ספירת העומר, מה, ולמה

ספר התודעה צער ואבלות בימי הספירה: ירמיהו הנביא בתוכחתו לישראל אמר (ירמיה ה): וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה` אֱלֹקֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ, שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ. עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם: שכל הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו, הרי יכול הוא גם שלא יתן, והיאך לא יראים אותו ומכעיסים לפניו: וגם לאחר שכבר הרוה את הארץ עם היורה, וכבר בא המלקוש על השדות המלאים קש ושבלים - כל זמן שלא עברו שבעה שבועות הקציר שבין פסח לעצרת - עדיִן צריך העולם להקדוש ברוך הוא שישמור חוקות קציר, מרוחות רעות ומטללים רעים ומשדפון ומירקון, והיאך לא יראים אותו ומכעיסין לפניו - לכך אמר שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ:

`ואימתי באלו שבע שבועות שבין פסח לעצרת`: שבעה שבועות אלה, כיון שבהם תלויה פרנסת כל השנה לשובע או חס ושלום לרזון, ובהם נפתחים אוצרות של ברכה או ח"ו קללה לכל השנה כולה, ממילא גם החיים והמות תלויים בשבועות אלה, שאם ישראל זוכים, פותחים להם בימים אלה אוצרות של חיים וברכה ושובע לכל השנה; ואם ח"ו אין זוכים, יש להם לשונאיהם של ישראל להתירא ולדאוג מפני שפיכת חרון אף באלה הימים;

לכך גם הם נתנו לספירה מן העומר, לראות כמה מן הימים האלה שבין קציר לקציר, כבר יצאו שלא בפורענות והם תמימים היו, ויתפלל עליהם שתמימים יהיו כולם עד סוף ספירתם, ושיכלה גם קציר החיטים ותבוא מהם ברכה ויבוא שובע וחיים לכל העולם בכל השנה: `בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, למה שבפסח התבואה נדונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה אם אינה עושה`: וכן אמרו בויקרא רבה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה - אימתי הן תמימות (אין בהם פגע ומשחית) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום`; -:

כיון שהימים, ימי התגברות הדינים ונמשכים חמשים יום רצופים, על כן גדולה החרדה שכולם יעברו בשלום, שלמים ותמימים, ולא יהא בהם פרץ ולא צוחה. וביותר גדול הדין בימים אלה על החטא שמזלזלים בכבוד האדם: אמר הקדוש ברוך הוא, הריני נוהג בכם כבבני מלכים ושרים, אתם שוכבים על מיטותיכם ואני שומר עליכם ועל קניניכם, ומכין לכם מזון לכל השנה, בשביל שיהיו פניכם צהובות מאלה על אלה; ואתם אינכם נוהגים כבוד זה בזה!

חִצי רעב אשלח בעולם תחת ברכה, ולחומי רשף תחת שלוה וירבו המתים במגפה! לא זכיתם לנהוג כבוד בחיים, תהיו נוהגים כבוד במתים! לכן טוב לכם שתהיו נוהגים כבוד בחיים כמו שאני נוהג בכם כבוד, וירבו ימיכם בטוב ובברכה: תלמידי רבי עקיבא: אין לך דור עשיר בתורה ובחכמה ובמצוות, כדורו של רבי עקיבא, וראה מה עלתה לדור עשיר זה על שלא נהגו כבוד זה בזה; -: `אמרו, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה וכו`. תנא, כולם מתו מפסח ועד עצרת`: וחזרה ונשנתה פורענות רבה על ישראל בגולת אשכנז בימי הספירה שבשנת תתנ"ו, שבהם נשמדו הרבה קהילות ישראל ובנים על אבות רוטשו, וגדולי הזמן ההוא נשרפו חיים על קידוש השם:

וחזרה ונשלשה פורענות אחר פורענות בימי הספירה, יותר מן הקודמת, בימי הצורר בוגדן חמילניצקי, ימח שמו, בשנות ת"ח ות"ט, בגלות פוילין ורייסין. בעלילות דם שקודם הפסח, החלו, ובשפך נהרי נחלי דם מישראל קדושים כלו. ורוב זועותיהם בימים שבין פסח לעצרת היו: ואם כי רבות רעות שבעה נפשנו, לא שכחנו אפילו אחת מהן; את כולן נזכור תמיד ונבקש רחמים שח"ו לא ישנו עלינו, וגם נראה בנקמת דמינו בשכר שנטיב מעשינו ונשוב ליראה את ה` ולעבדו בלבב שלם, או אז יהפכו עלינו הימים האלה של זכרון צער ואבל, לימים של שמחה וששון, ויהיו לנו שפע של חיים ושובע וברכה.

וכל זמן שעדיִן לא נושענו מה` תשועת עולמים, נחזיק בזכרונותינו משכבר הימים, אפילו תכפו הצרות ונוספו חדשות על הישנות: ובספר טורי זהב מזכיר בפֵרוש גם את גזרות תתנ"ו שבימי מסעי הצלב, לענין האבלות בימי הספירה: `נוהגים קצת אבלות מחמת גזרות תתנ"ו, שהיתה באשכנז בין פסח לעצרת; כמו שמפורש ביוצרות ופיוטים, שאנו אומרים בשבתות ההם, שהם נתיסדו כמו קינות`: רבנו ירוחם, וכן בעל הטורים, מביאים בשם רב האי גאון, שיש גם איסור מלאכה בימי הספירה לאחר שקיעת החמה, משום אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו במגפה: `מצאתי כתוב:

מנהג שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה עד שחרית, משום תלמידי רבי עקיבא שמתו באותו פרק ונקברו אחר שקיעת החמה והיו בטלים ממלאכה`. ולכך לא היו קוברים אותם ביום, כדי שלא לאסור המלאכה בכל הימים. שחכם שמת - הכל בטלים ממלאכתם ויוצאים להלויתו: דיני ומנהגי ימי הספירה: מנהגם של ישראל שלא לישא אשה ושלא להסתפר בין פסח לעצרת, וממעטים קצת בשמחה בימים אלה, לפי שמתאבלים בהם על כ"ד אלפים מתלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת.

אך אם נזדמן לו ענין שצריך לברך עליו `שהחיָנו` - מברך: עיקרו של מנהג זה הוא, שלא להסתפר ל"ג ימים; ומזה נתפשטו מנהגות שונים. מנהג הספרדים שלא מסתפרים ולא נושאים אשה מפסח ועד ל"ד בעומר. מל"ד בעומר ואילך כל הימים מותרים בתספורת ולישא אשה. וביום ל"ג בעומר עצמו אין מסתפרים אלא אם חל בערב שבת. חל ל"ג בעומר להיות ביום ראשון, אין מסתפרים ביום ששי:

ואולם בקהילות אשכנז חלוקים המנהגים: יש נוהגים להסתפר עד לראש חֹדש אייר, ופוסקים עד לל"ג בעומר, ובל"ג בעומר מסתפרים, ושוב פוסקים עד ערב שבועות. נמצא בין הכל ל"ג ימים של איסור תספורת. ואחרים נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג בעומר, ומל"ג בעומר ואילך מסתפרים - וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו: ביום ל"ג בעומר מותר (כמנהג האשכנזים) להסתפר ולישא אשה, ומרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים תחנון בתפילה, וגם לא במנחה שלפניו. והספרדים נוהגים איסור תספורת גם בל"ג בעומר כנ"ל, ומסתפרים בשחרית שלמחרת, וכן לענין נישואין.

אם חל ל"ג בעומר ביום ראשון נוהגים התר להסתפר ביום ששי שלפניו (לפי המנהג האשכנזי בלבד, וכנ"ל), לכבוד שבת: נוהגים שלא לעשות מלאכה כל ימי הספירה משקיעת החמה עד לאחר הספירה, משום אבלות על תלמידי רבי עקיבא שנקברו בערבים כנזכר לעיל. וכן סמכו בזה עוד טעם - לפי שנאמר בתורה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת וזהו לשון `שבות` כלומר: בזמן הספירה שבות ממלאכה. ויש אומרים שהמנהג שלא לעשות מלאכה בלילי ספירה נוהג רק בנשים, וכן נוהגים בקהילות ספרד שהנשים בלבד אינן עושות מלאכה בערבי ימי הספירה: וטעמם של האומרים שהמנהג שלא לעשות מלאכה בלילות נוהג בנשים - זכר לנשים צדקניות שבאותו הדור של רבי עקיבא ותלמידיו, שהן הן שבטלו ממלאכתן לכבוד המתים במגפה ועסקו בקבורתם:

אף על פי שאמרו אין כונסין אשה לחופה בימי הספירה, אבל עושין שידוכין וארוסין, ועושים סעודה לכבוד זה, אבל בלי מחול וריקודים והרבות שחוק: