פיתוח האישיות

כדי להגיע לפסגה ולהיתפס בעל ערך צריך להתחרות עם אנשים אחרים, בידיעה שאין מקום לכולם: רק אחד משניים יכול להיות "מישהו" – אני או אתה. זו תפיסה שגויה

כיצד משברים ואירועים קשים יכולים לשמש כקרקע פורייה לצמיחה אישית? איך אנשים מצליחים שינו את חייהם בעקבות משברים שחוו? ומה צריך לעשות תכל'ס כשנתקלים באתגרים? כך תוכלו להפוך כל קושי להזדמנות

אם הצלחתי להגשים את חלום חיי, מדוע שאהיה מתוסכל? אך המציאות מוכיחה שפעמים רבות כאשר אדם מצליח להשיג את רצונו הוא אינו מעריך אותו. ניצול החיים

מה היית עושה לו נאלצת לבחור בין חבית מלאה כסף, המבטיחה חיים טובים לעד, בלי דאגות, ובין חבית מלאה זבובים, שיהיו לך למטרד לאורך זמן?

עלינו להיות מודעים לעובדה שאנחנו חלק מתוכנית גדולה של בניית עולם אידיאלי, שבו האנושות כולה תהיה מורכבת מאנשים טובים, שיכירו ויחיו בצלם אלוקים

כוח התחייה נמצא בהווה שלנו. יש לאדם יכולת יוצאת מן הכלל להקים את עצמו אחרי מצבים שבהם הוא איבד את הכול. כמה פעמים קם העם היהודי בכוחות מחודשים, לאחר שאומות אחרות כמעט הביאו עליו כליה

במציאות העמוסה של ימינו, רבים מאיתנו מתמודדים עם קצב חיים מסחרר, שמרגיש לעיתים כמו מרוץ בלתי פוסק, ואנו מתקשים למצוא זמן לעצור ולנשום. בדיוק בגלל זה אחד הטרנדים שצוברים תאוצה בשנים האחרונות הוא "אורח חיים איטי"

כולנו שואפים לחיים מאושרים ומספקים, אך לפעמים האושר האמיתי נמצא בדברים הפשוטים ביותר. בפרקי אבות, אוצר של חוכמה יהודית, טמונים עקרונות נצחיים שיכולים להדריך אותנו בדרכנו לאושר. להלן 10 טיפים שיעזרו לנו לגלות את השמחה הפנימית

נוסף על רגש האהבה שאנו צריכים לטפח בתוכנו, עלינו לרכוש לעצמנו רגשי חמלה, רחמים על נזקקים ומידות טובות אחרות כלפי הזולת, עד שהן יתקבעו בנו בעוצמה ובמוחש

"כשלא לומדים לעבוד עם המנגנון הזה בצורה נכונה, אז הפועלה שנוצרת היא הפוכה, והמקום הרגשי השלילי שאליו את נמשכת מתחיל לנהל את השכל, ויוצר העדפה מובהקת שמנטרלת לך את יכולת הבחירה"

שינוי הרגלים הוא תהליך מורכב ולא תמיד פשוט לביצוע. הרב יצחק פנגר מציע מפת דרכים לא רק לשינוי חיצוני, אלא גם לשינוי פנימי ומהותי. כיצד השיטה עובדת, מה עושים לגבי נפילות ועל איזה הרגלים בכלל מדובר?

כך קורה גם כאשר אנחנו נותנים משהו למישהו. הקְרבת דבר שהוא שלנו לטובת אדם אחר – יוצרת מפגש של נשמות, כך שבמידת מה נעשינו לאדם אחד

חיים אותנטיים: האם אנחנו חיים למעננו או למען האחרים? האם אנחנו מנסים לבנות תדמית, או שאנחנו מחוברים למטרת חיינו?

לא רצוי להסתנוור ממחמאות, אבל גם אי אפשר בלעדיהן. מה עושים?