הנשמה קיימת לאחר המוות?

שלום וברכה,

 

צר לי לשמוע על אביך. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ובנחמת ציון תנוחם

 

לגבי שאלתך, כנסי בבקשה לקישור הבא:

 
אציג בפניך את הטיעונים הידועים ביותר לקיומה של נשמה באדם:
 
1. התודעה והבחירה החופשית:
אם ניקח מן האדם את האוטונומיה (הבחירה החופשית) שלו, הוא לא יהיה יותר מאשר מכונה שפועלת מעצמה. ולא שונה מבעלי החיים שפועלים לפי אינסטינקטים קבועים מראש, והם חלק בלתי נפרד מהפעולות שלהם. הבחירה החופשית סותרת את כל מושגי החומר, שכן החומר פועל לפי חוקיות (אינסטינקטים), או אקראיות, כך שלעולם לא תיתכן בו אוטונומיה מודעות משום סוג, כי אוטונומיה תהיה סותרת את חוקי הטבע הבסיסיים ביותר.
לפיכך, הבחירה החופשית והתודעה - אין להם מקום בעולם החומר. וחוקי הטבע אינם מאפשרים כלל מושג של בחירה בין טוב לרע. עצם קיומה של יישות אוטונומית באדם מעידה על כך שיש באדם "נהג" בלתי חומרי שמפעיל את גופו, וימשיך להתקיים גם לאחר מות הגוף. נושא זה קרוי במדע בשם "הבעיה הפסיכופיזית" או "בעייית גוף-נפש".
 
2. אהבה צדק ורחמים:
כמו כן קיימים באדם מושגים מופשטים שאין להן מקור בעולם החומרי. מושגים כמו אהבה ורחמים, ומוסר ומצפון, וצדק וערכים - מושגים אלו הם נעלים ביותר אצל האדם, אך אין להם כל יסוד בעולם החומר, שמבוסס מטבעו אך ורק על הישרדות ותועלתיות. אין ביקום שלנו אטום של אהבה, או מולקולה של צדק, אך עובדה שהמושגים הללו חשובים לאדם יותר מכל דבר אחר בחיים. ויתירה מזו, מושגים אלו יכולים להיות גורם למלחמות ולהקרבת החיים, שהם ההיפך המוחלט מהישרדות. יוצא איפוא שהערכים חשובים לנו יותר מההישרדות, ומעידים בכך על המקור הרוחני שבאדם.
    (בהערת שוליים צדדית אוכל להוסיף, כי אני מבין שהמוסר הוא מושג שהבורא טבע בכל בני האדם לפני הדת. אברהם אבינו נקרא אדם צדיק וישר וחיפש את אלוקים עוד לפני שניתנה תורה. אלא שבאמצעות התורה אנו למדים כיצד לבצע את רצון השם מאיתנו, לבחור בטוב הנכון, ולהימנע מהרע, במטרה להשיג את תכליתנו הרוחנית. התורה היא איפוא ספר הוראות היצרן שמדריכה את המוסר שלנו).
 
3. הנסיון והיצר הרע:
יש באדם כוחות שונים שפועלים עליו נגד ההישרדותיות ונגד התועלתיות. אנו מכנים זאת יצר טוב ויצר רע, ואת המאבק האנושי ביניהם. מה שיכול להעיד בפנינו על הבורא שמאפשר לנו את הבחירה בין טוב לרע, כנראה במטרה לקבוע את מקומנו הרוחני לאחר מות הגוף.
 
4. ידיעה פנימית על נצחיות ורוח:
גם לאדם ישנה רשות לגלות את מה שהוא חש כאדם, ותחושה זו, או ידיעה פנימית זו, יכולה להגדירו בצורה נכונה כאדם, וזו תהיה עדות ממקור ראשון. אילו היה האדם רק חומר, לא היתה אמורה להיות בו התחושה או הידיעה הפנימית אודות הנשמה והרוח שבקרבו.
זו עובדה היסטורית שלא קיימת אפילו תרבות אחת בכדור הארץ שלא הסיקה על קיומה של נשמה באדם, והחיים שלאחר המוות. חכמים הודים הגיעו למסקנה זו, בדיוק כפי שחכמים יוונים וסינים הגיעו למסקנה זו, וכן העמים עצמם האמינו בהישארות הנפש, דבר שמתבטא בטקסטים לכבוד המתים ושימור גופות, אותם נוכל למצוא בכל תרבות אנושית. 
עובדה זו עשויה להוכיח לנו כי הידיעה אודות הנשמה טבועה עמוק בכל בני האדם, ומעידה על מקורו הרוחני, שכן, היא לא היתה אמורה להיות בו אילו היה האדם רק חומר.
 
5. חוסר סיפוק מהחומר:
בשונה מבעלי החיים שמוצאים את כל סיפוקם בעולם החומר, נמצא שהאדם הוא היצור היחיד שלא מסתפק בחומר, ואינו מסוגל להגיע לאושר באמצעות החומר, ואין זה משנה כמה כסף ומזון ויכולות חומריות ישיג בחייו. מה שיכול להעיד על הרוח הנמצאת בקרבו ושדורשת את תכליתה הרוחני. אילו היה האדם רק חומר, הוא היה אמור להשיג את כל אושרו בעולם החומר כייתר בעלי החיים. אושרו של האדם היה צריך להיות יחסי לרמת הישרדותו והישגיו החומריים כיצור שנועד לשרוד, ולא היה אמור לדרוש רוחניות או למצוא את סיפוקו הנעלה בעיסוק רוחני כלשהו.
 
6. הרגש הדתי:
בנוסף לזה, קיים באדם רגש דתי חזק מאוד שמושך אותו להשיג ידיעה על תכליתו, לבקש את יוצרו ולהתפלל אליו. דת ותפילה נמצאים בכל התרבויות בעולם. אך המושג הדתי אין לו שייכות בעולם החומר, וככזה בכוחו להעיד על משמעות חייו הרוחנית של האדם בעולם - להתחבר לבורא הרוחני שברא אותו.
מובן שאילו היה האדם רק חומר, לא היתה לו סיבה לחפש חוויה דתית שהיא מעבר לחומר ולעולם הזה, וכל סיפוקו היה צריך לבוא לידי ביטוי בעולם החומרי - בתענוגות חומריים באוכל ובילוי ופרייה ורבייה. עצם העובדה שבני האדם שואפים לדת, מעיד על המקור הרוחני שבקרבם אשר ייעד להם משמעות דתית בלתי-חומרית.

7. עדויות ממקור ראשון להישארות הנפש.
עדות לחיים לאחר המוות, תימצא במיליוני עדויות של מתים קליניים מכל רחבי העולם, שבהם אנשים מתרבויות שונות ואמונות שונות שהגיעו לסף המוות, תיארו תמיד יציאה מן הגוף, וחוויה צלולה מאוד בעת שליבם ומוחם נדם, וחזו כולם בשער לעולם הבא. 
הטענה שאנשים מדמיינים את החוויה (כגון שנוצרים רואים את ישו) היא המצאה שהופצה על ידי מתנגדים באינטרנט. רובן המוחלט של העדויות מתארות את אותה חוויה בדיוק של יציאה מהגוף. ראו כאן מחקרים:
http://www.hidabroot.org/he/comment/reply/109418
כמו כן, חוקרים ידועים כמו איאן סטיבנסון חקרו את טענותיהם של ילדים אשר טענו לגלגול נשמות, ועל חייהם הקודמים, וחלק מעדויות אלו קשה מאוד להכחשה.

 

לקריאה נוספת בנושא מוות קליני, חיים לאחר המוות, ושאלות באמונה, חפשי בבקשה בגוגל את המילים "שיחה גורלית".

 

בברכה,

דניאל בלס