"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום " וגם כתוב בגמרא " חביב האדם הנברא בצלם"
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
שלום וברכה,
צבע עורם של יהודים שעברו למדינות אפריקה התכהה באופן טבעי במשך אלפי שנים, כי במדינות אלה קרינת השמש היתה גבוהה במיוחד. בעוד צבע עורם של יהודים שעברו למדינות הקרות התבהר. עצם העובדה שה' הפיץ את עמו לכל קצוות תבל, ושינה את מראם ותרבותם - אך לא את זהותם היהודית - מעיד על כך שה' חפץ בגיוון של עם ישראל, ואוהב את כל בניו - ללא כל התחשבות בצבע עורם.
איני מבין מדוע הנך סובר שצבע עור כהה הוא ביטוי רע ביהדות? והרי ידוע שהיהדות מקבלת גרים באהבה גדולה - גויים מכל מקום בעולם יכולים להתגייר, ולהיות ליהודים גמורים וצדיקים - בין אם צבע עורם בהיר ולבן כשלג או שחור לגמרי. היהדות מעולם לא פסלה אדם בגלל צבע עורו.
אמת הדבר, שברוב התרבויות בכדור הארץ, כלומר במדינות המזרח ואסיה, היה נהוג במשך אלפי שנים לראות בצבע עור בהיר סמל ליופי: הנשים בסין היו צובעות את עצמן בלבן במשך אלפי שנים; נשים הודיות היו מתאפרות בצבע לבן; וכן בכל מדינות ערב נפוץ שנשים ביקשו להיות בהירות עור. אך זוהי בסך הכל תופעה תרבותית, שיש הקושרים אותה למעמד חברתי וכלכלי גבוה יותר, כי בנות עשירים יכלו להרשות לעצמן לשבת בבית ולשמור על עורן, בעוד בנות של איכרים נאלצו לעבוד בשמש הלוהטת. וכפי שנאמר בשיר השירים בדרך משל: "אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש".
היהדות אין לה דעה על יופי, היא בסך הכל מתארת את התופעה התרבותית המקובלת במזרח התיכון. בעיני היהדות אין כל קשר בין יופי חיצוני, שהוא תופעה תרבותית ונובעת גם מטעם אישי, לבין מהותו של האדם. היהדות מחנכת למהות ופנימיות: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל!" (משלי לא, ל).
כמו כן, חשוב להבהיר כי המפרשים אינם "מתלוננים" על מוצא אשתו של משה רבנו, אלא כל כוונתם היתה להבין את פשוטו של מקרא, ולכוון לאמת ההיסטורית שהיתה. אם בימי המקרא היה נהוג לכנות אשה לבנה מאוד בשם "כושית", אז את זאת ביקש רש"י לגלות לנו. המטרה של המפרשים היא לגלות את משמעות המילים כפי שהיא באמת, ואף אחד אינו מנסה להסתיר או לסלף את המציאות חלילה.
* * *
וכעת לגבי נסיונך לגלות את צבע עורם המקורי של בני ישראל. ציטטת את מה שכתבו חז"ל במשנה (מסכת נגעים פרק ב, משנה א), שלפני צאתם לגלות היו בני ישראל - לא בהירים ולא כהים בצבע עורם, אלא בינוניים. אך צבע בינוני, כך נראה לי, אין פירושו חום, אחרת היו כותבים חז"ל בפשטות את המילה "חומים". אלא, אני מניח שכוונתם היתה לצבע-עור הדומה לזה של היהודים הספרדים ממדינות ערב, כגון העיראקים - צבע שאינו כהה אך גם אינו בהיר. חכמי בבל חיו בעיראק (שנקראה בשם בבל), ויש להניח שצבע עורם של היהודים העיראקים לא השתנה.
גם תעודות ארכיאולוגיות מגלות שהמצרים היו שחורי עור, בעוד עבדיהם היו בהירי עור.
הראיה שהצגת מן הצרעת אינה ראיה לצבע-עור, כי גם אדם שהוא בהיר-עור יכול להיראות חיוור יותר או פחות מהרגיל. גופת המת היא תמיד בהירה באופן יוצא מגדר הרגיל. גם הצרעת בגוף היתה נראית לבנה באופן לא-טבעי, שהיתה בולטת מאוד גם באדם בהיר-עור, ממש כאילו נצבעה לפתע ידו של אדם כזה בצבע סיד. הצרעת היא סמל למוות וחיוורון בלתי טבעי, כמו צבע המת. כך שלא ניתן לקשור אותה להעדפה לצבע עור כלשהו במקרא.
כל הרמזים שאתה מציע ניתנים לפירוש, אך אינם מנסים להביע עמדה על צבע טוב או צבע רע. באותה מידה יכולת לשאול מדוע עשה ה' את התפילין שחורות, האם רצון התורה לומר שהשחור הוא צבע טהור וקדוש? ואין לדבר סוף.
בברכה,
דניאל בלס
לסיכום, הבה נזכור שכולנו באמת נשמות, והגוף החיצוני שלנו הוא רק קליפה. הקב"ה אוהב את כל בני האדם, כי כולם בניו ובנותיו, ורק מי שיותר צדיק - יותר יפה בעיניו. זוהי עמדת היהדות האמיתית בנושא זה.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il