אמונה

יהא דור שישלוט בו הסתר פנים נורא, ומתוך כך האדם ייחס את מצבו למקרה ולטבע העולם, ולא יוכל לראות מעבר לזה

על אחת כמה וכמה שטועה הוא האדם והולך מפח אל הפחת בבקשו את רפואת נפשו- השמחה- בשדות זרים, שמחה של הוללות, שמחה של עריות, וחושב שבכך יביא מזור ותרופה לנפשו הכואבת

שֶׁפְּעָמִים רְצוֹן ה' אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדָה בְּאֵיכוּת קְטַנָּה וּמִתּוֹךְ סֵבֶל רַב יוֹתֵר מֵעֲבוֹדָה בְּאֵיכוּת מְרֻבָּה וּמִתּוֹךְ נַחַת וּמַרְגוֹעַ

למתנסים בסבל בלבול מחשבות טורדות ומציקות: כשנתקף אדם בצרה ואין הוא יכול להיחלץ ממנה, אזי אפילו אם לא יתפלל ולא יוציא הגה מפיו אלא יתרכז במחשבה בלבד במחשבת "אין עוד מלבדו"- תכף ייפרדו כל פועלי אוון ממנו

עלינו ללמוד מהם כיצד אנשים גדולים ראו להתייחס על כל מעשה ועל כל מקרה, וכיצד היא גישת החיים למצב בו נתבעים משמיים על דבר פלוני, ומיד לחשוב על מה אנו נתבעים

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֵרַע לוֹ צַעַר מֵהַשִּׁכְחָה, מוֹדֶה לַה' עַל זֶה וּמְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, אָז מִצְטָרֵף בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל

בִּמְצוּקָתָהּ פָּנְתָה הָאֵם אֶל הַמַּשְׁגִּיחַ הַגָּאוֹן ר' יְחֶזְקֵאל לְוִינְשְׁטֵיְן זצ"ל, וְהִסִּיחָה אֶת מַר לִבָּהּ לְפָנָיו. בְּשָׁמְעוֹ אֶת סִפּוּרָהּ, אָמַר לָהּ הַמַּשְׁגִּיחַ: אִלּוּ יָדַעַתְּ כַּמָּה טוֹב לָךְ שֶׁנּוֹלַד לָךְ יֶלֶד כָּזֶה, הָיִית יוֹצֵאת לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר וְרוֹקֶדֶת מֵרֹב שִׂמְחָה..

לנו נראה שוודאי מה יותר טוב מאשר יש לאדם בנים ובנות סביב לשולחנו, ואילו הקדוש-ברוך-הוא אומר: לי יותר חשוב שתשב כך בביתך ללא נפש חיה, ורק בשביל שתרים את עיניך אליי

גם אם הלך הבן לעולמו, הוא לא נאבד מן העולם. כשם שאם הבן עקר מקום מגוריו לעיר רחוקה עדיין לא נגרע מאומה מהיות בנו- אף כאן, וסופו של דבר שההורים יתקרבו אל בנם ויהיו עימו בעולם הנצח שנים אין ספור

נכון, יש כללי התורה מהו רצון ה' מאיתנו, ואנו צריכים להשתדל בהם. אבל אם אנו רואים שקורה לנו, שלא לרצוננו, דבר לא צפוי, סימן שכעת זה רצונו מאיתנו

אם העולם הוא "טוב מאד", למה האדם צריך לעבוד קשה ולסבול?

מַעֲלוֹת הַיִּסּוּרִים רַבִּים הֵמָּה, אוּלָם בִּכְלָלוּת יֵשׁ לוֹמַר עֲלֵיהֶם, אֲשֶׁר הֵם "הַצָּלַת נְפָשׁוֹת", וְנִמְנֶה כַּמָּה מִמַּעֲלוֹתֵיהֶם וּמִתּוֹצְאוֹתֵיהֶן הַמְבֹרָכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים

למה חבריי מצליחים בכוונת התפילה יותר ממני או מצליחים בזיכוי הרבים ובגמילות חסדים יותר ממני אחר שאני לא פחות מהם בוחר בטוב ומשתדל להשיג הישגים גדולים ולא עולה בידי כמותם?

האיך אפשר שיהודי מאמין יעלה על דעתו שקיומנו הוא בדרך הטבע ויש לייחס את הסיבה והתהילה לצבאנו ולמכשור הנשק שבידינו, היש אפיקורסות גדולה מזו?

ולפעמים יימצא שאומר אדם לחברו מילה אחת או הערה אחת שלא במקום ובזה משפילו ומעליבו, ובכך מביאו לידי כעס גדול וצער גדול, בזה נהיה לאדם כפרה גדולה ממילה קטנה

כי הכול משגח בפרטיות, כמה יסבול האדם מאשתו או האישה מבעלה, כמה ביזיונות, כמה מריבות, וכשלוקח זאת באמונה ובשתיקה בא הוא בזה על תכלית בריאתו לעולם

לא זכיתם לעלות לרגל בשבועות? קבלו הזדמנות נוספת עד י"ב בסיון. כמובן שאפשר גם אחר כך, אבל ישנה חשיבות דווקא לימים אלו בהם ניתן להשלים את מצוות העלייה לרגל. צפו

אלון פז נפגש עם הרב דוד בצרי בעזרתם האדיבה של חברי איחוד הצלה. לאחר דבריו המעודדים של פז, חיזק הרב בדברי אמונה את הסובבים. צפו בפגישה המרגשת

לו היית, את האימא, צריכה להכין סֶנְדְוִיץ' לאיזה אדמו"ר גדול או לאיזה צדיק בעל מופת, יום יום, באיזו שמחה היית עושה זאת? ולא היית נותנת זכות זו לאף אחד בכל מחיר. ולמה קשה לך להכין את הבן, ולשלחו בשמחה, בתופים ומחולות לתלמוד התורה?

ואם השתלמת אתה ועמדת בניסיונות העשירות, רוצה הקדוש-ברוך-הוא להשלימך בעמידה בניסיון העוני, כדי שתהא מושלם בכל סוגי הניסיונות, והכול תלוי בגלגוליו ובתיקוני נפשו של האדם

שים עיניך מהו המודד את מדת חשיבותך ונשיאות חינך בעיני ה', ה' הלוא לא מביט על מראה מכוער או יפה, שלם או בעל מום, אלו אינם ההבטות של ה' יתברך שלפיהן הוא מחשיב את האדם או משפילו

הֵיאַךְ יְכוֹלִים לִהְיוֹת אָב וְאֵם לִהְיוֹת רְגוּעִים כְּשֶׁהַבֵּן וּבִפְרָט הַבַּת בָּאִים מְאֻחָר בַּלַּיְלָה מִבְּלִי לְדַוֵּחַ עַל כְּלוּם. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת הַהוֹרִים רְגוּעִים כְּשֶׁיּוֹדְעִים שֶׁבְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם נִסְחָפִים לַקִּלְקוּל שֶׁבָּרְחוֹב? הֵיאַךְ יֵשׁ לָגֶשֶׁת עִם אֱמוּנָה לְמַצָּב שֶׁכָּזֶה?

כיצד יתייחס המאמין לניסיון משבר "ילדות קשה" המשפיע לרעה בהשאירו משקעים גם בבגרותו?

וכאשר בא היצר והראה לו פנים של היתר, שעל דבר כזה "מצווה לכעוס", עמד וחשב: הרי על כעס אמרו חז"ל שהוא מהעבירות החמורות וכאילו עובד עבודה זרה, ואיך נאמר על עבירה שהיא מצווה?

כמה נפגעים אנו מכל פוגע שפגע בכבודנו, או אפילו לא פגע - רק שלא דיבר איתנו כראוי בכבוד, לא התייחס מספיק יפה, לא אמר שלום יפה. היהודי המאמין מיד יחשוב בליבו: מדוע על כבודי אני כל כך נפגע ומוחה נמרצות ועל כבוד שמיים המחלל בחילול שבת, פריצות, כפירה ואפיקורסות אין זה אכפת לי כל כך?